זיהוי ומיקום:
תל עזה, ממוקמת במישור החוף הדרומי של ישראל, כ-5 ק"מ מהים התיכון, בתוך העיר המודרנית. היא מוזכרת לראשונה במאה ה-15 לפני הספירה כעיר שנכבשה על ידי פרעה תחותמס השלישי ושימשה כמרכז מנהלי מצרי. לאורך ההיסטוריה, עזה הייתה מיקום משמעותי עבור ממלכות ואימפריות שונות, ביניהן המצרים, הפלשתים, האשורים, הפרסים, היוונים, החשמונאים, הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים, הממלוכים והעות'מאנים.

במקרא:
במקרא, עזה מוקצת לשבט יהודה והיא חלק מחמשת ערי הפלשתים. כאן שכן המקדש הפלשתי של דגון, והעיר מוזכרת בהקשר של אירועים ודמויות היסטוריות שונות, ביניהם המלך חזקיהו ופרעה נכו השני.

תקופת הברונזה המאוחרת:
עזה מוזכרת לראשונה במאה ה-15 לפני הספירה ברשימת הכיבושים של פרעה תחותמס השלישי, שם היא מתוארת כ"עיר פרס של המושל". היא הייתה מרכז צבאי ומנהלי מצרי משמעותי, כפי שעולה מאזכורו בתבליטים המצריים כ"העיר כנען" ובלוחות אל-עמארנה ותענך. חפירות ארכיאולוגיות חשפו כלי חרס מתקופת הברונזה המאוחרת, כולל כלי בסיס-טבעת קפריסאיים, קערות עם ידיות עצמות משאלה לבנות, וחלקים של פכית מחודדת, המעידים על השתתפותה הפעילה של העיר במסחר אזורי ובחילופי תרבות.

תקופת הברזל:
בתקופת הברזל I הפכה עזה לעיר הדרומית ביותר של הפנטפוליס הפלשתי בתחילת המאה ה-12 לפני הספירה.
בעיר היה מקדש פלשתי של דגון, המדגיש את משמעותה הדתית בתקופה זו.
בשנת 734 לפני הספירה כבש המלך האשורי תגלת-פילסר השלישי את עזה, אך היא נותרה עיר פלשתית, ואפילו כיבוש המלך חזקיהו קצר המועד לא שינה משמעותית את מעמדה.
חומות העיר מתקופה זו, המזוהות על פי צבען (אפור וירוק), עשויות להיות מאמצע האלף השני לפני הספירה או עם בואם של הפלשתים.
תקופת הברזל I מאופיינת בכלי חרס פלשתים, בעוד שתקופת הברזל II מאופיינת בכלים מלוטשים, המשקפים את המשך הכיבוש וההתפתחויות התרבותיות של העיר.

התקופה ההלניסטית עד הרומית:
עזה התנגדה לאלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס והייתה לימים המאחז הצפוני של תלמי עד 198 לפנה"ס.
היא הותקפה על ידי יונתן החשמונאי ולאחר מכן נלקחה על ידי אלכסנדר ינאי.
העיר פרחה תחת השלטון הרומי, עם בית ספר מפורסם לרטוריקה ומקדשים לאלוהויות שונות, כולל מאמאס, האל הראשי של העיר.

תקופה ביזנטית:
חוקרים מפורסמים רבים לימדו בבית הספר לרטוריקה של עזה, והעיר הייתה מרכז ביזנטי בולט.
נבנו כנסיות כמו ה-Eudoxiana ואלה של סרגיוס הקדוש וסטפן הקדוש, אם כי לא נמצאו עקבות.

תקופות אסלאמיות ותקופות מאוחרות יותר:
לאחר קרב בשנת 635 כבשו הערבים את עזה, והיא הפכה למושב מושל.
תחת הצלבנים, הוא שונה ל-Gadres והיה מעוז טמפלרי עד שנפל בידי צלאח א-דין.
עזה המשיכה לשגשג תחת השלטון הממלוכי והעות'מאני.

חפירות:

• בחפירות ב-1922 נחשפו חמש חומות לבנים וקרחון, עם כלי חרס המציינים תקופות היסטוריות שונות.
• על התל לא נמצאו שרידים הלניסטיים משמעותיים, וההיסטוריה של העיר בתקופה זו קשורה לחוף.
  גילוי בית הכנסת:
• ריצוף פסיפס מבית כנסת עתיק התגלה ב-1965, עם חפירות שיטתיות ב-1967 וב-1976.
• בית הכנסת היה גדול, בעל פריסה ייחודית, ובו פסיפסים המתארים את דוד המלך וחיות שונות.
• כתובות יווניות ושמות יהודיים מצביעים על כך שהיה זה בית כנסת שנהרס במחצית הראשונה של המאה ה-7, אולי במהלך הכיבושים הסאסניים-פרסיים או הערביים.
  מתחם תעשייתי:
• מערבית לבית הכנסת נמצא מתחם תעשייתי, ככל הנראה מפעל צבע, ובו חדרים שמורים היטב ועדויות להרס בשריפה.

מקורות

Stern, Ephraim-New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 2-Israel Exploration Society (1993)