תל חדיד נמצא מדרום לנחל נטוף, אחד מיובלי נחל איילון. מיקומו בגבול בין הרי השומרון ועמק לוד שממערב. מקום זה היווה לאורך ההיסטוריה פרשת דרכים חשובה. סמוך לאתר עברה "דרך הים" אשר קישרה בין סוריה ומצרים, וגם עברו באזור דרכים שחיברו בין הנמל ביפו לעיר ירושלים. כיום שטח זה הוא חלק מיער בן שמן, סמוך למחלף בן שמן. באתר שכן הכפר הערבי אל-חדיתה, אשר שימר את השם "חדיד" מהתקופה המקראית והחשמונאית. הממצא החשוב ביותר בתל חדיד הוא שתי כתובות המתעדות עסקת נדל"ן של גולים מבבל שהתיישבו במקום בתקופת שלטון ממלכת אשור במאה ה-7 לפנה"ס. לפי ספר מכבים א', בחדיד היה מבצר חשמונאי, שככל הנראה, שרידיו נראים כיום על גבי התל.

תולדות המחקר

כבר בימי הביניים, הרב אשתורי הפרחי זיהה את חדיתה עם חדיד המקראית. באתר ביקרו חוקרים אירופאים במאה ה-19 ובשנות ה-40 נחפרה באתר רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית. באתר נערכו חפירות הצלה על ידי רשות העתיקות והנרחבת שבהן היתה בשנות ה-90 מטעם אוניברסיטת תל אביב, בהנהלת אסתר ברנד ולקראת סלילת כביש 6 העובר על יד התל. חפירה זו גילתה את הכתובות האשוריות. ב2018 החלה לחקור את האתר משלחת משותפת של אוניברסיטת תל אביב והסמינר הבפטיסטי של ניו-אורלינס, בהנהלת עידו קוך וג'ים פרקר (בהתאמה).

ראשית ההתיישבות בחדיד ותקופת ממלכת ישראל

עד לתקופת המקרא, קיימות עדויות מעטות מאוד ליישובים בתקופת הברונזה הביניימית (2500-2000 לפנה"ס) וסוף הברונזה מאוחרת (המאות ה-13-12 לפנה"ס). בתקופת הברזל 2 (המאות ה-10-8 לפנה"ס)  היה חדיד אחד היישובים הדרומיים ביותר של ממלכת ישראל, סמוך לערים גזר ולוד. מעט מאוד מהישוב נחשף בחפירות. באתר התגלו כלי חרס רבים כמו גם שרידי מבנים. בקרבה לתל התגלה בור בו נגנזו כלי פולחן הכוללים קובעות וצלמית חמור המתוארכות סביב המאה ה-9 לפנה"ס. נראה כי במקום התקיימו קשרי מסחר בין ישראל ויהודה.

חדיד תחת השלטון האשורי, הפרסי והחשמונאי

הישוב המשיך להתקיים ואף פרח לאחר הכיבוש האשורי של ישראל. ממצא שאולי מסביר את הסיבה לכך הוא שתי כתובות על לוחות חימר הכתובות בכתב היתדות. כתב זה לא היה בשימוש בארץ מאז המאה ה-12 לפנה"ס. אחת הכתובות היא מסתיו 698 לפנה"ס והיא מציינת עסקה בה אדם בשם "מרדוך-בלה-סורו" רכש שדה מאדם ששמו "איה-שבשי". כמנהג אשור ובבל, העסקה נעשתה מול שבעה עדים. הכתובת השנייה היא מאביב 664 לפנה"ס. השמות המופיעים בהן הם בבליים וארמים, מה שמעיד על כך שמדובר בגולים שהובאו לארץ על ידי האשורים. דוגמה דומה התגלתה גם מתל גזר בתקופה זו, וידוע שהאשורים הקימו יישובים לאורך דרך הים. באתר נמצאו בתי בד רבים ונראה שחדיד היה מעורב בתעשיית השמן. מעניין אפוא, שבתי הבד הם בסגנון הישראלי, על אף שהאוכלוסייה שהשתמשה בהם היתה ככל הנראה ממוצא זר.

לפי הספרים עזרא ונחמיה, בתקופת שלטון פרס, התיישבו בחדיד יהודאים שחזרו מגלות בבל. לפי ספר מכבים א', שמעון המכבי ביצר את חדיד במהלך המלחמה שלו נגד המלך הסלווקי טריפון, והקרב ביניהם התרחש בעמק שמתחת לאתר. ההיסטוריון היהודי-רומי יוספוף פלביוס דיווח כי הגנרל אספסיאנוס (לימים הקיסר הרומי) ביצר את חדיד כדי לחסום את הדרך לירושלים במהלך המרד הגדול. אכן התגלו בתל חדיד שרידים של מבנה גדול, אולי מצודה, המתוארכת לתקופה החשמונאית (המאות ה2-1 לפנה"ס) וגם התגלו ממצאים שונים מהתקופה הרומית.

התקופות המאוחרות באתר

היישוב בחדיד הגיע לשיאו בתקופה הביזנטית. בתקופה זו הארץ רובה היתה נוצרית. חדיד מופיע ככנסייה בשם "אדידה" במפת מידבא מהמאה ה-6 לספירה. באתר התגלתה רצפת פסיפס אשר היתה שייכת ככל הנראה מנזר או כנסייה שהייתה במקום (כיום הרצפה מוצגת במוזיאון חיפה). הפסיפס כולל דימויים של נהר הנילוס. בתקופה זו פעלה במקום גת גדולה להכנת יין. הממצאים כוללים כלי חרס רבים, נרות חרס, כלי זכוכית, תכשיטים וצלב מכסף.

הפסיפס מאל-חדיתה. (מקור)

היישוב באתר המשיך להתקיים לסירוגין בתקופות האסלאמיות. בתקופה העות'מנית היה בתל חדיד כפר ערבי-מוסלמי בשם "חדיתה", שהיה הכפר הסמוך ביותר לאכסניית הנוער בן-שמן, ובו מטעי זיתים רבים. הכפר התקיים עד מלחמת העצמאות. ב1949-1950 התקיים במקום קיבוץ "תחייה". לאחר מכן התיישבו במקום עולים מתימן, שלאחר מכן הקימו את מושב חדיד הסמוך. כיום המקום הוא אתר תיירות, חלק מיער בן-שמן.

מקורות:

• טורגה, ח. 2016. תל חדיד: דו"ח מורחב. חדשות ארכיאולוגיות 128.
• קוך, י., ינאי, א., וורנר, ד. 2021. תל חדיד – 2018, 2019: דו"ח ראשוני. חדשות ארכיאולוגיות 133
• Koch, I., et al. 2020. Forced Resettlement and Immigration at Tel Hadid. Biblical Archaeology Review 46/3: 28–37

אתר משלחת החפירות בחדיד