תל אל חמה הוא תל מרשים שנראה בבירור לכל מי שנוסע בכביש 90 ליד הישוב מחולה מדרום לבית שאן. התל נסקר על ידי כמה משלחות: אולברייט, סקר החירום, נחמיה צורי וסקר הר המנשה. בתל שתי מעיינות בצדו הדרומי, אחד מהם חם, מה שמקנה לאתר את שמו "חמה". העלייה לתל תלולה אך אפשרית והתצפית מהתל שווה את המאמץ.

עדויות כתובות:
תל אל חמה אינו מופיע בתנ"ך. בחפירות בית שאן נתגלתה אסטלת ניצחון מימיו של סתי הראשון, להלן חלק מהתרגום: ”שנת מלכות ראשונה, חודש שלישי לעונה השלישית. היום העשירי ביום זה באו להגיד להוד מלכותו לאמור: האויב העלוב אשר בעיר חמת אוסף לו עם רב, כדי להתקיף את העיר בית-שאן והוא עומד להתחבר אל אנשי פחל. הוא איננו נותן לשליט רחוב לצאת החוצה. אז שלח הוד מלכותו את הגדוד הראשון של אמון 'אמיצי הקשתות' לעיר חמת, את הגדוד הראשון של רע' רב האומץ' לעיר בית-שאן ואת הגדוד הראשון של סת 'חזק הקשתות' לעיר ינועם. כעבור יום אחד נפלו מפני הדרו של הוד מלכותו, מלך מצרים העליונה והתחתונה“.

בתל נערכו שלוש עונות חפירה בין השנים 1985-1988, מטעם האוניברסיטה העברית בראשות: טרלר, קהיל וליפוביץ. נמצאו חרסים מתקופות הברונזה הקדומה 1-2, הברונזה הביינמית, הברונזה התיכונה 1-2, תקופת הברונזה המאוחרת 1-2, תקופת הברזל 1-2, והתקופה הפרסית.
החפירות גילו 17 שלבים אדריכליים המתוארכים לתקופת הברונזה והברזל. מתקופת הברונזה התיכונה נמצא קיר לבנים בעובי 2.6 מטר שזוהה כחלקלקה או סוללה.

תל אל חמה מיושב בצורה אינטנסיבית בתקופת הברזל, ואכן זוהו 11 שכבות אדריכליות המיוחסות למאות ה-12 עד ה-7 לפנה"ס. העיר חמת הייתה כנענית לפחות עד המאה ה-10 לפנה"ס וככל הנראה נכנעה להגמוניה של ממלכת ישראל ששלטה באזור לפחות מסוף המאה ה-10.
התגלו שלושה חורבנות מהמאות ה-11, ה-10 וה-9 לפנה"ס שהשאירו שריפה והרס שייצרו מפלסים המכילים מכלולים של ממצא עשיר. בחורבן שאירע במאה העשירית לפנה"ס אפשר להביא בחשבון שני שליטים (לטענת החופרים): דויד המלך או שישק מלך מצרים שערך מסע לארץ ישראל בתחילת המאה העשירית לפנה"ס שמתועד במקדש כרנך, מצרים.
בחפירות נמצאו: בתים מתקופת הברזל שעשויים לבנות בוץ שחלקם מטויחים, כלי חרס רבים, אבני שחיקה, משקולות, מכסי כלים מבד ועליהן טין, צלמית אישה בצורת לוח שנעשתה בדפוס, חותם אבן המתאר אדם המרים את ידיו ומכניע שתי חיות שבצדדים, קמיע פאיאנס בדמות חתול, פכיות חרס "שחור על גבי אדום" מקפריסין, אוסף של עצמות חוליה (אסטרגל), כמה כלי ברזל, וביניהם קלשון, מכלול חרוזים מסוגי אבן שונים, קופסת שנהב מעוטרת עם מכסה, שלושה חותמות מעוטרים בדמויות שבאחת מהן מתוארת חיה מקרינה, ולידה דמות. נמצאו שרידי מחצלות, שכיסו את רצפות המבנים, חתיכות-עץ בעלות עיטורים מגולפים וכן פלכים וכישורים כולם מעץ. נמצאו חוטי פשתן מלופפים על כישור של עץ.
נמצאה חלק מקערה מיותדת (׳׳כותית״) שמתוארכת לפוסט 720 לפנה"ס ויתכן כי היא מייצגת אוכלוסייה חדשה באזור לאחר חורבת ממלכת ישראל.
נמצאה ידית של קנקן מתקופת הברזל בסקר החירום הנושאת את הכתובת "לאחאב", או "לאחאל". עמיחי מזר ושמואל אחיטוב מפרשים את הכתובת כ"אחאב".
יש לציין כי השימור האורגני של הממצאים ברמה גבוהה וזאת בשל רמות הגשם הנמוכות והיובש באזור עמק

הירדן.
החפירות פורסמו חלקית. חלק מהממצאים מוצג כיום במוזיאון ישראל.

מקורות:
אהרוני י. (תשכ"ג). ארץ ישראל בתקופת המקרא גיאוגרפית והיסטורית. ירושלים.
צורי נ. (תשכ"ב). בקעת בית שאן. ירושלים.
קהיל ג. ואחרים (1989). תל אל-חמה במאה הי' לפני הסה"נ. קדמוניות עמ' 33-38.

Cahill J. (2006). The Excavations at Tell el-Hammah: A Prelude to Amihai Mazar’s Beth-Shean Valley Regional Project I Will Speak the Riddles of Ancient Times. (Edited by Aren M. Maeir and Pierre de M.) Winona Lake, Indiana. Pp. 423-461

Kochavi, M. (Editor), Ovadiah, R. (1972). Judaea, Samaria and the Golan. Archaeological Survey, 1967-1968, Jerusalem