תל אבו-הוואם הוא תל עתיק בדרום מפרץ חיפה. התל שוכן בתחומי חיפה מדרום לוואדי סלמאן ולאזור שפך נחל קישון לים התיכון, במרחק של 1.5 קילומטר מחוף מפרץ חיפה.

ההתיישבות בתל לא הייתה רציפה, ובחפירות ארכאולוגיות נמצאו פערים התיישבותיים בין שכבות ארכאולוגיות המצביעים על תקופות שבהן האתר היה נטוש, ולאחר כמה מאות שנים נבנה מחדש.

האתר הקדום ביותר שנמצא בתל הוא מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-14 לפנה"ס), אז שימש התל כעיר נמל וכמרכז מסחרי חשוב. בתקופת זו התל היה מוקף חומה, ובתוכו נמצאו שרידי מבנים, בתי מלאכה, וכן ממצאים ארכיאולוגיים רבים, כגון כלי חרס, כלי נשק, תכשיטים, ועוד.

בתקופת הברזל (המאה ה-11 לפנה"ס) התל ננטש, ורק במאה ה-8 לפנה"ס הוא שוב הוקם מחדש. בתקופת זו התל שימש כעיר נמל קטנה, אך לא היה בעל חשיבות מסחרית רבה.

בתקופת הברזל המאוחרת (המאה ה-7 לפנה"ס) התל שוב ננטש, ורק במאה ה-6 לפנה"ס הוא שוב הוקם מחדש. בתקופת זו התל שימש כעיר נמל חשובה, והיה אחד המרכזים המסחריים החשובים ביותר בארץ ישראל. בתקופת זו התל היה מוקף חומה גדולה, ובתוכו נמצאו שרידי מבנים מפוארים, כגון מקדש, ארמון, ועוד.

בתקופה הפרסית (המאה ה-5 לפנה"ס) התל המשיך להיות מרכז מסחרי חשוב, אך חשיבותו פחתה בהשוואה לתקופה הקודמת.

בתקופה ההלניסטית (המאה ה-4 לפנה"ס) התל שוב ננטש, ורק במאה ה-1 לפנה"ס הוא שוב הוקם מחדש. בתקופת זו התל שימש כעיר נמל קטנה, אך לא היה בעל חשיבות רבה.

במהלך השנים נערכו מספר חפירות ארכאולוגיות בתל אבו-הוואם. החפירות החשובות ביותר נערכו בשנים 1922, 1929-1933, 1985-1986, ו-2001.

החפירות העלו מידע רב על ההיסטוריה של התל, והן חשפו ממצאים ארכיאולוגיים רבים, כגון כלי חרס, כלי נשק, תכשיטים, ועוד.

הממצאים הארכיאולוגיים מהתקופות הפרסית–הלניסטית בתל אבו-הוואם מעידים על חשיבותו של האתר כמרכז מסחרי חשוב בתקופה זו. התל היה ממוקם במקום אסטרטגי, בקרבת נמל טבעי, והוא היה מרכז חשוב לסחר בין ארץ-ישראל לבין מדינות אחרות, כגון יוון ומצרים.