תל עמל, הידוע גם בשם תל אל-עאצי, שוכן על הגדה הדרומית של נחל עמל, בתחומי גן השלושה. האתר מורכב משתי גבעות המופרדות בשקע: גבעה מערבית ששטחה כשני דונמים וגבעה מזרחית ששטחה כדונם אחד. עיקר המחקר הארכאולוגי נערך בגבעה המזרחית, שעליה הוקם המוזיאון לארכאולוגיה אזורית וים-תיכונית. הגבעה המערבית לא נכללה בחפירות השיטתיות המתוארות בפרסומים הארכאולוגיים המרכזיים של האתר (פייג 2013: 1).
הסקר הבריטי
במפת ה-Survey of Western Palestine אין האתר מסומן כתל ארכאולוגי. סביבת האתר מזוהה במפה באמצעות שני המעיינות, ‘Ain el-‘Asy ו-‘Ain es-Sokhneh, שמהם ניזון נחל עמל.
נחמיה צורי
התיעוד הארכאולוגי הראשון של הגבעה המזרחית נערך בידי נחמיה צורי בשנת 1958. צורי זיהה באתר חמש שכבות יישוב, ופרסם את תוצאות בדיקתו במסגרת סקר עמק בית שאן. בדיקתו סיפקה את המסגרת הסטרטיגרפית הראשונית של האתר והצביעה על פעילות בתקופת הברזל ובתקופות הפרסית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה. נוסף על שרידי היישוב תועדו בסביבת התל קברים, מתקנים וממצאים הקשורים לפעילות לאורך נחל עמל (צורי תשכ"ב: 184–185; פייג 2013: 1).
חפירות לוי אדלשטיין
בשנים 1962–1966 נערכו בתל חמש עונות חפירה בניהול שלום לוי וגרשון אדלשטיין. החפירות התמקדו בראש הגבעה המזרחית, שבו נמצא מרכז היישוב, וכן בחלקה הדרומי ובמדרונה המערבי. תוצאות החפירות פורסמו בצרפתית במאמר מקיף שכותרתו: Cinq années de fouilles à Tel ‘Amal (Nir David), בכתב העת Revue Biblique. זהו הפרסום המרכזי של החפירות הראשונות באתר (Levy and Edelstein 1972: 325–367; פייג 2013: 1).
לוי ואדלשטיין חשפו שרידים מתקופת הברונזה הקדומה 4, מתקופת הברזל ב' ומתקופות מאוחרות. עיקר השרידים האדריכליים שנחשפו בראש הגבעה יוחסו ליישוב מתקופת הברזל. פייג השוותה בין הסטרטיגרפיה שלהם לבין תוצאות חפירותיה, אך ציינה כי לא ניתן להתאים באופן מלא בין מערכות השכבות של שתי החפירות. לפי טבלת ההשוואה שלה, לוי ואדלשטיין ייחסו את שכבות III–IV לברזל ב'א ואת שכבות I–II לברזל ב'ב, בעוד שבחפירות המאוחרות זוהו ארבע שכבות רצופות מן הברזל ב'א בלבד (פייג 2013: 2, טבלה 1).
אחד הממצאים הבולטים בחפירותיהם היה מספר רב של משקולות נול, שחלקן נמצאו בריכוזים ובשורות סמוך לקירות. פרסום החפירה מתאר משקולות מלוקוסים 11, 13 ו-16 בעמ' 329, מלוקוסים 22–25 בעמ' 330 ומלוקוס 34 בעמ' 331. בלוקוס 16 דווח על ריכוז גדול במיוחד, ובפרסום המקורי ובתיעוד השדה קיימים הבדלים במספר המשקולות שיוחסו אליו (Levy and Edelstein 1972: 329–331; Shamir 2013: 7–8).
חפירות נורית פייג
נורית פייג ניהלה שתי עונות חפירה בשנים 1983 ו-1984, חפירת הצלה מצומצמת בשנת 1985 וחפירה נוספת בשנת 1993. החפירות נערכו במדרון הדרומי המתון של הגבעה המזרחית, מדרום לשטח העיקרי של לוי ואדלשטיין. הדוחות הראשוניים פורסמו בקיצור, ואילו הפרסום המלא בעברית הופיע בשנת 2013 תחת הכותרת "תל עמל: יישוב מתקופת הברזל 2א' ושרידים מתקופות הברונזה התיכונה והעות'מאנית" (פייג 2013: 1–2).
פייג זיהתה שבע שכבות: שכבה VII כללה קברי פיר מתקופת הברונזה הקדומה 4; שכבה VI יוצגה בשלושה כלי חרס מן הברונזה התיכונה 2א'; שכבות V–II השתייכו לתקופת הברזל 2א'; ושכבה I כללה קברים מן התקופה העות'מאנית. רוב השרידים שנחשפו בחפירתה השתייכו למחצית השנייה של המאה הי' ולמחצית הראשונה של המאה הט' לפנה"ס (פייג 2013: 2–5, טבלה 1).
בשכבות הברזל 2א' נחשפו מבני מגורים שקירותיהם נבנו מלבני בוץ על מסדי אבן. ארבע שכבות היישוב נחרבו בזו אחר זו בשרפות, ולאחר כל חורבן נבנו המבנים מחדש תוך שינויים בתכניתם. בחדר 102 נמצאו עשרות כלי חרס, ובהם לפחות שישה קנקנים שנותרו שעונים על הקיר, ולכן פייג פירשה את החדר כמחסן. במרחב 105 נמצאו ריצוף, משטחי טיח, אבני שחיקה ומשקולות נול, והוא פורש כאזור מלאכה ששימש כנראה לאריגה (פייג 2013: 5–9, ובייחוד עמ' 7–8).
פייג תיארכה את מכלול שכבות V–II לפרק זמן קצר יחסית, מן המחצית השנייה של המאה הי' ועד המחצית הראשונה של המאה הט' לפנה"ס. על סמך החפירות שלה ושל לוי ואדלשטיין היא הציעה לראות בתל עמל כפר פרוז ששטחו כשלושה דונמים, שהיה ככל הנראה חלק מן העורף החקלאי של בית שאן. השרפות החוזרות עשויות להעיד על רצף אירועים אלימים באזור, אם כי לא ניתן לקשור כל שכבת חורבן לאירוע היסטורי מסוים (פייג 2013: 37–38; תקציר אנגלי: 39–41).
אורית שמיר
אורית שמיר פרסמה בשנת 2013 דוח נפרד באנגלית על משקולות הנול שנמצאו בחפירות לוי ואדלשטיין ובחפירות פייג. בסך הכול נבדקו 171 משקולות נול. כל המשקולות, מלבד אחת, היו אגסיות ובעלות בסיס שטוח מעט; 169 מהן נעשו מגבס, אחת מבזלת ואחת מטין בלתי צרוף בצורת טבעת. מתוך המכלול ניתן היה למדוד 160 משקולות, ואילו 11 משקולות מלוקוס 16 היו פגועות מכדי למדוד אותן (Shamir 2013: 1–6).
משקלן של משקולות הגבס השלמות נע בין 84.4 ל-518.7 גרם, וממוצע משקלן היה 242.9 גרם. שמיר קבעה כי המשקולות התאימו לשימוש בנול אנכי בעל משקולות, וכי מציאתן בשורות סמוך לקירות תואמת הצבה של נולים הנשענים על קירות המבנים. עם זאת, בשל בעיות בתיעוד לא ניתן היה לקבוע את מקום מציאתן המדויק של 116 מתוך 171 המשקולות, ולכן קשה לשחזר במדויק את מספר הנולים ואת חלוקתם בין החדרים (Shamir 2013: 6–8).
לדעת שמיר, משקלן הנמוך יחסית של המשקולות, בהשוואה למשקולות נול רגילות מתקופת הברזל, מתאים לטוויית חוטים עדינים ולאריגת פשתן. היא הציעה כי תושבי תל עמל התמחו בייצור אריגי פשתן, בדומה לעדויות מאתרים נוספים בבקעת בית שאן ובעמק הירדן. טווח המשקלים הרחב עשוי להעיד על ייצור אריגים מסוגים שונים או על שימוש בחוטים בעלי עובי שונה (Shamir 2013: 8).
ביבליוגרפיה
צורי, נ'. תשכ"ב. "סקר ארכיאולוגי בעמק בית שאן". בתוך: בקעת בית שאן: הכינוס הארצי הי"ז לידיעת הארץ, עמ' 135–198, ובייחוד עמ' 184–185. ירושלים.
פייג, נ'. 2013. "תל עמל: יישוב מתקופת הברזל 2א' ושרידים מתקופות הברונזה התיכונה והעות'מאנית". חדשות ארכיאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל 125: 1–38; תקציר אנגלי: 39–41.
Conder, C.R. and Kitchener, H.H. 1880. Map of Western Palestine, Sheet IX: Beisan. London: Palestine Exploration Fund.
Levy, S. and Edelstein, G. 1972. “Cinq années de fouilles à Tel ‘Amal (Nir David).” Revue Biblique 79: 325–367.
Shamir, O. 2013. “Tel ‘Amal: Loomweights.” Hadashot Arkheologiyot: Excavations and Surveys in Israel 125: 1–8.
מצאתם טעות או מידע חסר בערך? כתבו לנו.
