תל יריחו ידוע גם בשם תל א-סולטאן, זוהי אחת הערים המאוכלסות ברציפות העתיקות בעולם, עם עדויות להתיישבות שראשיתה לפחות ב-9,000 לפני הספירה , לעיר יש מורשת תרבותית עשירה וארוכת שנים, המתפרשת מתקופות פרהיסטוריות, המעידה על תרבות חומרית מגוונת שנמצאה ועדיין נראית בתעלות שנחפרו באתר. חקירות ארכיאולוגיות תיעדו 23 שכבות של תרבויות עתיקות מהתקופה הנטופית (האלף ה-10 לפנה"ס) ועד סוף התקופה הביזנטית (המאה השביעית לספירה), הכוללות מרכזים עירוניים מהתקופות הנאוליתית והברונזה, וכן כיבוש משמעותי בתקופות מאוחרות יותר. המים מהמעיין עין אס-סולטן היו מקור חייו של יריחו מאז אלפי שנים ומילאו תפקיד מרכזי בעיצוב ההיסטוריה שלה. בנוסף, יריחו שימשה כנקודת צומת לרשתות דרכים עתיקות העוברות צפון-דרום ומזרח-מערב, ומשמשת מקום ביניים לתרבות ולמסחר

בתקופת הברונזה, (מתחילת האלף ה-3 עד אמצע האלף השני לפנה"ס) יריחו הפכה לאחת ממדינות הערים הכנעניות החזקות והמפוארות ביותר עם מרכז עירוני מפותח, רחובות שלצידם בתי מגורים, ובתי מגורים עשירים. רהיטים שנמצאו בתוך בתי מגורים וקברים שנחפרו. הביצורים האדירים שלה נמשכו יותר מאלף שנים עד להשמדתם הסופי בשנת 1550 לפני הספירה על ידי מסעות הפרעונים המצריים נגד ערים כנעניות. יתכן כי הרס זה קשור לנרטיב המקראי על התקפת יהושע נגד יריחו. החפירות ארכיאולוגיות מראות כי הביצורים האדירים של יריחו קרסו בסביבות 1550 לפני הספירה, בשלהי תקופת הברונזה התיכונה, לפני הזמן המיועד לכיבוש יהושע. לאחר תקופת הברונזה התיכונה, יריחו הייתה נטושה ומאוכלסת בדלילות. יריחו לא שימשה עוד כמרכז עירוני של נווה המדבר ומאוחר יותר התפתחה יריחו במקום אחר בנווה המדבר. מהתקופה הפרסית ואילך, יריחו הייתה ידועה כאתר נופש חורפי לשליטים ולעשירי הארץ