כתובת עקרון התגלתה בחפירות עקרון ב1996, בשרידיו של מקדש המתוארך לרבע הראשון של המאה ה-7 לפנה”ס, מהתקופה בה עקרון היתה ממלכת חסות של האימפריה האשורית. הכתובת, אשר התגלתה על רצפת האזור הטקסי במקדש, חרוטה על אבן גיר שמידותיה38 x 61 ס”מ ומשקלה הוא 105 ק”ג. השפה של הכתובת היא בניב פלשתי של הכתב הפיניקי.
הכתובת נחשבת לאחד הממצאים החשובים ביותר בעקרון. זהו הטקסט הראשון שזוהה כ”פלשתי” שזוהה במחקר. במהלך השנים היו חילוקי דעות במחקר הארכיאולוגי לגבי מיקומה של עקרון הפלישתית, היו שזיהו את עקרון בתל קטרה שליד גדרה או עם תל בטש, חוקר המקרא האמריקאי אדוארד רובינסון זיהה את עקרון ליד הכפר הערבי עאקיר (ועל כן המושבה מזכרת בתיה, נקראה בימי המוקדמים “עקרון”). במאה ה-19, חוקר ארץ ישראל יהוסף שוורץ טען שעקרון וקיסריה הן אותה עיר. כשהתחילה בשנות ה-80 החפירה בתל מקנה, חופרי האתר הציעו לזהותה עם עקרון. זיהוי זה נשאר שינוי במחלוקת עד למציאת הכתובת, המזכירה את “שר עקרון” ובכך נחתם הדיון המחקרי ונקבע כי תל מקנה היא אכן עקרון מהמקורות המקראיים והאשוריים.
הכתובת מזכירה חמישה משושלת מלכי עקרון לפי הסדר: אכיש, פדי, יסד, אדא ויער. המלכים אכיש ופדי מוזכרים כמלכי עקרון גם בכתובות מלכותיות אשוריות, כאשר פדי מוזכר במנסרת סנחריב המתארת את מסעו הצבאי לדיכוי המרד בארץ ב701 לפנה”ס. השם “אכיש” מופיע בספר שמואל א’ כשמו של מלך גת. זוהי הפעם היחידה שבה מופיע שם של מלך פלשתי במקרא.
יש עניין רב בשמות המלכים לדיון במוצא הפלשתים. השמות פדי, יסד, אדא ויער הם שמות שמיים, אך השם אכיש הוא בעל בסיס לשוני יווני עתיק. טענה זו מהווה חיזוק לתיאוריה במחקר, על פיה מוצא הפלשתים הוא מכרתים או בערים היווניות באזור הים האגאי.
קשר אפשרי נוסף הוצע בעקבות שם האלה שלכבודה הוקדשה הכתובת וכנראה גם המקדש. הכתובת מוקדשת לאלה בשם “פתגיה אדוניתו”, אלה פלשתית שלא היתה מוכרת למחקר הארכיאולוגי וההיסטורי עד לגילוי הכתובת. ישנן תאוריות רבות לגבי מקורה התרבותי של פתגיה, ויש המציעים כי מקורה בתרבות יוון. הסבר אחד הוא הדמיון בין “פתגיה” ל”גאיה”, ויש חוקרים אשר הציעו לקרוא את שם האלה כ”פתניה”, וכך לזהות את שמה עם שם תואר מוכר למספר אלוהויות מינואיות ומיקניות קדומות.