גבעון היא עיר מקראית המזוהה עם תל אל-ג'יב, כ-4 ק"מ דרום-מזרחית לרמאללה. גודל התל הוא כ-64 דונם. זיהויה של גבעון עם אל-ג'יב הוא קדום יחסית, והוצע לראשונה על ידי הנוסע השלזי (כיום בפולין) פרנץ פרדיננד פון טריולו בשנת 1666, אולם אין ידוע על בסיס מה קבע זאת. חוקרים מאוחרים יותר קיבלו זיהוי זה משתי סיבות עיקריות: (1) השתמרות השם 'גבעון' בשם הערבי 'אל-ג'יב'. (2) קרבת האתר לירושלים כדברי יוסף בן מתתיהו. לימים, ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו באתר איששו זיהוי זה. העיר גבעון מוכרת בעיקר בתור היותה אחת מערי הגבעונים, עם חיוי שרימה את בני ישראל ולאחר מכן השתעבד לו (יהושע ט', ג'-כ"ז). בהמשך, בקרבת עיר זו עצר יהושע את השמש והירח (שם י', י"ב).

החפירות באתר

האתר נחפר בצורה מקיפה בשנים 1960-1956 על ידי משלחת משותפת של רשות העתיקות הירדנית והמוזיאון האוניברסיטאי של אוניברסיטת פילדלפיה, בראשות הארכיאולוג האמריקאי ג'יימס פירטצ'ארד. בשנת 1978 נערכה חפירת הצלה מצומצמת על ידי הארכיאולוג דוד דייויס, מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה.

האתר בתקופת הברונזה

התל יושב לראשונה במהלך תקופת הברונזה הקדומה (2500-3700 לפנה"ס). לתקופה זו יש לשייך מחסן מלא בקנקני אחסון, העשוי להעיד על קיומו של מערכת מנהלית באתר. בניגוד לאתרים רבים ברחבי הארץ, האתר המשיך להתקיים בתקופת הברונזה הביניימית (2000-2500 לפנה"ס), אם כי בדומה לאתרים אחרים, התמלא בקברים. בתקופת הברונזה התיכונה (1500-2000 לפנה"ס) כנראה הוקמה באתר עיר-ממלכה, בעלת תרבות חומרית עשירה הכוללת חרפושיות חיקסוסיות, כלי מתכת, תכשיטים ועוד. בתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1500 לפנה"ס) נמצאו עדויות לקשרים בינלאומיים ענפים, דרך חרפושיות של אמנחותפ השני ותחותמס השלישי, קנקנים מיובאים מקפריסין שכנראה הכילו בשמים, ועוד. עם זאת, היישוב מתקופה זו לא נמצא וכנראה מסתתר באזור שטרם נחפר. עדות לכך שאכן היה יישוב בגבעון בתקופה זו מוצאים בשני קברים מפוארים מהתקופה שנמצאו בצד המערבי של התל.

האתר בתקופת הברזל

בתקופת הברזל 1 (1000-1200 לפנה"ס) נבנתה מחדש חומת העיר ונבנה מאגר המים של העיר שהיווה חלק מביצורי העיר. מעליו נבנו ביצורים נוספים. לתקופה זו יש לשייך ככל הנראה גרם מדרגות שהוביל מהעיר אל המעיין שבתחתית התל. העיר המשיכה להתקיים בתקופת הברזל ב'-ג' (המחצית הראשונה של המאה ה-10 לפנה"ס-586 לפנה"ס). לפי כתובת שישק בכרנך, גבעון נכבשה על ידו במהלך מסעו לארץ ישראל, אולם לא נמצאה שכבת חורבן באתר מתקופה זו, כך שנראה ששישק לא החריב את העיר. במאות ה-6-9 לפנה"ס העיר שגשגה והתפתחה שם תעשיית יין עשירה, המשתקפת בעשרות גיתות ומספר מתקנים לקירור קנקני יין שהתגלו באתר. ייתכן שלתעשייה זו יש לקשר את עשרות ידיות 'למלך' שנמצאו באתר. נמצאו גם מספר ידיות עם טביעות פרטיות, וכן מספר חותמות, בהם טבעת חותם עשויה זהב. לפי ראש חץ מסגנון סקיתי שנמצא, ייתכן שהסקיתים תקפו את העיר כאשר פלשו לארץ ישראל במאה ה-7 לפנה"ס. לתקופה זו יש לשייך קנקן שעליו נחרט צורה של 'מגן דוד'.

האתר בתקופה הבבלית עד הרומאית

העיר לא חרבה במהלך החורבן הבבלי והמשיכה להתקיים. אחד הממצאים המשמעותיים ביותר מן המאה ה-6 לפנה"ס הוא אוסף של עשרות ידיות המזכירות את שם העיר, 'גבענ', יחד עם שמות משפחות משבט בנימין, כגון: 'דמלא', 'נרא' ו'גדר', ושמות של אנשים שהשתייכו למשפחות אלו, כגון: 'אמריהו', 'עזריהו', 'שבאל'. ממצא זה מאשר את ההשערה שאל-ג'יב היא גבעון. בתקופה הפרסית (אמצע המאה ה-6-אמצע המאה ה-4 לפנה"ס) האתר הצטמצם בגודלו. האתר התרחב מחדש במאה ה-1 לפנה"ס, אך לא בוצר. חלק ממרתפי היין שוקמו והפכו למאגרי מים, וכן נבנה מאגר מים גדול חדש.

מפת טיולים

מקורות:

ש' אחיטוב, אסופת כתובות עבריות מימי בית-ראשון וראשית ימי בית-שני, ירושלים תשנ"ג

ד' דיוויס, 'גבעון', חדשות ארכיאולוגיות סט/עא (תשל"ט), עמ' 82

J. B. Pritchard, Gibeon: Where the Sun Stood Still, Princeton 1962