ח'ירבת ערוער היא מבצר חזק לאורך הרכס הצפוני של ואדי אל-מוג'יב. הוא זוהה עם ערוער המקראי, שהיה מבצר ישראלי לאורך הגבול הדרומי של שטחו של ראובן. על פי אסטלת מישא, ערוער נכבש על ידי מישא, נבנה מחדש ושולב בממלכתו. האתר נפל אז תחת נחלתו של חזאל מדמשק (מלכים ב' י':32-33) עד שממלכתו נהרסה על ידי האשורים בשנת 732 לפנה"ס. לבסוף, יוספוס מתעד כי ערוער הושמד על ידי נבוכדנצר כאשר כבש את מואב בשנת 582 לפני הספירה. חפירות אישרו במידה רבה את ההיסטוריה הזו.

ח,ירבת ערוער נחפרה על ידי אמיליו אולווארי במהלך שלוש עונות מ-1964 עד 1966 עבור המרכז הספרדי, קאסה דה סנטיאגו, בירושלים. למרות שהתגלו עקבות מגורים המתוארכים לברונזה הקדומה IV, הברונזה התיכונה ותקופת הברזל הקדומה, המבצר המונומנטלי שהשתמר שייך לרמה IV ומזוהה עם המבצר החדש שבנה המלך משה.

המבצר הוא 50 מטרים רבועים, עם פינותיו מכוונות לנקודות הקרדינליות של המצפן. הוא מוקף בשלוש חומות: חומה חיצונית ברוחב 2 מטר, חומה פנימית ששימשה כמחסה לפנים המצודה, וביניהם חומת ביניים בעובי 1.5 מטר. הצדדים הדרומיים של המצודה בנויים לאורך המצוק התלול מעל הוואדי, אך הצדדים הצפוניים נגישים מהמישור הנושק למצודה. כך, כדי להגן על צדו הצפון מערבי הפגיע, נוספה חומה כפולה לביצורים.

לאחר חורבן המצודה ישבו במקום הנבטים שבנו בתים מסביב לתל המצודה. המגורים נמשכו עד סוף התקופה הרומית, כאשר האתר ננטש לבסוף.