מפה ארכיאולוגית אינטראקטיבית של ארץ ישראל

-1500
-1300
-1100
-900
-700
-500
-300
-100
הכרזת כורש

גליל כורש מתאר את כיבוש בבל בידי כורש מלך פרס (539 לפנה"ס) ואת השבת העמים המוגלים ופולחניהם למקומם. הוא אינו מזכיר במפורש את היהודים, יהודה או ירושלים, אך משקף את אותה מדיניות שמתוארת בהצהרת כורש שבספר עזרא (עזרא א', 1–4).

קראו עוד >>

חורבן בית ראשון

חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון. גלות בבל

קראו עוד >>

מסע סנחריב

מסע סנחריב מלך אשור נגד יהודה והמלך חיזקיה

קראו עוד >>

חורבן שומרון

חורבן וגלות ממלכת ישראל בידי אשור

קראו עוד >>

כתובת תל דן

כתובת המתארת ניצחון של מלך ארם (חזאל) על ישראל ויהודה

עדות חוץ מקראית ראשונה ל״בית דוד״

קראו עוד >>

קרב קרקר

853 לפנ״ס כתובת ובה תיאור של קרב בין צבא אשור לברית של 12 מלכים הכוללת את אחאב מלך ישראל

עדות חוץ מקראית ראשונה למלך ישראל

קראו עוד >>

מסע שישק

כתובת המתארת את מסע המלחמה של פרעה שושנק הראשון לארץ ישראל

איזכור חוץ מקראי ראשון שגם מופיע בתנך

קראו עוד >>

אסטלת מרנפתח

כתובת המתארת את מסע המלחמה של פרעה מרנפתח (בנו של רעמסס השני) לארץ ישראל

אזכור חוץ מקראי ראשון של השם "ישראל"

קראו עוד >>

map itself here
ארכיאולוגית
היסטורית
כנענים ומצרים
ראשית ישראל
ישראל ויהודה
יהודה ואשור
בבל
פרס
תלמי/סלווקוס
חשמונאים
ברונזה מאוחרת
תקופת הברזל 1
תקופת הברזל 2
תקופה פרסית
תקופה הלניסטית

פרסומים
close

כל הסוגים
טקסט
וידאו
פודקאסט
  • הכתובות העבריות הקדומות: מה הן מספרות לנו? – סוד האותיות, פרק 4 (ד"ר דניאל ויינשטוב)

    10.11.26
    פרק 4 בסדרה "סוד האותיות" (באים אל הפרופסורים): ד"ר דניאל ויינשטוב על הכתובות העבריות הקדומות ומה הן מלמדות.
  • מצבת כורח וקרב קרקר (Center for Online Judaic Studies, באנגלית)

    08.11.26
    דף על מצבת כורח של שלמנאסר השלישי (853 לפנה"ס, המוזיאון הבריטי), המתעדת את קרב קרקר ואת השתתפותו של אחאב הישראלי בקואליציה נגד אשור עם 2,000 מרכבות ו-10,000 חיילים. הדף דן גם בשתיקת המקרא על הקרב ובמה שהכתובת מלמדת על מעמדו של אחאב.
  • ירושלים במאה ה-10 לפנה"ס: מה אנו יודעים? – חידת ירושלים, פרק 3 (פרופ' ישראל פינקלשטיין)

    07.11.26
    פרק 3 בסדרה "חידת ירושלים": פרופ' ישראל פינקלשטיין על ירושלים במאה ה-10 לפנה"ס, תקופת דוד ושלמה לפי המקרא, ומה הארכאולוגיה מלמדת על גודלה ומעמדה של העיר באותה עת.
close
סינון
אתרים
תגליות חדשות
תגליות חשובות
שנוי במחלוקת
חוקר/ת
ספרי תנ״ך
ירושלים
ירושלים
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=jlbRyx1A1w0&t=3s"]

מיקום

ירושלים שוכנת על רכס ההר המרכזי, על פרשת המים שבין הים התיכון לבקעת הירדן, בגבול בין נחלות יהודה ובנימין. העיר הקדומה, "עיר דוד", שכנה על רכס צר מדרום להר הבית, בין נחל קדרון במזרח לגיא המרכזי (הטירופיאון) במערב, ליד מעיין הגיחון, מקור המים העיקרי שלה. מן המאה ה-8 לפנה"ס התרחבה העיר אל הגבעה המערבית.

ירושלים
דגם ירושלים, 950 לפנה"ס בקירוב, מדרום מערב
SalemOptix, CC0, via Wikimedia Commons

זיהוי

הזיהוי ודאי: השם ירושלים ("אורושלים") נזכר כבר בכתבי המארות המצריים (המאה ה-19 לפנה"ס) ובמכתבי אל-עמארנה, ונשמר ברציפות עד היום.

היסטוריה

ראשית היישוב בעיר דוד היא בתקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת הברונזה התיכונה הוקפה העיר חומה, ונבנו ביצורים מסיביים סביב מעיין הגיחון. במכתבי אל-עמארנה (המאה ה-14 לפנה"ס) נזכר עבדי-חבה מלך אורושלים.

בתקופת הברזל הייתה ירושלים בירת ממלכת יהודה. מיקומה ותיאורה של ירושלים בימי דוד ושלמה שנויים במחלוקת (ראו היכן נמצאת ירושלים הקדומה). בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, בימי חזקיהו, התרחבה העיר מאוד אל הגבעה המערבית, ונבנו החומה הרחבה ונקבת השילוח. ב-586 לפנה"ס החריבו הבבלים את העיר ואת המקדש. בימי שיבת ציון נבנה המקדש השני, ובתקופה החשמונאית התרחבה העיר שוב. הורדוס בנה מחדש את המקדש, והרומאים החריבו את העיר ב-70 לסה"נ.

הקשר מקראי

מלכי צדק מלך שלם (בראשית י"ד, 18), אדוני צדק מלך ירושלים (יהושע י', 1), וכיבוש "מְצֻדַת צִיּוֹן" בידי דוד (שמואל ב' ה', 6–9). שלמה בנה את בית המקדש ואת ארמון המלך (מלכים א' ו'–ז'). חזקיהו הכין את העיר למצור האשורי (מלכים ב' כ', 20; דברי הימים ב' ל"ב, 2–5, 30), ונבוכדנצר שרף את העיר ואת המקדש (מלכים ב' כ"ה, 8–10). נחמיה בנה מחדש את חומות העיר (נחמיה ב'–ו').

תולדות המחקר

ירושלים היא מן הערים הנחקרות ביותר בעולם. במאה ה-19 חקרו אותה צ'ארלס וורן, צ'ארלס וילסון וקונרד שיק. בעיר דוד חפרו, בין השאר, ריימון וייל (1913–1914, 1923–1924), קתלין קניון (1961–1967), יגאל שילה (1978–1985), רוני רייך ואלי שוקרון (1995–2010), אילת מזר (2005–2008) ומשלחות רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב. נחמן אביגד חפר ברובע היהודי (1969–1982), ובנימין מזר ליד הר הבית.

ממצאים עיקריים

ביצורי הברונזה התיכונה. חומה ומגדלי המעיין סביב הגיחון.

מבנה האבן המדורג. מבנה אבן גדול על המדרון המזרחי של עיר דוד, שתיארוכו ותפקידו שנויים במחלוקת.

תקופת הברזל. החומה הרחבה, כתובת השילוח, בריכת השילוח, בולות וחותמות של פקידי ממלכת יהודה, לוחות שנהב ושכבת החורבן הבבלית.

בית שני. חומה מימי החשמונאים, הרובע ההרודיאני, הרחוב המדורג והכותל המערבי.

קברים. מערות הקבורה בכתף הינום, ובהן לוחיות ברכת כהנים.

מקורות

ירושלים
מגידו
מגידו
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=hP_qpDjGtEo&t=16s"]

מיקום

תל מגידו שוכן בפתח נחל עירון (ואדי ערה), בשולי עמק יזרעאל, ליד צומת מגידו. העיר שלטה על המעבר שבו עברה "דרך הים" ממישור החוף אל עמק יזרעאל, ומשם לדמשק ולמסופוטמיה, ולכן התחוללו לידה קרבות רבים. שטח העיר העליונה כ-60 דונם.

הדמיה (AI) של מגידו בתקופת הברזל. ההדמיה מבוססת על הממצאים מהחפירות, אך פרטים רבים הם פרי הדמיון.
הדמיה (AI) של מגידו בתקופת הברזל. ההדמיה מבוססת על הממצאים מהחפירות, אך פרטים רבים הם פרי הדמיון.

זיהוי

הזיהוי ודאי: הוא מבוסס על המקורות המצריים והמקראיים, על קרבתה ללג'ון (המחנה הרומי לגיו), ועל ממצאי החפירות, ובהם חותם "שמע עבד ירבעם".

היסטוריה

ראשית היישוב בתקופה הכלקוליתית, ובתקופת הברונזה הקדומה נבנה בה מקדש גדול, מן הקדומים בארץ. בתקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברונזה המאוחרת הייתה מגידו עיר-מדינה כנענית חשובה. ב-1457 לפנה"ס ניצח כאן תחותמס השלישי את ברית מלכי כנען, הקרב הראשון בהיסטוריה המתועד בפירוט. מגידו נזכרת במכתבי אל-עמארנה, ומלכה בירדיה היה נאמן למצרים. בתקופת הברזל הייתה עיר ישראלית מנהלית, ובה ארמונות, שער ומפעל מים, ואחר כך מרכז של פרובינציה אשורית. ב-609 לפנה"ס נהרג כאן יאשיהו מלך יהודה בקרב מול פרעה נכו.

הקשר מקראי

מלך מגידו נמנה בין מלכי כנען שהוכו (יהושע י"ב, 21), ו"לֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת... מְגִדּוֹ" (שופטים א', 27). שירת דבורה מזכירה את הקרב "בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ" (שופטים ה', 19). שלמה בנה את מגידו (מלכים א' ט', 15), אחזיהו מלך יהודה מת בה (מלכים ב' ט', 27), ויאשיהו נהרג בה (מלכים ב' כ"ג, 29). בספר ההתגלות נזכר "הַר מְגִדּוֹ", ארמגדון, מקום הקרב האחרון (התגלות ט"ז, 16).

תולדות המחקר

בשנים 1903–1905 חפר בתל גוטליב שומאכר מטעם האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל. בשנים 1925–1939 חפרה בו משלחת המכון המזרחי של אוניברסיטת שיקגו, שחשפה את רוב השכבות העליונות בשטח נרחב. יגאל ידין ערך בו חפירות מבחן בשנות ה-60 וה-70, וייחס את השער בן ששת התאים לימי שלמה. מ-1992 חופרת בתל "משלחת מגידו" של אוניברסיטת תל אביב, בראשות ישראל פינקלשטיין ודוד אוסישקין, ובהמשך גם ברוך הלפרין, אריק קליין, מתיו אדמס ומריו מרטין. תוצאות החפירות מתפרסמות בסדרת הדוחות Megiddo III–VII (2000–2025).

ממצאים עיקריים

המקדש מן הברונזה הקדומה. מתחם מקדש גדול מן האלף ה-4 וה-3 לפנה"ס, ובו מזבח עגול גדול.

שנהבי מגידו. מאות חפצי שנהב מעוטרים מן הברונזה המאוחרת, שנמצאו בארמון.

השער והארמונות מתקופת הברזל. שער בן שישה תאים, ארמונות, ומבני העמודים שזוהו פעם כ"אורוות שלמה" ופורשו גם כמחסנים. תיארוכם במחלוקת: ידין ייחס את השער והארמונות לשלמה (המאה ה-10 לפנה"ס), ואילו לפי "הכרונולוגיה הנמוכה" של פינקלשטיין הם נבנו בימי בית עמרי (המאה ה-9 לפנה"ס). שבר מצבה של שישק (שושנק הראשון) שנמצא בתל מעיד על מסעו לארץ.

קבר 50, קבר מלכותי מן הברונזה התיכונה. בשנת 2016 נחשף בשטח H, ליד ארמון מן הברונזה התיכונה, קבר בנוי מן המאה ה-16 לפנה"ס בקירוב. נמצאו בו שלושה שלדים שלמים, ובהם גבר עם תכשיטי זהב ונזר, ושרידים של שישה בני אדם נוספים. הממצאים פורסמו בכרך Megiddo VII (2025).

וניל וקורקום: מסחר למרחקים. בפכיות מקבר עילית מן הברונזה התיכונה זוהו שאריות של וניל, העדות הקדומה ביותר לשימוש בווניל בעולם הישן (2019). בניתוח אבנית שיניים של אנשים מן הברונזה המאוחרת זוהו שרידי קורקום, סויה ושומשום, עדות למסחר במזון ובתבלינים מדרום אסיה כבר באלף השני לפנה"ס.

עדות אפשרית לקרב יאשיהו. בשטח X, ליד הארמון האשורי, נמצאו כלי חרס מצריים רבים מן המאה ה-7 לפנה"ס וכלים יווניים מזרחיים. החופרים מציעים שהם מעידים על נוכחות של צבא מצרי, ואולי קשורים לקרב שבו נהרג יאשיהו ב-609 לפנה"ס. זו פרשנות, ולא עדות ישירה.

מפעל המים. פיר עמוק ומנהרה שהובילה אל המעיין שמחוץ לעיר.

מקורות

  • Finkelstein, I., Ussishkin, D., and Halpern, B. (eds.). Megiddo III: The 1992–1996 Seasons (Monograph Series 18). Tel Aviv, 2000.
  • Finkelstein, I., Ussishkin, D., and Halpern, B. (eds.). Megiddo IV: The 1998–2002 Seasons (Monograph Series 24). Tel Aviv, 2006.
  • Finkelstein, I., Ussishkin, D., and Cline, E. H. (eds.). Megiddo V: The 2004–2008 Seasons (Monograph Series 31). Winona Lake, 2013.
  • Finkelstein, I., and Martin, M. A. S. (eds.). Megiddo VI: The 2010–2014 Seasons (Monograph Series 41). University Park, 2022.
  • Adams, M. J., Cradic, M. S., and Finkelstein, I. (eds.). Megiddo VII: The Shmunis Excavations of a Monumental Middle Bronze Tomb and Its Environs (Monograph Series 43). Tel Aviv, 2025.
  • Ussishkin, D. Megiddo-Armageddon: The Story of the Canaanite and Israelite City. Jerusalem: Israel Exploration Society, 2018.
  • Loud, G. The Megiddo Ivories (Oriental Institute Publications 52). Chicago, 1939.
  • Lamon, R. S. The Megiddo Water System (Oriental Institute Publications 32). Chicago, 1935.
  • Yadin, Y. "Megiddo of the Kings of Israel." Biblical Archaeologist 33 (1970): 66–96.
  • Finkelstein, I. "The Archaeology of the United Monarchy: An Alternative View." Levant 28 (1996): 177–187.
  • Linares, V., et al. "First Evidence for Vanillin in the Old World: Its Use as Mortuary Offering in Middle Bronze Canaan." Journal of Archaeological Science: Reports 25 (2019): 77–84.
  • Scott, A., et al. "Exotic Foods Reveal Contact between South Asia and the Near East during the Second Millennium BCE." PNAS 118 (2021).
  • Finkelstein, I., Adams, M. J., Fantalkin, A., and Kleiman, A. "Josiah at Megiddo: New Evidence from the Field." Scandinavian Journal of the Old Testament (2025).
  • Finkelstein, I., and Adams, M. J. "The Contribution of the Megiddo Expedition to the Archaeology of the Levant and Beyond." Near Eastern Archaeology 88/3 (2025): 240–247.
  • אתר משלחת מגידו: The Megiddo Expedition
מגידו
גזר
גזר
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=xeIju0wPwxA"]

מיקום

תל גזר שוכן בשיפולים המערביים של הרי יהודה, בגובה כ-250 מ', ליד כרמי יוסף, ושטחו כ-130 דונם. התל שולט על הצומת שבין "דרך הים" לבין הדרך שעלתה דרך עמק איילון לירושלים, ולכן היה מבוקש בידי כל המעצמות.

זיהוי

הזיהוי ודאי: שארל קלרמון-גנו זיהה את המקום ב-1871, ובשנים שלאחר מכן נמצאו בשטח שסביב התל כתובות גבול חרותות בסלע בעברית וביוונית, "תחם גזר".

היסטוריה

ראשית היישוב בתקופה הכלקוליתית. בתקופת הברונזה התיכונה הייתה גזר עיר מבוצרת גדולה, ובה מתחם מצבות ומפעל מים. בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה עיר-מדינה כנענית חשובה, הנזכרת במכתבי אל-עמארנה ובמצבת מרנפתח. בתקופת הברזל ב'א נבנתה עיר מבוצרת עם שער בן שישה תאים. העיר נכבשה בידי תגלת-פלאסר השלישי (732 לפנה"ס), ומאוחר יותר הייתה מבצר חשוב בימי החשמונאים.

הקשר מקראי

הורם מלך גזר נלחם ביהושע (יהושע י', 33), ו"לֹא הוֹרִישׁ אֶפְרַיִם אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר" (שופטים א', 29). פרעה כבש את גזר ונתנה כמתנה לבתו, אשת שלמה, ושלמה בנה אותה מחדש, יחד עם חצור ומגידו (מלכים א' ט', 15–17). שמעון החשמונאי כבש את גזר (מקבים א' י"ג, 43–48).

תולדות המחקר

רוברט מקאליסטר חפר בגזר בשנים 1902–1905 ו-1907–1909 מטעם ה-PEF. בשנים 1964–1973 חפרה במקום משלחת היברו יוניון קולג', בראשות ג'ורג' ארנסט רייט, ויליאם דבר וג'ו סיגר. יגאל ידין בחן מחדש את השער ב-1957. בשנים 2006–2017 חפרו בתל סטיבן אורטיז וסמואל וולף, ומ-2010 חוקרים דן וורנר ואלי יאנאי את מפעל המים. ב-2023 פרסמו לינדל וובסטר ועמיתיה תיארוך פחמן-14 של 35 דגימות משכבות המאה ה-13 עד המאה ה-9 לפנה"ס. לפי המחקר, אחד החורבנות מתאים למסע מרנפתח, ואילו הקישור של חורבן אחר למסע חזאל אינו סביר.

ממצאים עיקריים

מתחם המצבות. עשר מצבות גדולות מן הברונזה התיכונה, ולידן אגן אבן.

מפעל המים. מנהרה חצובה גדולה היורדת אל מי התהום, שתיארוכה שנוי במחלוקת.

השער "השלמוני". שער בן שישה תאים וחומת סוגרים, הדומים לשערים במגידו ובחצור. ידין ייחס אותם לבניית שלמה על סמך מלכים א' ט', 15. תיארוך פחמן-14 שפורסם ב-2023 מציב את ראשית השכבה שבה נבנו הביצורים (שכבה 8) במחצית הראשונה של המאה ה-10 לפנה"ס, ואת חורבנה כבר באמצע אותה מאה. התיארוך עצמו אינו קובע מי בנה את העיר: הייחוס לשלמה הוא פרשנות המבוססת על הטקסט המקראי, ותומכי "הכרונולוגיה הנמוכה" מאחרים את הביצורים.

לוח גזר. כתובת אבן מן המאה ה-10 לפנה"ס, ובה רשימת עונות השנה החקלאית.

כתובות הגבול. כתובות "תחם גזר" מן התקופה ההלניסטית או הרומית.

מקורות

דיוור, ג. ויליאם. 1998. גזר: צומת דרכים בארץ ישראל הקדומה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

דיוור, ג. ויליאם. 1970. גזר- עיר קמה לתחייה. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא. כרך 2 (10): עמ' 57-62.

קוך, ע. 'המערך המדיני בשפלת יהודה בתקופת הברזל א-בI (1150-800 לפסה"נ), קתדרה 143 (2012), עמ' 45-64

Steven Ortiz and Samuel Wolff. 2012. Guarding the Border to Jerusalem: The Iron Age City of Gezer. Near Eastern Archaeology, Vol. 75, No. 1. pp. 4-19.

L. C. Webster et al., 'The chronology of Gezer from the end of the Late Bronze Age to Iron Age II: A meeting point for radiocarbon, archaeology, Egyptology and the Bible', PLoS ONE 18 (11) (2023), e0293119.

גזר
גת
גת
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=gi29bT3ctbs"]

מיקום

גת, "גת פלשתים", מזוהה עם תל צפית (תל א-צאפי), ליד כפר מנחם, בשפלה, על הגדה הדרומית של נחל האלה, בנקודה שבה יוצא הנחל מן השפלה אל מישור החוף. שטח התל עם העיר התחתונה כ-400–500 דונם, והוא מן התלים הגדולים בארץ. בסמוך עקרון ועזקה.

גת
Ori~, Attribution, via Wikimedia Commons

זיהוי

ג'וזיאס פורטר הציע את הזיהוי באמצע המאה ה-19. במאה ה-20 הוצעו לגת זיהויים אחרים, כמו תל ערני וראס אבו חמיד, אך משנות ה-60 הראו חוקרים שתל צפית מתאים ביותר למקורות, וממצאי החפירות חיזקו זאת.

היסטוריה

בתקופת הברונזה הקדומה ג' הייתה העיר העליונה גדולה ומבוצרת. בתקופת הברונזה הביניימית הצטמצם היישוב, ושב והתרחב לאט בתקופת הברונזה התיכונה. בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה גת ("גנתו") עיר-מדינה חשובה, הנזכרת במכתבי אל-עמארנה, ובה בית מושל מצרי.

בראשית תקופת הברזל התחלפה התרבות הכנענית בתרבות פלשתית. בברזל א'–ב'א הייתה גת אחת מערי הפלשתים החשובות, ובשיאה, במאה ה-10–9 לפנה"ס, אולי הגדולה בארץ. בסביבות 830 לפנה"ס צר עליה חזאל מלך ארם, בעזרת חפיר מצור שנחשף בחפירות, כבש אותה והחריב אותה. אחר כך שוקמה חלקית, ובסוף המאה ה-8 לפנה"ס עברה לידי יהודה. המקום יושב גם בתקופה הפרסית, ומן התקופה ההלניסטית ואילך הצטמצם.

הקשר מקראי

גת היא אחת מחמש ערי הפלשתים (יהושע י"ג, 3), עירו של גלית (שמואל א' י"ז, 4). דוד ברח אל אכיש מלך גת (שמואל א' כ"א, 11; כ"ז). חזאל "וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ" (מלכים ב' י"ב, 18), ועוזיהו פרץ את חומתה (דברי הימים ב' כ"ו, 6). עמוס מזכיר את "גַּת פְּלִשְׁתִּים" כעיר שנחרבה (עמוס ו', 2), ומיכה אומר "בְּגַת אַל תַּגִּידוּ" (מיכה א', 10).

תולדות המחקר

ב-1899 חפרו באתר פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF). בשנים 1996–2021 חפרה בו משלחת בראשות אהרן מאיר מאוניברסיטת בר-אילן. בשנות ה-50 וה-60 ערך משה דיין חפירות לא חוקיות באתר.

ממצאים עיקריים

הברונזה המאוחרת. שתי כתובות מצריות, כלים קפריסאיים ואגאיים, כלי נשק מברונזה ובית מושל מצרי.

הפלשתים. כלי חרס פלשתיים מעוטרים, מקדשים, מזבח בעל שתי קרניים, הקשור אולי לתרבות האגאית, ומצבות.

האוסטרקון. אוסטרקון מן המאה ה-10–9 לפנה"ס ובו שני שמות, אלות וולת, הדומים לשם גלית ומקורם אולי הודו-אירופי.

חפיר המצור. חפיר באורך כ-2.5 ק"מ סביב העיר, שחפר חזאל, ושכבת חורבן עשירה.

ממצאים יהודאיים. בתים בני ארבעה מרחבים וידיות "למלך" מסוף המאה ה-8 לפנה"ס.

מקורות

A. M. Maeir and others, ‘The Late Bronze Age at Tell es-Safi/Gath and the Site’s Role in Southwestern Canaan’, in: A. M. Maeir and others (eds.), The Late Bronze and Early Iron Ages of Southern Canaan, Berlin and Boston 2019, pp. 1-18.

A. M. Maeir and others, ‘The Tell es-Sâfi/Gath Archaeological Project’, Near Eastern Archaeology 80 (2017), pp. 212-301 and Near Eastern Archeology 81 (2018), pp. 1-93.

A. M. Maeir and others, Tell es-Safi/Gath I: The 1996-2005 Seasons, Munich 2012.

The Tell es-Safi/Gath Archaeological Project Official

גת
לכיש
לכיש
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=B-ijezlt53A&t=1s"]

מיקום

תל לכיש (תל א-דוויר) שוכן בשפלת יהודה, ליד מושב לכיש, על גבעה מעל נחל לכיש, ושטחו כ-124 דונם. העיר שלטה על הדרכים שבין מישור החוף להר חברון, והייתה העיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה אחרי ירושלים.

הדמיה של לכיש בסוף המאה ה-8 לפנה״ס
הדמיה (AI) של לכיש בסוף המאה ה-8 לפנה״ס, לפני מסע סנחריב: העיר על התל, שתי חומות, מבנה השער הכפול והארמון-מבצר בראש התל. ההדמיה מבוססת על הממצאים מהחפירות, אך פרטים רבים, כמו הבתים, הדרכים והאנשים, הם פרי הדמיון.

זיהוי

ויליאם אולברייט זיהה את המקום ב-1929 עם לכיש, על סמך המיקום המתאים למקורות המקראיים ולאוסביוס. מכתבי לכיש, שנמצאו ב-1935 ומזכירים את העיר, חיזקו את הזיהוי.

היסטוריה

ראשית היישוב בתקופה הכלקוליתית. בתקופת הברונזה התיכונה הייתה לכיש עיר מבוצרת גדולה, ובתקופת הברונזה המאוחרת עיר-מדינה כנענית, הנזכרת במכתבי אל-עמארנה. העיר הכנענית נחרבה במאה ה-12 לפנה"ס. בתקופת הברזל ב' הייתה לכיש עיר מבצר וממשל של ממלכת יהודה, עם ארמון-מבצר ושער כפול. ב-701 לפנה"ס כבש אותה סנחריב (שכבה III), והעיר נבנתה מחדש בהיקף קטן יותר, עד שהחריבו אותה הבבלים (שכבה II, 588–586 לפנה"ס). בתקופה הפרסית עמדה במקום מצודה ומקדש.

הדמיה של מצור סנחריב על לכיש
הדמיה (AI) של מצור סנחריב על לכיש, 701 לפנה״ס: סוללת המצור האשורית בפינה הדרומית-מערבית, הסוללה הנגדית של המגינים בתוך העיר, ומכונות הניגוח. כמו בתבליטי לכיש, הקלעים האשורים מטילים אבנים אל ראש החומה, והנצורים משליכים מהחומה לפידים בוערים על מכונות הניגוח כדי להעלות אותן באש. בחפירות נמצאו במקום מאות אבני קלע וראשי חצים. ההדמיה מבוססת על הממצאים מהחפירות ועל תבליטי לכיש מארמון סנחריב בנינוה, אך פרטים רבים הם פרי הדמיון.

הקשר מקראי

יפיע מלך לכיש היה אחד מחמשת מלכי האמורי, ויהושע לכד את העיר (יהושע י', 3, 31–32). אמציה מלך יהודה ברח ללכיש ונהרג בה (מלכים ב' י"ד, 19). חזקיהו שלח לסנחריב ללכיש: "חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי" (מלכים ב' י"ח, 14), וסנחריב שלח משם את רבשקה לירושלים. ירמיהו מתאר את המצור הבבלי, כשנותרו רק לכיש ועזקה (ירמיהו ל"ד, 7). מיכה קורא: "רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ" (מיכה א', 13).

תולדות המחקר

בשנים 1932–1938 חפרה בלכיש משלחת וולקאם-מרסטון בראשות ג'יימס לסלי סטארקי, שנרצח ב-1938. יוחנן אהרוני חפר ב"מקדש השמש" ב-1966 וב-1968. בשנים 1973–1994 חפר בתל דוד אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב. בשנים 2013–2017 חפרו בו יוסף גרפינקל, מייקל הייזל ומרטין קלינגביל, ומ-2017 חופרת בו משלחת אוסטרית-ישראלית בראשות פליקס הופלמאייר וקתרינה שטרייט.

ממצאים עיקריים

מקדש החפיר. מקדש כנעני מן הברונזה המאוחרת בחפיר שלמרגלות התל.

הארמון-מבצר והשער. הארמון-מבצר הגדול ביהודה, ושער כפול. בשער נמצא מקדש שמזבחותיו נשברו וחדר עם בית שימוש, שהחופרים קשרו לרפורמה של חזקיהו.

סוללת המצור. סוללת המצור האשורית וסוללת הנגד שבנו מגיני העיר, ושכבת החורבן של 701 לפנה"ס, הממחישה את תבליטי לכיש שבנינוה.

מכתבי לכיש. אוסטרקונים מימי המצור הבבלי.

מסרק לכיש. מסרק שנהב עם המשפט השלם הקדום ביותר בכתב האלפביתי.

מקורות

D. Diringer, ‘The Early Hebrew Weights Found at Lachish’, PEQ 74 (1942), pp. 82-103

D. Ussishkin et al, The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973-1994) - Vol. I, Tel Aviv 2004

D. Ussishkin et al, The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973-1994) - Vol. IV, Tel Aviv 2004

לכיש
חצור
חצור
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=0pybRWKQO7Q"]

מיקום

תל חצור (תל אל-קדח) שוכן בדרום עמק החולה, ממערב לקיבוץ איילת השחר, בצומת הדרכים שבין "דרך הים" לבין הדרכים לדמשק ולצור. האתר כולל עיר עליונה (כ-120 דונם) ועיר תחתונה (כ-700 דונם), ובשיאו היה מן הגדולים בארץ.

הדמיה (AI) של חצור בתקופת הברונזה המאוחרת: העיר העליונה והארמון בחזית, ומאחוריהן העיר התחתונה המוקפת סוללות עפר וחפיר; ברקע עמק החולה והחרמון. ההדמיה מבוססת על מבנה התל ועל הממצאים מהחפירות, אך פרטים רבים, כמו הבתים, הרחובות והאנשים, הם פרי הדמיון.
הדמיה (AI) של חצור בתקופת הברונזה המאוחרת: העיר העליונה והארמון בחזית, ומאחוריהן העיר התחתונה המוקפת סוללות עפר וחפיר; ברקע עמק החולה והחרמון. ההדמיה מבוססת על מבנה התל ועל הממצאים מהחפירות, אך פרטים רבים, כמו הבתים, הרחובות והאנשים, הם פרי הדמיון.

זיהוי

ג'ון גרסטנג זיהה את המקום ב-1928 עם חצור, על סמך תיאורו של יוספוס והמיקום המתאים למקרא ולמקורות המצריים והמסופוטמיים. הזיהוי ודאי.

היסטוריה

ראשית היישוב בתקופת הברונזה הקדומה. מן המאה ה-18 לפנה"ס, בתקופת הברונזה התיכונה, הייתה חצור המרכז המדיני והכלכלי הגדול בכנען, ונזכרת בתעודות ממארי שבסוריה. בתקופת הברונזה המאוחרת המשיכה להיות עיר מרכזית, ומלכה נזכר במכתבי אל-עמארנה. במאה ה-13 לפנה"ס נחרבה בשריפה גדולה. בתקופת הברזל נבנתה על העיר העליונה עיר ישראלית מבוצרת, עם שער בן שישה תאים, ובימי בית עמרי מפעל מים גדול ומחסנים. ב-732 לפנה"ס החריב אותה תגלת-פלאסר השלישי.

הקשר מקראי

"כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה": יבין מלך חצור עמד בראש ברית מלכי הצפון, ויהושע שרף את העיר (יהושע י"א, 1–13). בספר שופטים יבין מלך חצור ושר צבאו סיסרא לחצו את ישראל (שופטים ד'). שלמה בנה את חצור (מלכים א' ט', 15), ותגלת-פלאסר לקח אותה בימי פקח (מלכים ב' ט"ו, 29). מי החריב את חצור הכנענית, בני ישראל או אחרים, שנוי במחלוקת.

תולדות המחקר

ג'ון גרסטנג ערך חפירת בדיקה ב-1928. בשנים 1955–1958 ו-1968–1969 חפרה במקום משלחת ג'יימס א' דה רוטשילד בראשות יגאל ידין. מ-1990 חופרת בתל משלחת האוניברסיטה העברית בראשות אמנון בן-תור, ומאוחר יותר שלמית זוקרמן.

ממצאים עיקריים

הארמון הכנעני. ארמון מלכותי מן הברונזה המאוחרת, שנחרב בשריפה עזה, ובו פסלים ולוחות בכתב יתדות.

המקדשים. מקדשים כנעניים, ובהם "מקדש המצבות" ומקדש עם אריות בזלת.

השער והמחסנים הישראליים. שער בן שישה תאים, מבנה העמודים ומפעל המים מימי בית עמרי.

תעודות בכתב יתדות. כ-20 תעודות, ובהן קטעי חוקים ומכתבים, מן הארכיון הגדול ביותר בכתב יתדות שנמצא בארץ.

מקורות

אבירם, י. גיטין, ס. מזר, ע. נאמן, נ. צוקרמן, ש. שטרן א. (עורכים) 2011. ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ספר אמנון בן תור. החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה. כרך שלושים: 1-14, 59-73, 195-199, 328-342.

בן-תור,א. רוביאטו, מ. 1996. החפירות המחודשות בתל חצור. קדמוניות. גיליון 1 (111): 2-18.

בן-עמי, ד. 2011. חצור בראשית תקופת הברזל. קדמוניות. גיליון 143: 24-27.

סנדהוס, ד. 2011. חצור במאות ט'-ח' לפני הספירה. קדמוניות. גיליון 143: 28-33.  

Ben-Tor, A. 2004. Hazor and Chronology. Ägypten und Levante / Egypt and the Levant. Vol. 14: pp. 45-67.

חצור
עזקה
עזקה
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=_lVPXpdBH3Q"]

מיקום

עזקה מזוהה עם תל זכריה, בשפלת יהודה, על גבעה תלולה מעל עמק האלה, לא רחוק מבית שמש ומחורבת קיאפה. שטח התל כ-45 דונם, וממנו נשקף נוף רחב על השפלה ועל מישור החוף.

זיהוי

הרב יהוסף שוורץ זיהה את המקום עם עזקה ב-1845, בספרו "תבואות הארץ", על סמך המיקום והשתמרות חלקית של השם בשם "עזאקריא". חלק מן החוקרים הציעו בעבר את שוכה, אך מאז שוויליאם אולברייט תמך בזיהוי ב-1924, הוא מקובל.

היסטוריה

האתר יושב מתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת הברונזה התיכונה בוצר, ובתקופת הברונזה המאוחרת הייתה בו עיר כנענית, שנחרבה באלימות במאה ה-12 לפנה"ס, ובשכבת החורבן נמצאו שלדים של כמה מתושביה. בתקופת הברזל ב' הייתה עזקה עיר מבוצרת חשובה של ממלכת יהודה. היא נכבשה בידי סנחריב (701 לפנה"ס), ובסוף ימי הממלכה הייתה אחת הערים האחרונות שעמדו מול הבבלים. בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית יושב המקום בהיקף קטן.

הקשר מקראי

יהושע רדף את מלכי האמורי "עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה" (יהושע י', 10–11). הפלשתים חנו "בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה" לפני הקרב בין דוד לגלית (שמואל א' י"ז, 1). רחבעם ביצר את עזקה (דברי הימים ב' י"א, 9). ירמיהו מתאר את המצור הבבלי, כשרק "לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה" נותרו מערי המבצר ביהודה (ירמיהו ל"ד, 7), ואחד ממכתבי לכיש אומר: "כי את עזקה לא נראה".

תולדות המחקר

התל נחפר לראשונה בשנים 1898–1899 בידי פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF). מ-2012 חופרת בו "משלחת לאוטנשלגר לעזקה" של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת היידלברג, בראשות עודד ליפשיץ, יובל גדות ומנפרד אומינג.

ממצאים עיקריים

החורבן הכנעני. שכבת חורבן מן המאה ה-12 לפנה"ס, ובה שלדים של תושבים שנלכדו בחורבות.

שחזור מבוסס בינה מלאכותית של עזקה מתקופת הברזל
הדמיה (AI) של עזקה בתקופת הברזל. ההדמיה מבוססת על הממצאים מהחפירות, אך פרטים רבים הם פרי הדמיון.

מצודת ממלכת יהודה. ביצורים ומבנים מתקופת הברזל ב', וידיות "למלך".

מחפירות בליס ומקאליסטר. מבצר מלבני בראש התל, שתוארך בעבר לימי רחבעם.

מקורות

ע' ליפשיץ ואחרים, 'חמש עונות חפירה בתל עזקה: ציפיות, ממצאים והפתעות', קדמוניות 156 (תשע"ח), עמ' 99-84.

ע' ליפשיץ ואחרים, 'תל עזקה - 2019', חדשות ארכיאולוגיות 133 (2021) [פורסם באתר 'חדשות ארכיאולוגיות'; ללא עימוד].

י' שוורץ, תבואות הארץ (והוא חלק ב' מספר דברי יוסף), ירושלים תר"ס.

.F. J. Bliss and R. A. S. Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902

O. Lipschits et al, ‘The Last Days of Canaanite Azekah’, Biblical Archaeology Review, 45 (2019), pp. 32-38; 70.

The Lautenschläger Azekah Expedition

עזקה
דן
דן

מיקום

תל דן (תל אל-קאדי, "תל השופט") שוכן בצפון עמק החולה, ליד קיבוץ דן, ליד מעיינות הדן, מן המקורות העיקריים של הירדן. התל מתנשא כ-18 מ' מעל סביבתו, בזכות סוללת העפר הגדולה שהקיפה את העיר בברונזה התיכונה, ושטחו כ-200 דונם. העיר שכנה על הדרך מצפון הארץ לדמשק ולצור.

זיהוי

הזיהוי ודאי: השם הערבי "תל אל-קאדי" ("השופט") מקביל לשם "דן" ("שופט"), ואוסביוס ממקם את דן ליד פמיאס (בניאס). כתובת יוונית-ארמית שנמצאה בתל, "לאל אשר בדן", אישרה את הזיהוי.

היסטוריה

המקום יושב מתקופת הברונזה הקדומה. בתקופת הברונזה התיכונה הייתה כאן ליש, עיר כנענית גדולה, מוקפת סוללת עפר עצומה ובה שער מקושת מלבני בוץ. בתקופת הברזל א' כבש שבט דן את העיר. בברזל ב' הייתה דן עיר מרכזית בממלכת ישראל, ובה מקדש גדול, ועברה מיד ליד בין ישראל לארם-דמשק. ב-732 לפנה"ס נכבשה בידי תגלת-פלאסר השלישי. היישוב והפולחן במקום נמשכו בתקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית.

הקשר מקראי

בני דן כבשו את ליש, "עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ", וקראו לה דן (שופטים י"ח, 27–29). "מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע" מתאר את גבולות הארץ (שמואל א' ג', 20). ירבעם הציב בדן את אחד מעגלי הזהב (מלכים א' י"ב, 28–30). בן-הדד הכה את דן בימי בעשא (מלכים א' ט"ו, 20).

תולדות המחקר

בשנים 1966–1999 חפר בתל אברהם בירן מטעם רשות העתיקות ומכון נלסון גליק של היברו יוניון קולג'. מ-2005 נמשכות בו חפירות בראשות דוד אילן.

ממצאים עיקריים

השער הכנעני. שער מקושת מלבני בוץ מן המאה ה-18 לפנה"ס, מן השערים המקושתים השמורים הקדומים בעולם.

המתחם המקודש. במה גדולה מאבני גזית, מזבח קרניים ולשכות, מתקופת הברזל ב', שבירן קשר לבמת ירבעם.

כתובת תל דן. מצבה ארמית מן המאה ה-9 לפנה"ס, המזכירה את "בית דוד".

שער העיר הישראלית. שער מתקופת הברזל ב' עם רחבה, במה ומצבות.

מקורות

אילן, ד. 2018. מקדש ״מגדל״ מתקופת הברונזה התיכונה בתל דן. ספר לורנס א' סטייגר. ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. עמ' 25-37.

בירן, א. 1992. 25 שנות חפירות בתל דן. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

Greer, J. 2013. Dinner at Dan: Biblical and Archaeological Evidence for Sacred Feasts at Iron Age II Tel Dan and Their Significance. Brill. Boston.

דן
שילה
שילה
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=9pxweoQ-_p4"]

מיקום

תל שילה (ח'רבת סילון) שוכן בהר אפרים, "מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל, מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לַמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה, וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה" (שופטים כ"א, 19), ליד היישוב שילה של ימינו. שטח התל כ-30 דונם.

שילה

זיהוי

רבי אשתורי הפרחי זיהה את המקום כבר במאה ה-14, והחוקרים המודרניים קיבלו את הזיהוי בשל השתמרות השם בשם סילון והתאמת המיקום לתיאור המקראי המפורט.

היסטוריה

בתקופת הברונזה התיכונה הייתה שילה עיר מבוצרת בחומה ובסוללה. בתקופת הברונזה המאוחרת היה במקום אתר פולחן, ובו נמצאו מנחות רבות, אך ללא יישוב ממשי. בתקופת הברזל א' (המאות ה-12–11 לפנה"ס) היה במקום יישוב חשוב, ובו מבנים עם מחסנים וכלי אחסון רבים. היישוב נחרב בשריפה באמצע המאה ה-11 לפנה"ס. המקום יושב שוב בתקופות מאוחרות, ובתקופה הביזנטית נבנו בו כנסיות.

הקשר מקראי

בשילה הקימו בני ישראל את אוהל מועד (יהושע י"ח, 1), ושם חילק יהושע את הארץ בגורל לשבטים. בשילה התפללה חנה לבן, ושמואל גדל בה אצל עלי הכוהן (שמואל א' א'–ג'). מכאן יצא ארון הברית לקרב באבן העזר, שבו נשבה (שמואל א' ד'). ירמיהו מזהיר: "לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ... וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" (ירמיהו ז', 12), ותהלים מזכיר כי "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ" (תהלים ע"ח, 60).

תולדות המחקר

בשנים 1926–1932 חפרה באתר משלחת דנית בראשות הנס קייר. בשנים 1981–1984 חפר בו ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת בר-אילן. מ-2006 נערכו בתל חפירות מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה, ומ-2017 חופרת בו משלחת אמריקנית בראשות סקוט סטריפלינג.

ממצאים עיקריים

ביצורי הברונזה התיכונה. חומה וסוללה סביב התל.

מנחות מן הברונזה המאוחרת. כלים ועצמות שהושלכו במדרון, שרידי פולחן.

מבני הברזל א'. מבנים בני עמודים עם מחסנים וקנקני אחסון רבים, ושכבת שריפה מן המאה ה-11 לפנה"ס. נמצא גם רימון חרס, ששימש אולי בפולחן.

הכנסיות הביזנטיות. פסיפסים ושרידי כנסיות.

מקורות

ר' לויתן-בן אריה, 'חפירות חדשות במשטח הצפוני בתל שילה', בתוך: א' מירון ואחרים (עורכים), ספר שילה, בית אל תשע"ו, עמ' 223-208.

I. Finkelstein and others, Shiloh: The Archaeology of a Biblical Site, Tel Aviv 1993.

K. W. Larsen, ‘The Seleucid and Hasmonean Coins of Shiloh:What They Do and Do Not Tell Us about the Occupation of Second Century BCE Shiloh’, Stone-Campbell Journal Conference, April 5-6, 2019.

T. Lopez and others, ‘A Ceramic Pomegranate from Shiloh’, Judea and Samaria Research Studies 28 (2019), pp. *37-*56.

שילה
שומרון
שומרון
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=xrBwwNGUQPI&t=54s"]

מיקום

שומרון שוכנת על גבעה גבוהה ורחבה, "הר שומרון", ליד הכפר סבסטיה, כ-10 ק"מ צפונית-מערבית לשכם. הגבעה מוקפת עמקים פוריים מצפון, ממערב ומדרום, ולידה עברה הדרך שחצתה את הרי השומרון מצפון לדרום ואת הדרך אל החוף.

זיהוי

הזיהוי ודאי: השם השתמר בשם סבסטיה, שנתן הורדוס לעיר לכבוד אוגוסטוס (סבסטוס ביוונית), ובמקורות האשוריים נקראת העיר "סמרינה" ו"בית חומרי".

היסטוריה

לפני ימי עמרי היה במקום, ככל הנראה, רק יישוב חקלאי קטן. בראשית המאה ה-9 לפנה"ס קנה עמרי את ההר ובנה עליו את בירתו החדשה. עמרי ואחאב בנו מתחם מלכותי מפואר, ושומרון הייתה בירת ממלכת ישראל עד שנכבשה בידי האשורים ב-722 לפנה"ס, אחרי מצור של שלוש שנים. אחר כך הייתה בירת פרובינציה אשורית, ובתקופה הפרסית בירת פחוות שומרון. יוחנן הורקנוס החריב אותה, והורדוס בנה אותה מחדש בשם סבסטיה, עם מקדש לאוגוסטוס.

הקשר מקראי

"וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכָּרַיִם כָּסֶף, וַיִּבֶן אֶת הָהָר" (מלכים א' ט"ז, 24). אחאב בנה בה מקדש לבעל (מלכים א' ט"ז, 32) ו"בֵּית הַשֵּׁן" (מלכים א' כ"ב, 39). בן-הדד צר על העיר (מלכים א' כ'; מלכים ב' ו'–ז'), ושלמנאסר וסרגון כבשו אותה (מלכים ב' י"ז, 5–6). עמוס והושע מוכיחים את עשירי שומרון (עמוס ג', 15; ו', 1–6).

תולדות המחקר

בשנים 1908–1910 חפרה בשומרון משלחת אוניברסיטת הרווארד, בראשות ג'ורג' רייזנר וקלרנס פישר. בשנים 1931–1935 חפרה במקום "המשלחת המשותפת", בראשות ג'ון קרופוט, עם קתלין קניון ואליעזר ליפא סוקניק. בשנות ה-60 חפר בה פאוזי זיאדין מטעם מחלקת העתיקות הירדנית, ומאז נעשו בה עבודות בדיקה ושימור.

ממצאים עיקריים

המתחם המלכותי. מתחם על ראש ההר, מוקף חומת סוגרים, ובו הארמון, בנוי אבני גזית מסותתות היטב, מן היפות שבבנייה הישראלית.

חרסי שומרון. יותר מ-100 תעודות על משלוחי יין ושמן מראשית המאה ה-8 לפנה"ס.

שומרון
ערי המבצר של רחבעם
ערי המבצר של רחבעם

לפי דברי הימים ב יא, ה–י, בנה רחבעם חמש-עשרה ערים "למצור ביהודה ובבנימין": בית לחם, עיטם, תקוע, בית צור, שוכו, עדולם, גת, מרשה, זיף, אדורים, לכיש, עזקה, צרעה, אילון וחברון. הערים יוצרות טבעת לאורך גבולות יהודה במערב ובדרום.

במפה מוצגות הערים שיש להן ערך באתר. זיהוי עיטם וגת אינו ודאי, ויש חוקרים המתארכים את הרשימה לימי חזקיהו או יאשיהו.

ממלכת יהודה בימי דוד – לפי גרפינקל
ממלכת יהודה בימי דוד – לפי גרפינקל

יוסף גרפינקל מציע שבראשית המאה ה-10 לפנה״ס כבר הייתה ליהודה טבעת של ערים מבוצרות בתכנית אחידה – חומת סוגרים ושורת בתים צמודה אליה: ח' קייאפה, בית שמש, תל א-נצבה וח' א-דווארה, כולן עד יום הליכה מירושלים ועל הדרכים הראשיות אל הממלכה. לכיש V, כיומיים הליכה מירושלים, מייצגת לדבריו התרחבות בסוף המאה ה-10. ח' א-ראעי היה כפר באותה תקופה.

זו עמדה אחת בוויכוח: חוקרים כמו פינקלשטיין, נאמן, שרגי, להמן ונימן סבורים שיהודה התפשטה לשפלה רק במאה ה-9 או ה-8, וגם תיארוך קייאפה ושיוכה ליהודה שנויים במחלוקת.

מקור: Y. Garfinkel, Early City Planning in the Kingdom of Judah, Jerusalem Journal of Archaeology 4 (2023), pp. 87–107.

קטע מחומת ירושלים מתקופת החשמונאים
קטע מחומת ירושלים מתקופת החשמונאים
הסכר הקדום בעיר דוד
הסכר הקדום בעיר דוד
מבנה מיוחד בעיר דוד, שימש לפולחן בימי בית ראשון
מבנה מיוחד בעיר דוד, שימש לפולחן בימי בית ראשון
תעלות מסתוריות מימי מלכי יהודה התגלו בירושלים
תעלות מסתוריות מימי מלכי יהודה התגלו בירושלים
הקשר בין ממלכת שבא לישראל
הקשר בין ממלכת שבא לישראל
נחשפו סודות "בירת הנחושת" של תקופת הברונזה המאוחרת
נחשפו סודות "בירת הנחושת" של תקופת הברונזה המאוחרת
הסיבה שזירזה את קריסת האימפריה החתית
הסיבה שזירזה את קריסת האימפריה החתית
לוחות בשפה האמורית
לוחות בשפה האמורית

לוחות שנמצאו בעיראק מספקים הצצה לשפה האמורית, שממנה התפתחה העברית

האובליסק השחור של שלמנאסר השלישי
האובליסק השחור של שלמנאסר השלישי

רקע

האובליסק השחור הוא עמוד אבן שחורה בגובה כ-2 מטרים, שהוצב בכלח (נמרוד, צפון עיראק) בימי שלמנאסר השלישי, מלך אשור (858–824 לפנה"ס). כתובת בכתב היתדות, בשפה האכדית, מסכמת את מסעותיו הצבאיים עד שנת מלכותו ה-31 (בערך 828 לפנה"ס), ולכן האובליסק מתוארך לשנים 827–825 לפנה"ס בקירוב. זהו אחד משני האובליסקים האשוריים השלמים הידועים.

על ארבע פאות האובליסק חקוקות עשרים תמונות תבליט בחמש שורות, ובכל שורה מוצג מלך אחר המביא מס למלך אשור, עם כיתוב קצר: סוא מגלזאנו, "יהוא בן עמרי", מלך מוצרי (שאינו נקוב בשמו), מרדוך-אפל-אוצר מסוחי וקלפרונדה מפתין.

האובליסק השחור של שלמנאסר השלישי, המוזיאון הבריטי
האובליסק השחור של שלמנאסר השלישי, המוזיאון הבריטי. Paul Hudson from United Kingdom, CC BY 2.0, via Wikimedia Commons

המחקר והממצאים

האובליסק נחשף בשנת 1846 בידי אוסטן הנרי לייארד בחפירותיו בנמרוד, והוא מוצג מאז במוזיאון הבריטי. בשנת 1851 הציע אדוארד הינקס לזהות את המלך בשורה השנייה עם יהוא מלך ישראל, וזהו הזיהוי המקובל כיום. הכיתוב מונה את מנחת יהוא: כסף, זהב, ספל זהב, כלי זהב, גביעים ודליים מזהב, בדיל, מטה למלך וכלי עץ (אולי חניתות). המס מתוארך בדרך כלל לשנת 841 לפנה"ס, במסע שלמנאסר נגד חזאל מלך ארם-דמשק.

בתבליט נראה המלך המשתחווה ופניו לארץ לפני שלמנאסר, ומאחוריו נושאי המנחה. לפי הזיהוי המקובל, זהו התיאור החזותי היחיד הידוע של מלך מישראל או מיהודה. כמה חוקרים פקפקו בזיהוי – בין היתר משום שיהוא לא היה מבית עמרי – והציעו לזהות את הדמות עם יהורם בן אחאב; אולם הכינוי "בן עמרי" משקף ככל הנראה את השם האשורי לממלכת ישראל, "בית עמרי", ולא קשר משפחתי.

תבליט מהאובליסק השחור: מלך, המזוהה עם יהוא, משתחווה לפני שלמנאסר השלישי
תבליט מהאובליסק השחור: מלך, המזוהה עם יהוא, משתחווה לפני שלמנאסר השלישי. Osama Shukir Muhammed Amin FRCP(Glasg), CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons

הקשר מקראי

במלכים ב' ט–י מסופר על הפיכת יהוא, שהרג את יורם בן אחאב ואת איזבל ושם קץ לשושלת עמרי (בערך 842/841 לפנה"ס). המקרא אינו מזכיר מס ששילם יהוא לאשור, אך מתאר את לחצו של חזאל על ישראל: "בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב' י, לב). ההכנעה לאשור מתיישבת עם מצב זה, שבו ישראל נלחצה בין ארם לאשור.

מקורות

מנסרת סנחריב (מנסרת טיילור)
מנסרת סנחריב (מנסרת טיילור)

רקע

סנחריב, מלך אשור (705–681 לפנה"ס), תיעד את מסעותיו הצבאיים בכתובות מלכותיות בכתב היתדות, בשפה האכדית. הנוסח המלא והמוכר ביותר של "דברי הימים" (האנאלים) שלו נשמר על שלוש מנסרות חרס משושות וכמעט זהות, שגובהן כ-38 ס"מ: מנסרת טיילור (המוזיאון הבריטי), מנסרת שיקגו (המכון לחקר תרבויות קדומות, ISAC, באוניברסיטת שיקגו) ומנסרת ירושלים (מוזיאון ישראל). מנסרות טיילור וירושלים מתוארכות לשנת 691 לפנה"ס, ומנסרת שיקגו לשנת 689 לפנה"ס. נוסחים מוקדמים יותר של התיאור נכתבו כבר כשנה לאחר המסע.

הכתובת מתארת שמונה מסעות. המסע השלישי, בשנת 701 לפנה"ס, כוון נגד מרד של ממלכות במערב – ערי פיניקיה ופלשת וממלכת יהודה בימי חזקיהו – והוא אחד האירועים המתועדים ביותר בתקופת המקרא, הן במקורות אשוריים, הן במקרא והן בממצא הארכאולוגי.

מנסרת טיילור של סנחריב, המוזיאון הבריטי
מנסרת טיילור של סנחריב, המוזיאון הבריטי. Gary Todd, CC0, via Wikimedia Commons

המחקר והממצאים

מנסרת טיילור נרכשה בשנת 1830 בידי הקולונל רוברט טיילור, ולפי המסורת נמצאה בנבי יונס שבנינוה; המוזיאון הבריטי קנה אותה מאלמנתו בשנת 1855. מנסרת שיקגו נרכשה בשנת 1919 עבור המכון המזרחי בשיקגו בידי ג'יימס הנרי ברסטד, ומנסרת ירושלים נרכשה במכירה פומבית בשנת 1970 ופורסמה בשנת 1990.

בתיאור המסע השלישי טוען סנחריב כי צר וכבש 46 ערים בצורות של חזקיהו ויישובים קטנים "לאין מספר", לקח שלל 200,150 בני אדם ובהמות רבות, ואת חזקיהו עצמו סגר בירושלים "כציפור בכלוב". את הערים שנלקחו מיהודה העביר למלכי אשדוד (מתנת), עקרון (פדי) ועזה (צלבעל). חזקיהו שלח אחריו לנינוה מס כבד: 30 כיכר זהב, 800 כיכר כסף, רהיטים משובצים שנהב ומיני חפצי ערך, וכן את בנותיו, נשות הארמון ומשוררים ומשוררות.

בולט שהכתובת אינה טוענת לכיבוש ירושלים. גם לכיש אינה נזכרת במנסרות; כיבושה מתועד בתבליטי לכיש שבארמונו של סנחריב בנינוה ובממצאי החפירות בתל לכיש (שכבה III וסוללת המצור). מדובר בטקסט של תעמולה מלכותית, ולכן חוקרים רבים סבורים שחלק מהמספרים מוגזמים או מעוגלים, ופרשנותם (למשל המספר 200,150) שנויה במחלוקת.

הקשר מקראי

"וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם" (מלכים ב' יח, יג). לפי המקרא שלח חזקיהו אל מלך אשור ללכיש ושילם "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב" (שם, יד). כמות הזהב זהה בשני המקורות, ואילו כמות הכסף שונה (300 במקרא לעומת 800 במנסרה).

שני המקורות מסכימים שירושלים לא נכבשה, אך מסבירים זאת באופן שונה: המקרא מתאר את המצור על העיר, את נאום רבשקה ואת הסתלקות צבא אשור לאחר מכת "מַלְאַךְ ה'" (מלכים ב' יט, לה–לו), בעוד סנחריב מציג את המס ששולם כהכנעה של חזקיהו. האירועים מתוארים גם בישעיהו לו–לז ובדברי הימים ב' לב.

מקורות

חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון
חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון

רקע

בשנת 587/586 לפנה"ס, לאחר מצור ממושך, כבש צבא בבל את ירושלים. נבוזראדן, שר הטבחים של נבוכדנאצר השני, שרף את בית המקדש, את בית המלך ואת בתי העיר, חומות העיר נהרסו וחלק ניכר מהעם הוגלה לבבל. כעשור קודם לכן, בשנת 597 לפנה"ס, כבש נבוכדנאצר את העיר והגלה את המלך יהויכין — אירוע המתועד גם בכרוניקה הבבלית.

המחקר והממצאים

עדויות לשריפה ולחורבן נמצאו בחפירות רבות בירושלים: בעיר דוד (חפירות יגאל שילה) נחשפו "בית אחיאל", "החדר השרוף" ו"בית הבולות", שבו נשתמרו בזכות השריפה עשרות טביעות חותם (בולות) של פקידי הממלכה; ברובע היהודי (חפירות נחמן אביגד) נחשף "המגדל הישראלי" ולצדו ראשי חצים ושכבת אפר. תעודות המזון מבבל מזכירות את יהויכין מלך יהודה ובניו בגלות, ומכתבי לכיש וערד משקפים את הימים שלפני הנפילה.

הקשר מקראי

"וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ" (מלכים ב' כה, ט). החורבן מתואר גם בירמיהו לט ו-נב ובדברי הימים ב' לו, ומקונן עליו בספר איכה.

מקורות

  • מלכים ב' כה; ירמיהו לט, נב; דברי הימים ב' לו.
  • Shiloh, Y. Excavations at the City of David I, 1978–1982 (Qedem 19). Jerusalem, 1984.
  • Avigad, N. Discovering Jerusalem. Nashville, 1983.
  • Grayson, A. K. Assyrian and Babylonian Chronicles. Locust Valley, 1975 (Chronicle 5).
  • Lipschits, O. The Fall and Rise of Jerusalem. Winona Lake, 2005.
חורבן שומרון
חורבן שומרון

רקע

בשנת 722 לפנה"ס בקירוב (יש המתארכים ל-720 לפנה"ס) נפלה שומרון, בירת ממלכת ישראל, בידי אשור לאחר מצור של כשלוש שנים. המצור החל בימי שלמנאסר החמישי, ויורשו סרגון השני מתאר בכתובותיו את כיבוש העיר ואת הגליית תושביה. בכך הגיעה לקצה ממלכת ישראל, והאזור הפך לפחווה אשורית בשם "סמרינה".

המחקר והממצאים

בכתובות סרגון השני מארמונו בדור שרוכין (ח'ורסבאד) נאמר שהגלה 27,290 מתושבי שומרון והושיב במקומם אנשים מארצות אחרות. הכרוניקה הבבלית מייחסת לשלמנאסר החמישי את החרבת "שמרין". בחפירות בשומרון (משלחת הרווארד 1908–1910 ומשלחת קראופוט 1931–1935) נחשפו מתחם הארמון של מלכי ישראל, חרסי שומרון ושנהבי שומרון; סוף המאה ה-8 לפנה"ס מסמן באתר את סוף התקופה הישראלית ואת תחילת השלטון האשורי.

הקשר מקראי

"וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה" (מלכים ב' יז, ה–ו; ראו גם יח, ט–יא).

מקורות

  • מלכים ב' יז; יח, ט–יב.
  • Younger, K. L. "The Deportations of the Israelites." Journal of Biblical Literature 117 (1998): 201–227.
  • Tappy, R. E. The Archaeology of Israelite Samaria, vols. I–II. Atlanta, 1992–2001.
  • Grayson, A. K. Assyrian and Babylonian Chronicles. Locust Valley, 1975 (כרוניקה 1).
אתרים ראשיים בבקעת תימנע
אתרים ראשיים בבקעת תימנע
מעיין הגיחון
מעיין הגיחון
גנים לאומים
גנים לאומים
כתובת בלעם / דיר עלא
כתובת בלעם / דיר עלא
החומה הרחבה בירושלים
החומה הרחבה בירושלים
מכתבי לכיש
מכתבי לכיש

כ-20 אוסטרקונים (חרסים כתובים) שנמצאו בשנת 1935 על ידי ג'יימס לסלי סטארקי באזור השער של לכיש. רובם מכתבים של קצין זוטר, הושעיהו, אל מפקדו יאוש, שנכתבו בימיה האחרונים של ממלכת יהודה, זמן קצר לפני הכיבוש הבבלי (בסביבות 588–586 לפנה"ס).

במכתב 4 נכתב: "אל משאת לכש נחנו שמרם... כי לא נראה את עזקה", ומזכיר את ירמיהו לד, ז, שבו לכיש ועזקה הן ערי המבצר האחרונות שנותרו ביהודה.

היכן נמצאת ירושלים הקדומה?
היכן נמצאת ירושלים הקדומה?

ויכוח על ראשית ימיה של ירושלים ועל השאלה מי ומתי הפך אותה לעיר מבוצרת?

כתובת "ירבעל"
כתובת "ירבעל"
לוחית מהר עיבל
לוחית מהר עיבל

לוחית העופרת המקופלת בהר עיבל היא ממצא ארכאולוגי של לוחית עופרת קטנה, ונטען לגביה כי היא מתקופת הברונזה המאוחרת, וכי כתובה עליה הכתובת העברית הקדומה ביותר שהתגלתה אי פעם

מתי הופיעה אדום?
מתי הופיעה אדום?
מוצאם של הפלישתים
מוצאם של הפלישתים
הייתה ממלכה מאוחדת?
הייתה ממלכה מאוחדת?

האם ישראל ויהודה היו אי פעם מאוחדות?

קריסת תקופת הברונזה המאוחרת
קריסת תקופת הברונזה המאוחרת
אוסטרקון ח'רבת קיאפה
אוסטרקון ח'רבת קיאפה
כתובת אשבעל בן-בדע
כתובת אשבעל בן-בדע
מיקומה של ציקלג?
מיקומה של ציקלג?

הצגת כל האפשרויות למיקומה של ציקלג המקראית

אברהם נגב
אברהם נגב
טלי אריקסון-גיני
טלי אריקסון-גיני
גיא בר-עוז
גיא בר-עוז
יותם טפר
יותם טפר
רות שחק-גרוס
רות שחק-גרוס
ישראל פינקלשטיין
ישראל פינקלשטיין
עמיחי מזר
עמיחי מזר
יוסף גרפינקל
יוסף גרפינקל
עודד ליפשיץ
עודד ליפשיץ
אסף יסעור לנדאו
אסף יסעור לנדאו
בראשית
שמות
במדבר
דברים
יהושע
שופטים
שמואל א
שמואל ב
מלכים א
מלכים ב
אפס סינון
- מוזכר בתנ״ך
- ישוב
- ממצא
מקרא
|
מוזכר בתנ״ך
ישוב
ממצא
מקרא
טוען...
X
ארכיאולוג מקראי וירטואלי