העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל הצפונית, נמצאת על גבעה גבוהה ורחבה הנקראת "הר שומרון". הגבעה מוקפת מצפון, מערב ודרום בעמקים פוריים בהם זורמים נחלים מיובלי נחל שכם. סמוך לאתר עברה הדרך המערבית החוצה את הרי השומרון מצפון לדרום. החפירות בשומרון שפכו אור על ההיסטוריה העשירה של בירת ישראל הצפונית, שהיתה לעיר מלוכה גדולה וחזקה ממנה שלטו 14 ממלכי ישראל. לאחר העברת הבירה משכם ותרצה לשומרון, המלך עמרי וממשיכיו, במיוחד בנו אחאב, ביססו את שומרון כעיר בינלאומית מפוארת בה חומות, ארמון, מבני ציבור, מחסנים, וחצרות רחבות עם בריכות.

הנביא יחזקאל כינה את שומרון "אחותה הגדולה" של ירושלים שנים רבות לאחר חורבנה (פרק טז). כה גדולה וחזקה הייתה שומרון, עד שאנשי סביבתה (ארץ אפרים) גם הם כונו "שֹּׁמְרֹנִים" (מל"ב יז, כט). ממלכת ישראל היתה קשורה בסחר הים תיכונה תיכוני, מה שיצר קשר אדוק עם תרבויות רחוקות. אחאב נישא נישואים פוליטיים לאיזבל, בת מלך צידון. הנביאים במקרא גינו את חדירת המסורות הדתיות הנוכריות לשומרון (למשל: מל"א יז-יט). לאחר שנכבשה על ידי האשורים, היתה שומרון לעיר חשובה גם תחתיהם, ובהמשך תחת שלטון הבבלים, הפרסים, ההלניסטים, החשמונאים והרומאים. הורדוס שינה את שמה ל"סבסטיה" ועד היום נמצא סמוך לשומרון כפר פלסטיני הנושא שם זה.

מבט על הר-שומרון לכיוון דרום-מערב. ניתן לראות את העיר העליונה ואת העיר התחתונה.

תולדות החפירה:

שתי משלחות עיקריות חפרו בשומרון:

משלחת אוניברסיטת הרווארד חפרה באתר בין 1908-1910 בניהולם של גוטליב שומאכר וג'ורג אנדרו רייסנר. במהלכה נחשף ארמון מלכי ישראל, כמו גם שרידי העיר ההלניסטית והרומית ובהם ביצורים, מקדש, פורום, בזיליקה ושרידי אצטדיון.

המשלחת השנייה היתה "המשלחת המשותפת" (Joint Expedition) בין 1931-1935 וכללה חמישה מוסדות: אוניברסיטת הרווארד, הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF), האקדמיה הבריטית, בית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים והאוניברסיטה העברית בירושלים. בראשה עמד ג'ון וינטר קרופוט ובין המשתתפים יש לציין את קתלין קניון, כמו גם אליעזר סוקניק ונחמן אביגד. חפירה זו חשפה את חפצי השנהב והקברים של שומרון הישראלית וחשפה עוד את העיר הרומית, לרבות רחוב עמודים, תיאטרון, קברים וכנסייה.

החפירה באתר היתה קשה ביותר, שכן היו בו מפעלי בניה אדירים שלעיתים פירקו מבנים קודמים ויצרו הפרעות ברצף השכבתי של שרידי העיר. הארכיאולוגים לארי סטייגר, רון טפי ונורמה פרנקלין עמלו על פרסומים ופרשנויות מחודשות של תוצאות החפירה בשנות ה-90 וה-2000.

הר שומרון לפני שומרון: "האחוזה של שֶׁמֶר"

שומרון היא מקום ייחודי מבין אתרי ממלכת ישראל ויהודה. בעוד רובן המוחלט של ערי הארץ הוקמו על חורבותיהן של ערים קודמות, שומרון הוקמה על גבעה רחבה ונבנתה ישירות על סלע היסוד. במקרא כתוב כי המלך עמרי הקים את שומרון לאחר שרכש את הר שומרון מאדם ושמו שֶׁמֶר בכסף רב, וקרא את העיר על שמו (מל"א' טז). אכן התגלו שרידי אחוזה חקלאית מתחת ליסודות ארמון מלכי ישראל בהר שומרון ובה למעלה ממאה בורות מים ומתקנים לייצור יין ושמן זית. אחוזה זו התקיימה בתקופת הברזל 1, (במאות ה-11-10 לפנה"ס). החוקרת נורמה פרנקלין הציעה שעמרי, שתפס את המלוכה בכוח, רצה להשתמש באחוזה העשירה כדי לבסס את עצמו כלכלית. בנוסף, יתכן כי הושפע ממקבילו האשורי, המלך אשורנצירפל ה-2, אשר עזב את הבירה אשור והקים בירה חדשה בנמרוד. עוד נטען במחקר שהתזוזה של הבירה מערבה משכם ותרצה לשומרון מבטאת את השאיפה של עמרי להרחיב את ממלכתו לכיוון הים התיכון.

תולדות שומרון בימי בית עמרי (882-841 לפנה"ס)

במרכזו של האתר בשומרון נמצא "ארמון מלכי ישראל" שראשיתו בתקופת הברזל 2א המאוחר. זהו המבנה הגדול והמפואר ביותר מתקופת הברזל שנחפר בדרום הלבנט, ובין המפוארים בכל המזרח הקדום. הארכיאולוגית נורמה פרנקלין הציעה שיש לזהות שתי מערות חצובות בארמון כקברי מלכי בית עמרי, בהתאם למסורת שהייתה בקרב מלכי מסופוטמיה לקבור את המלכים בתוך הארמון.

הארמון בנוי על במת סלע מלאכותית בשטח כ-30 דונם, שנוצרה על ידי "גילוח" הסלע ויצירת מדרון חד. עליה נבנה ארמון מלכותי מפואר שממדיו לכל הפחות 45 55 x מ'. קירותיו בנויים מלבנים מסותתות היטב שרוחבן מגיע לכ-1.5 מ' שהונחו בשיטת "ראשים ופטנים" ויצרו מערכת חדרים המקיפה חצר מרכזית. הארמון הוקף במבנים נוספים הקשורים למוסד המלוכה. החלק הזה של העיר מכונה "העיר העליונה" ובשער הכניסה אליו התגלו מספר כותרות פרוטו-איוניות. מלכים ב' ז' פותח באזכור לשוק המזון ב"שער שומרון". סביבה הבמה היתה ה"עיר תחתונה" שגם בה נעשו עבודות גילוח לסלע. שני חלקי העיר הוקפו בחומות גדולות ובהם חומת סוגרים מרשימה. נראה שהמתחם המלכותי ביזרעאל שהוקם בימי אחאב נבנה בתוכנית דומה. שיטות הבניה הללו מכונות "ארכיטקטורה עומרידית".

פריטי השנהב הרבים ועיטורים אחרים בארמון מהדהדים את תיאור בֵית הַשֵּׁן שבנה אחאב (מל"א, כב, לט) ואת מִטּוֹת השֵׁן המוזכרות בנבואות הזעם של הנביא עמוס בימי ירבעם ה-2 (עמוס ו',

דוגמאות משנהבי שומרון המוצגות במוזיאון ישראל.

תולדות שומרון בימי בית יהוא (841-747 לפנה"ס)

חרף הפריחה הכלכלית והצבאית של ישראל, קמו התנגדויות למדיניות הפוליטית והדתית של בית עמרי. במהלך מלחמה כנגד ארם-דמשק, אחד משרי הצבא של יהורם בן אחאב, יהוא, יצא למרד בתמיכת כת בני-רכב שהתנגדו להשפעה הפוליטית והפולחנית של צידון על ישראל. יהוא רצח את יהורם ואת ביתו ועל מנת להבטיח שלטונו, העלה מס כניעה לאשור, כמתואר באובליסק השחור. על אף הדחת בית עמרי ועליית בית יהוא, האשורים המשיכו לכנות את ישראל "בית עמרי" או "סמרינא" (שומרון באשורית). הדבר מדגיש את מרכזיותה של שומרון וארמונה כסמל המלוכה של ישראל בעיני שכניה. ירבעם ה-2, נינו של יהוא, מלך בישראל 41 שנה (789-748 לפנה"ס) והביא אותה לשיא גודלה ועוצמתה. העושר והעוצמה הם הרקע לנבואות הזעם של עמוס על השחיתות המוסרית של האצולה הישראלית.

סמוך לארמון בשומרון התגלה בית מחסנים גדול, ובו עשרות כתובות חרס (אוסטרקונים) בעברית אשר קיבלו את הכינוי "חרסי שומרון". אלו היו תעודות משלוח של יין ושמן שהתקבלו בבית המלך מהנחלות בהר אפרים. לכתובות חשיבות רבה לחקר הלשון והכתב העבריים ולחקר המנהל והכלכלה בממלכת ישראל. החרסים מציינים לרוב את שמות הפקידים ואת הסחורות, ולעיתים גם את הנחלה שממנה הגיעו. קיימות דעות שונות לגבי תיארוך החרסים, אך נראה כי יש לתארכן לימי מלכות ירבעם ה-2. לאחרונה נטען שהסחורות והכתובות היו קשורים במשלוחי מנחות פולחן למקדש שהיה בשומרון.

שרידי ארמון מלכי ישראל.

חורבן ישראל והפיכת שומרון לבירת מחוז אשורית ובבלית (747-539 לפנה"ס)

לאחר מותו של ירבעם ה-2, שרר בישראל כאוס פוליטי. בין 747 ל-735 לפנה"ס עלו ונרצחו ארבעה מלכים ולאחריהם עלה פקח בן רמליהו, שהחליט להצטרף למרד אזורי כנגד אשור. המסע האשורי של תגלת-פילאסר ה-3 ב-734-732 לפנה"ס הביא לכיבוש רוב שטחי ממלכת ישראל, מה שהשאיר את שומרון בשליטה רק על הרי אפרים. המלך הושע ניסה גם הוא למרוד באשור וב-722/721 לפנה"ס צבאותיהם של שלמנאסר ה-5 וסרגון ה-2 פלשו לארץ, צרו וכבשו את העיר שומרון, הגלו רבים מתושביה ויישבו בה גולים זרים מרחבי האימפריה האשורית. המקורות האשוריים מדברים על 27 אלף גולים, אך סביר שהמספר מופרז.

העיר שומרון לא הוחרבה אלא הוסבה לבירה של פחווה (מחוז אימפריאלי) אשורית שנקראה "סמרינה". עם דעיכת אשור בסביבת 633 לפנה"ס החל מלך יהודה יאשיהו להשתלט על חלקה הדרומי של פחוות סמרינה והנהיג מדיניות של חילול הבמות והמקדשים שם. עם זאת הבבלים הביאו חורבן על ירושלים ויהודה ב587/586 לפנה"ס. המושל ששמו הבבלים ביהודה, גדליה בן-אחיקם, ישב במצפה שמצפון לירושלים, וניהל קשרים עם אנשי שומרון שהחזיקו מצבורי מזון (ירמיהו מא, ד-ח). הממצאים הארכיאולוגים מתקופה זו מעטים, אך בינם יש למנות שברים של מצבה עם כתובת אשורית שיש לייחסה לסרגון ה-2, חותם גליל עם כתובת אשורית ומכתב בלשון הבבלית הכתוב על גבי לוחית בכתב היתדות אל מושל מקומי ששמו "אבי-אחי".

פחוות שומרון הפרסית (539-332 לפנה"ס)

שומרון נשארה מרכז מנהלי גם לאחר כיבוש כורש מלך פרס ב-539 לפנה"ס, והוצב בה סנבלט החורני כמושל. מהתקופה הפרסית נחשף גן רחב (45 50 x מ') שהקיף את ארמון המושל (ה"פחה"). עושרה של שומרון נשמר ועדות לכך היא בממצאים: מטבעות מאתונה ומצידון, 14 כתובות בארמית וכמות רבה של כלי חרס מיובאים מאזור הים האגאי. יתכן שיהודה בימים אלו חסה בצילה של שומרון וזה הוביל להתנגדות של שליטי שומרון והסביבה להקמת החומות סביב ירושלים בימי עזרא ונחמיה. חנן אשל שחזר על פי מקורות היסטוריים שונים את רשימת מושלי פחוות שומרון בתקופה הפרסית: סנבלט ה-1, דליה, שלמיה, חנניה, סנבלט ה-2 וישוע/ישעיהו.

שומרון ההלניסטית וכיבוש יוחנן הורקנוס (332-63 לפנה"ס)

מעט לאחר כיבושי אלכסנדר, השומרונים התנקשו בחייו של הגנרל היווני אנדרומכוס. הדבר הוביל לזעם אלכסנדר ולבריחה מזרחה של תושבי שומרון. אלו נטבחו על ידי הצבא המקדוני במערה בואדי א-דליה. לאחר נטישת וחיסול האליטה השומרונית, בשלהי המאה ה-4 לפנה"ס הפכה העיר ליוונית ומרכז השלטון האזורי עבר לנאפוליס (שכם). יורשי אלכסנדר הקימו בשומרון מבצר עם חומת הגנה בעובי 4 מ' ומגדלים מרשימים. שומרון המשיכה לפרוח ועדות לכך באלפי קנקנים מיובאים שהתגלו בעיר.

אחד ממגדלי שומרון בתקופה הקלאסית. הועלה על ידי Ovedc – Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=52494195

יוחנן הורקנוס, נשיא יהודה החשמונאית (134-104 לפנה"ס) יצא ב-108/107 לפנה"ס למסע כיבוש בארץ שומרון ולאחר מצור של שנה כבש את שומרון והרס את חומות המבצר. אחרי הכיבוש היתה שומרון בשליטת יהודה עד לכיבוש הרומי על ידי הקיסר פומפי ב-63 לפנה"ס.

שלטון הורדוס והתקופה הרומית (63 לפנה"ס ואליך)

בתקופה הרומית הגיעה העיר שומרון לשיא גודלה ותפארתה, ורוב העתיקות הנראות היום באתר הן מתקופה זו. גביניוס הוצב כמושל סוריה הגדולה (57-55 לפנה"ס), ובימיו נבנו מחדש החומות, וכן רובעי מגורים, מבנה פורום, ובזיליקה. לאחר רעידת האדמה ב-31 לפנה"ס, הורדוס הרחיב את ביצורי העיר, והקים אצטדיון ותיאטרון חדשים. הורדוס שינה את שם העיר מסמריה ל"סבסטיה" לכבוד הקיסר הרומי אוגוסטוס (שמו היווני היה "סבסטוס") והקים את ה"אוגוסטאום", מקדש לכבוד הקיסר. מקדש נוסף שהוקם בתקופה הרומית הוקדש לאלה קורה, והוקם כנראה על מקדש קדום יותר מראשית התקופה אשר הוקדש לאלים המצריים סרפיס ואיסיס. העיר שימשה למרכז של חגיגות, טקסים ופולחן ודעכה בהדרגה במהלך התקופה הביזנטית (המאות ה4-7 לספירה)

שמה השתמר עד היום בכפר הפלסטיני הסמוך.

שרידי הפורום הרומי.

מקורות:

Finkelstein, F. 2021. Notes on the Date and Function of the Samaria Ostraca. Israel Exploration Journal 71. 162-179. https://www.jstor.org/stable/27194659

Finkelstein, F. 2011. Observations on the Layout of Iron Age Samaria. Tel Aviv 38. 194-207. https://doi.org/10.1179/033443511×13099584885303

Franklin, N. 2004. Samaria: from the Bedrock to the Omride Palace. Levant 36. 189-202. https://doi.org/10.1179/lev.2004.36.1.189

Tappy, R. E. 2001. The Archaeology of Israelite Samaria, Volume 2: The Eight Century BCE. Harvard Semitic Studies 50.

אשל, ח. 1999. מושלי מדינת שמרין במאות הה'-הד' לפסה"נ. ארץ ישראל כו. 8-12. https://www.jstor.org/stable/23629878

אביגד, נ. "שומרון". מתוך: שטרן, א. (עורך). 1992. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל. כרך 4. 1493-1503