פינאן או פונון המקראית הינו אזור נרחב הנקרא על שם הוואדי הראשי שזורם דרכו. הוואדי שוכן בצפון הערבה כ-10 ק"מ דרומית לים המלח ומאופיין במרבצי נחושת טבעיים ששימשו מאז ימי קדם לכרייה ובקרבתם שרידי כבשני נחושת רבים, כמו בקעת תמנע בדרום הערבה.

המחקרים המחודשים בפיינן טוענים שאתרי תקופת הברזל באזור מתייחסים לשלבים המוקדמים ביותר של ממלכת אדום המקראית. המחקרים המחודשים אף טוענים שפרעה שושנק ה-1 (שישק המקראי), שערך מסע כיבושים בלבנט במאה ה-10 לפנה"ס, עודד את סחר הנחושת במקום להרוס את התעשייה. וואדי פיינן מכיל סוגי אתרים רבים, ביניהם מכרות נחושת, אתרי הפקה, מצודות ושרידים ארכיטקטוניים אחרים. אתרי המפתח באזור הינם חורבת פיינן שנחפר על ידי מוזיאון המכרות בבוכום, גרמניה וחורבת אל-נחס שנחפר בתחילת שנות ה-2000 על ידי תום לוי מאונ' סן דיאגו.

כמו בקעת תמנע בדרום הערבה, גם מרבץ הנחושת של פינאן חווה חוסר פעילות מסוף תקופת הברונזה התיכונה (תחילת האלף השני לפני הספירה) עד סוף תקופת הברונזה המאוחרת (בערך 1500-1200 לפנה"ס). ההתעוררות של ייצור הנחושת בדרום הלבנט, בסוף האלף השני או בתחילת האלף הראשון לפני הספירה, מתייחסת להתמוטטות הציוויליזציה הנרחבת בסוף תקופת הברונזה המאוחרת, כאשר הזדמנויות כלכליות חדשות הפכו זמינות במיוחד עבור חברות שחיו בפריפריה, רחוק מהליבות של האימפריות החזקות כמו הממלכה החדשה במצרים בלבנט. החפירות באתרי ייצור הנחושת של חירבת א-נחס וח' אל-ג'ריה בדרום ירדן (אדום התנ"כי) מספקות את התיעוד המפורט הראשון הנוגע לכרונולוגיה, קנה המידה והשליטה החברתית של ייצור הנחושת בתחילת תקופת הברזל כאשר הנחושת הייתה עדיין המתכת הנפוצה ביותר במזרח הים התיכון. אתר זה מתייחס לשאלות הנוגעות לקשר בין שינוי חברתי וטכנולוגי ולפולמוסים הנוגעים לארכיאולוגיה והיסטוריה מתקופה שאותה גם ניתן לכנות התקופה המקראית. באזור פינן, שאלות אלו קשורות ספציפית להופעתה של ממלכת אדום וישראל, שכן לשניהם היה עניין פוטנציאלי במשאבי הטבע הנדירים של האזור.

Ben-Yosef, E., Levy, T. E., Higham, T., Najjar, M., & Tauxe, L. (2010). The beginning of Iron Age copper production in the southern Levant: new evidence from Khirbat al-Jariya, Faynan, Jordan. Antiquity, 84(325), 724-746.