עקרון

העיר עקרון, המזוהה עם תל מִקְנֶה שעל יד קיבוץ רבדים בדרום השפלה, היא אחת מחמשת ערי הפלישתים המוזכרות בתנ"ך (יחד עם אשדוד, אשקלון, גת, ועזה). לפי העדויות הארכיאולוגיות, ראשית היישוב במקום עוד בתקופה הכלקוליתית (סביבות 4500 לפנה"ס). מיקומה של העיר בגבול בין מישור החוף להרי יהודה, בנקודה המשקיפה על רשת הדרכים הקדומות בין אשדוד לגזר. במרחק קצר מעקרון נמצא תל צָפִית, המזוהה עם גת הפלישתית. המחקר הארכיאולוגי מראה כי שיאה של עקרון היה בתקופת הברזל 1, אז היתה אחד היישובים הגדולים בארץ, עם עיר תחתית ועליונה, ושטחה היה כ-300 דונם.

תולדות החפירה
התל נחפר ב-14 עונות חפירה בין 1981 ו-1996, בשיתוף מכון אולברייט למחקר ארכיאולוגי (Albright Institute of Archaeological Research) והמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית. החפירות נוהלו על ידי הארכיאולוגית הישראלית טרודה דותן, שעבודתה לאורך השנים התמקדה בתרבות הפלישתית, והארכיאולוג האמריקאי סימור גיטין. הממצאים הקדומים ביותר הם חרסים מהתקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומה, המעידים על פעילות אנושית באתר אך ללא שרידי מבנים או מגורים. השכבה קדומה ביותר בה רואים בבירור שרידי מבנים היא מאמצע תקופת הברונזה התיכונה, בין המאות ה-17 וה-16 לפנה"ס.

העיר הכנענית
בתקופת הברונזה המאוחרת, העיר הכנענית באתר לא היתה מבוצרת. נמצאו בה כלי חרס מיובאים מקפריסין, המעידים על קשרי המסחר של העיר. כמו כן נמצאו בה עדויות להשפעות מצריות רבות כמו קבורה ובה חותמת מצרית מהשושלת ה-19 (ששלטה בכל ארץ כנען), חרפושית מהמאה ה-14 לפנה"ס, הנושאת את שמו של פרעה אמנחותפ השלישי ועוד. השלב האחרון של העיר הכנענית, בין המאה ה-13 לראשית המאה ה-12 לפנה"ס, הסתיים בחורבן אלים שכלל שריפה גדולה.

העיר הפלשתית
בתקופת הברזל 1, באמצע המאה ה-12 לפנה"ס, נבנה על חורבות העיר הכנענית יישוב מבוצר, מוקף חומה מלבני בוץ. ביישוב זה ניתן לראות תרבות חומרית חדשה המזוהה עם הפלישתים אשר על פי תיאוריה אחת היגרו למרחב מאזור הים האגאי (בין יוון לטורקיה של היום) כחלק מ"נדידת גויי הים". התרבות חומרית וכלי חרס הושפעו מאוד מהתרבות החומרית מאזור יוון וקפריסין, אך נעשו בייצור מקומי. בתקופה זו, עקרון, כמו שאר הערים הפלשתיות היתה די מפותחת ביחס לשאר ערי הארץ. את המסורת העירונית ניתן לראות בין היתר בכך שבעקרון היה תכנון עירוני קפדני המפריד בין ביצורים, אזור תעשייה, מגורים ומתחם מקודש. עקרון נהרסה ונשרפה ברבע הראשון של המאה ה-10 לפנה"ס ולאחר מכן שוקמה רק בעיר העליונה. העיר המשיכה להתקיים כממלכה עצמאית עד שב-712 לפנה"ס נכבשה לראשונה על ידי סרגון השני, מלך אשור, ושוב לאחר מרד חזקיהו, ב-701 לפנה"ס, ומלכה היה פדי, שהיה נאמן לאשור ומלך בחסותה.

עקרון בעידן האימפריות
בתקופת השלטון האשורי התחדשה הבניה בעיר התחתונה. בין ממצאי התקופה הזו שני ממצאים מיוחדים: רצף של 115 בתי בד, המעידים על היותה של עקרון מרכז לתעשיית שמן זית, מהגדולים בתולדות הארץ. הממצא השני הוא כתובת עקרון, הכתובה בניב הפלשתי של הכתב הפיניקי ומקדשת את המקדש בעיר. בכתובת מוזכרים חמישה ממלכיה והאלה הפלשתית פתגיה. תעשיית שמן הזית בעקרון הצטמצמה לטובת הקמת ביצורים. תופעה זו מיוחסת לנוכחות הקצרה של מצרים בימי פרעה נכו, סביב שנת 630 לפנה"ס. מצרים השתלטה על הארץ לאחר נסיגת האשורים, וביקשה לבלום את התפשטות בבל, אך זה לא עזר. עקרון נהרסה במערכה הצבאית של נבוכדנצר בשנת 604 לפנה"ס. היישוב בעיר התחדש חלקית ולתקופה קצרה ברבע הראשון של המאה ה-6 לפנה"ס ולאחר מכן לא היה האתר מיושב עד התקופה הרומית.

מקורות

Dothan, T., Gitin, S., TEL MIQNE-EKRON Summary of Fourteen Seasons of Excavation 1981–1996 and Bibliography 1982–2018. The Tel Miqne-Ekron Excavation and Publications Project W. F. Albright Institute of Archaeological Research and Hebrew University, Jerusalem. 2018, pp 1-13.

Gitin, S., Dothan, T. and Naveh, J., A royal dedicatory inscription from Ekron, Israel Exploration Journal 47, 1997, pp. 1–16

עמיחי מזר, "תקופת הברזל א – ישראלים, פלשתים וכנענים", בתוך: מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, יחידה 8, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989.