תל גריסה נמצא על הגדה הדרומית של הירקון, בשטח רמת גן של ימינו, על רכס כורכר בקרבת מקום מפגש האיילון והירקון. התל משתרע על שטח של כארבעים דונם והוא היה מיושב לפרקים מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הערבית הקדומה. שמו העתיק של האתר אינו ידוע ושמו המודרני נגזר משם הכפר ג'רישה ששכן בקרבתו עד 1948. שם נוסף בו מוכר האתר הוא גבעת נפוליאון. החוקר בנימין מזר הציע כי מדובר בגת רימון המקראית. התל נחפר במשך חמש עונות על ידי אליעזר סוקניק בשנים 1927-1950, על ידי זאב הרצוג בשנים 1981-1995. שטחים למרגלות התל נחפרו ב-2015 על ידי דור גולן. 

ראשיתו של הישוב בתל באלף השלישי לפנה"ס בתקופת הברונזה הקדומה ובתקופת הברונזה התיכונה הוקמו ביצורים חזקים לאתר. בתקופת הברונזה המאוחרת קמה בתל עיר משגשגת בעלת מבנים רבים, כולל מבנה גדול עם קיר באורך עשרים מטר וברוחב ארבעה מטרים. בנוסף, התגלתה חצר מרוצפת גדולה שאולי שימשה כחצר שוק. מתקופה זאת התגלו בעיר ממצאים רבים המעידים על עושרה – כלים מיוון ומקפריסין, חרפושיות מצריות, תכשיטים, כלי נשק ושרידים של כוריות היתוך המעידים על תעשיית נחושת בתל. העיר חרבה בסוף תקופת הברונזה המאוחרת בסביבות 1,200 לפנה"ס.

בתקופת הברזל א חודש הישוב בתל אך בקנה מידה קטן יותר, השטח הקטן של הישוב והאופי החקלאי של השרידים מעידים כי זה היה כפר. בשכבות אלו התגלו כלי חרס פלשתיים המעידים על זהותם של יושבי האתר, והשרידים מתקופה זאת דומים לשרידים מאותה התקופה בתל קסילה. הכפר הפלשתי חרב בשריפה ועליו קם במחצית השניה של המאה העשירית לפנה"ס ישוב חדש ללא מאפיינים פלשתיים. הישוב החדש היה אף קטן מקודמו, כמותו גם הוא בעל מאפיינים חקלאיים והוא פורש כחוה חקלאית. גם ישוב זה חרב בתורו, לפי סוקניק בסוף מאה העשירית לפנה"ס במהלך מסע שישק. העובדה שבתקופת הברזל המקום היה רק כפר קטן ואחר כך חוה גרם לכך שהזיהוי של האתר כגת רימון לא מקובל כיום.

לאחר מכן האתר לא היה מיושב במשך כמעט אלפיים שנה עד שיושב לזמן קצר ובאופן מצומצם במאה התשיעית לספירה בתקופה הערבית הקדומה.    

מקורות

הרצוג ז' 1992. גריסה, תל. בתוך א' שטרן, עורך. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל 1. עמ' 359–364.

גולן ד' 2016. תל גריסה. חדשות ארכיאולוגיות 128.