בית אל היא עיר מקראית המזוהה עם הכפר הערבי ביתין בדרום-מזרח השומרון. הזיהוי הוצע לראשונה על ידי החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון על בסיס השתמרות השם 'בית אל' בשם הערבי והתאמת מיקום הכפר לתיאורי אבות הכנסייה. זיהוי זה התקבל על ידי רוב החוקרים, למעט מספר מועט של חוקרים שסברו שבית אל ממוקמת באל-בירה שליד רמאללה. מכיוון שחלק ניכר מהתל שוכן מתחת לכפר המודרני, קשה לאמוד את גודלו, אך גודלו המשוער הוא כ-30 דונם.
תולדות חקר האתר
כמחצית מהתל נחפר בשנים 1934, 1954, 1957 ו-1960 על ידי משלחת משותפת של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח והסמינר התאולוגי של פיטסבורג-קסניה. העונה הראשונה נוהלה על ידי וויליאם אולברייט וסגנו היה ג'יימס קלסו. בשלוש העונות הבאות קלסו היה מנהל החפירה. דו"ח החפירה פורסם בשנת 1968 ומאז גרר מחלוקות בין מספר חוקרים (וויליאם דיוור, ישראל פינקלשטיין ולילי זינגר-אביץ, ועודד ליפשיץ) בדבר תיארוך השכבות והממצאים ועצם מתודת המחקר.
האתר בתקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה
לפני התקופה המקראית, היישוב באתר התפרס על פני שלוש תקופות עיקריות: התקופה הכלקוליתית (סוף האלף ה-4 לפנה"ס), תקופת הברונזה הביניימית (המחצית השנייה של האלף ה-3 לפנה"ס) ותקופת הברונזה התיכונה (המאה ה-19-המאה ה-17 לפנה"ס), שהייתה תקופת שיא יישובי באתר. באותה תקופה האתר היה מבוצר הן באמצעות חומה והן באמצעות קירות עבים. לאחר מכן חרב האתר ויושב מחדש בתקופת הברונזה המאוחרת, סביב המאה ה-13-14 לפנה"ס. ממצאים מתקופה זו כוללים: חותם גליל עם דמותה של האלה עשתורת וידית סיסטרום (כלי נגינה) עשויה עצם. יישוב זה חרב בשלהי המאה ה-13 או ראשית המאה ה-12.
האתר בתקופת הברזל
האתר יושב מחדש בתקופת הברזל 1 (המאות ה-11-12 לפנה"ס), כנראה על ידי ישראלים. הדבר בא לידי ביטוי בקרמיקה מתקופת ההתנחלות ושימוש משני במצבת פולחן כנענית בתור לבנת בניין. עם זאת, התגלו מספר חפצי פולחן בעל אופי כנעני, כגון: לוח עם דמותה של האלה עשתורת וצלמית בעל. ממצאים נוספים כוללים: ראש חנית, ראשי חיצים וחרפושיות. האתר כנראה נעזב בשלהי המאה ה-11 לפנה"ס ויושב מחדש בצורה מצומצמת במאה ה-9 לפנה"ס. במהלך המאה ה-8 האתר התאפיין בשילוב של קרמיקה יהודאית וישראלית. ממצאים נוספים כוללים: פלטת איפור, ראשי חיצים, להבי סכינים ואוסטרקון קטן עם האותיות העבריות 'פד'. לא ברור האם האתר חרב במאה ה-8 לפנה"ס. במאה ה-7 לפנה"ס היישוב היה דל.
האתר מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הרומאית
יש הסוברים שהאתר לא יושב מחדש עד שלהי התקופה ההלניסטית, ויש הסוברים שהאתר יושב מחדש בצורה מצומצמת במהלך התקופה הפרסית (המאה ה-4 לפנה"ס), ובשלהי התקופה הפרסית וראשית התקופה ההלניסטית האתר התרחב. האתר המשיך להתקיים לאורך התקופה החשמונאית והתקופה הרומאית. בין מעט הממצאים ההלניסטיים מהאתר ניתן למנות ידית עם דמות אנושית, אולי של האל מרקורי.
המרכז הפולחני הישראלי בבית אל
בימי ממלכת ישראל (הממלכה הצפונית) התקיים באתר מרכז פולחני (למשל: מלכים א' י"ב, ל"ב-ל"ג; מלכים ב' י', כ"ט). במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות לזהות את מקום אתר הפולחן. בשנים האחרונות הציעו מספר חוקרים שהמרכז הפולחני שכן בנקודת גובה 914, כ-900 מ' ממזרח לכפר ביתין. בסקר באתר זה התגלו מספר מבנים וקרמיקה מתקופות שונות, ובפרט תקופתה ברונזה התיכונה ותקופת הברזל 2. בשנת 2016 נערכה באתר חפירה קצרה בניהולו של הארכיאולוג אהרן טבגר. החפירות איששו את המסקנות הקודמות כי האתר היה פעיל בעיקר בתקופת הברונזה התיכונה והברזל 2. בין הממצאים מתקופת הברזל 2 ניתן למנות: שלוש צלמיות, כלי חרס ועצמות בעלי חיים, בעיקר צאן.
מקורות:
א' טבגר, 'נ.ג. 914 ממזרח לביתין ושאלת מיקומו של אתר הפולחן הקדום של בית אל', בתוך: א' טבגר ואחרים (עורכים), במעבה ההר 5 (תשע"ו), עמ' 69-49.
W. G. Dever, ‘Archaeological Methods and Results: A Review of Two Recent Publications’, Orientalia 40 (1971), pp. 459-471.
I. Finkelstein and L. Singer-Avitz, ‘Reevaluating Bethel’, ZDPV 125 (2009), pp. 33-48.
J. L. Kelso, ‘The Excavation of Bethel (1934-1960), AASOR 39 (1968), pp. i.-128.
O. Lipschits, ‘Bethel Revisited’, in: O. Lipschits et al, Rethinking Israel – Studies in the History and Archaeology of Ancient Israel in Honor of Israel Finkelstein (Winona Lake, 2017), pp. 233-246.