תל זית (בערבית: ח'רבת זיתא אל-ח'אראב) ממוקם באזור השפלה ליד הקיבוץ גלאון. הוא נמצא באמצע הדרך בין לכיש וגת, שני מרכזים עירוניים חשובים, וכ-30 ק"מ מזרחית לאשקלון, נמל גדול וחשוב. התל משתרע על 7.4 דונם, ושוכן לאורך דרך קדומה העוברת בנחל גוברין, המקשרת את מישור החוף עם הרי יהודה. בגלל תנאים אלה שימש תל זית כאתר הגנה אסטרטגי. עם היסטוריית יישוב המשתרעת על פני כ-3,700 שנים, האתר עבר שינויים תרבותיים משמעותיים. בשל מיקומו בגבול שבין יהודה ופלשת, למדו תושבי תל זית לנווט את האתגרים והיתרונות של החיים באזור הספר שבין תרבויות וישויות פוליטיות שונות.

תולדות המחקר

המחקר הארכיאולוגי בתל זית החל בשנת 1998 בניהולו של רון א. טפי ובחסות הסמינר התיאולוגי של פיטסבורג. נראה כי חלקים משמעותיים מהאתר נהרסו בפעילות חקלאית במאות השנים האחרונות. ראוי לציון במיוחד את גילויה של כתובת עם אותיות האלפבית, בכתב ארכאי המתוארך למאה ה-10 לפנה"ס. כתובת זו מספקת עדות חשובה להתפתחות הכתיבה בדרום כנען בתקופה זו.

תקופת הברונזה המאוחרת

ראשית ההתיישבות בתל זית עטופים בעמימות. בעוד יתכן שהאתר ייושב כבר במאה ה-17 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), העדות הברורה המוקדמת ביותר להתיישבות היא בית המתוארך לסביבות המאה ה-15 לפנה"ס, הימים הראשונים של השלטון המצרי בכנען (תקופת הברונזה המאוחרת). תל זית שגשג במאה ה-14 לפנה"ס עם שני מבנים מונומנטליים שנחפרו, הכוללים קירות פנימיים מעוטרים בציורים אדומים ורצפות מרוצפות היטב. מבנים אלה נתקלו בסיום אלים, אולי במהלך המהומות הפוליטיות של תקופת אל-עמארנה. הרובע המנהלי נבנה מחדש, וחפצים רבים מעידים על עושרו של היישוב במאות ה-13-12 לפנה"ס. אלה כוללים כלים מיובאים וחפצי שנהב. אולם היישוב דעך וננטש לפני תום תקופת הברונזה המאוחרת.

תקופת הברזל: בין יהודה לפלשתים

תל זית עמד נטוש במשך כמאתיים שנה, עד לתחיית היישוב בתקופת הברזל 2ב, אי שם לאחר 1000 לפני הספירה. התגלו מבנים דו-קומתיים מהמאה ה-10, שנשרפו באירוע אלים, שככל הנראה קשור למסע של פרעה ששונק ה-1 (שישק המקראי) בדרום הלבנט. היישוב נבנה מחדש בתחילת המאה ה-9 לפנה"ס, ונמצאו משלב זה כלי חרס המעידים על קשרי מסחר עם אזורי חוף ממערב וגם ייתכן שהיה במקום מלאכה למתכות. באמצע המאה ה-9 לפנה"ס, תל זית היה אולי יישוב-לוויין של גת הפלשתית וספג הרס במהלך מסע חזאל ארם-דמשק.

היישוב נבנה מחדש שוב במאה ה-8 לפנה"ס הפעם כחלק ממלכת יהודה, וזאת אנו יודעים על סמך קרבתו לעיר לכיש ולקנקני "למלך" הרבים שנמצאו בו. כמו לכיש, היישוב נהרס במערכה של סנחריב נגד אזור השפלה ב701 לפנה"ס. ההתיישבות נמשכה במאה ה-7, אם כי הגודל והטבע אינם ברורים שכן שכבות מאוחרות יותר נקטעו והוסרו על ידי פעילות חקלאית.

רון א. טפי הציע לזהות את תל זית עם העיר המקראית לבנה, אשר מסופר עליה כי מרדה בממכלת יהודה בימי המלך יורם במאה ה-9 לפנה"ס (מלכים ב' ח). לבנה היתה מקום מולדה של המלכה חמותל, אשתו של המלך יאשיהו במאה ה-7 לפנה"ס (מלכים ב' כג). עם זאת, הוצע גם לזהות את לבנה בתל בורנה, אתר נוסף הנמצא 2 ק"מ מזרחה.

תקופות מאוחרות

זוהו שרידים דלים מהתקופות הפרסית וההלניסטית. נחשף מבצר רומי מרשים מהמאות ה-2 וה-4 לספירה. הרומאים ניצלו את מיקומו של תל זית, ופיקחו על מישור החוף מאשדוד ועד עזה. המבצר ננטש, ובסביבות המאה ה-16 לספירה התקיים כפר מוסלמי קטן בשם ח'רבת זיתא אל-ח'אראב.

מקורות:

Tappy, R. E. 2017. The Archaeology and History of Tel Zayit: A Record of Liminal Life. In: Lipschits O., Maeir M. (eds.). The Shephelah during the Iron Age: Recent Archaeological Studies. 155-179

טפי, ר. א. 2017. הארכאולוגיה וההיסטוריה של תל זית. קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא 154. 78-87