תל נאמי שוכן על חצי אי הבולט כ-150 מ' מערבה מחוף הים התיכון. האתר ממוקם כ-8 מ' מעל פני הים על רכס כורכר השקוע ברובו במים, כ-5 ק"מ מדרום לעתלית. האתר היה מיושב בשתי תקופות, במהלך האלף השני לפנה"ס, קודם לתקופת המקרא. האתר ככל הניראה היה כלוא בין הים לביצות ממזרח לו, שנוצרו כנראה בזיקה לנחל מערות שנשפך לים לא רחוק מהתל. הבחירה במיקום זה לישוב משמעותית: מהמחקר הארכאולוגי והגאולוגי עולה כי שינויים במפלס פני הים ככל הניראה גרמו לכך שהיו תקופות בהן לא ניתן היה לחיות בתל. בנוסף, מיקום זה לא מאפשר ליושבי האתר לגדל מזון על ידי חקלאות בקרבתו. אחת הסברות הינה שיושבי המקום השתמשו בשפך נחל מערות כמקום עגינה לספינות, וכך עסקו במסחר, שכנראה גם יבא מזון ליושבי האתר. אולם המחקר העלה תמונה מורכבת, לפיה הישוב הכולל בנאמי ככל הניראה היה מורכב משלושה ישובים קרובים זה לזה, בהם התקיימו פעילויות שונות: התל עצמו, אתר 104-106, הממוקם על רכס הכורכר מדרום-מזרח לביצות נחל מערות, ותל נאמי מזרח, הנמצא בחולות 75 מ' מזרחית לתל עצמו.  

המחקר באתר החל בחפירה ארכאולוגית וגיאומורפולוגית קצרה בראשות משה דותן, אבנר רבן וניקולס פלמינג, מטעם אוניברסיטת חיפה ב-1975. ב-1985 החלו סקרים תת-ימיים ויבשתיים באזור, וב-1986 החלו חפירות ארכאולוגיות בתל נאמי ובנאמי מזרח, שניהם בראשות מיכל ארצי מטעם אוניברסיטת חיפה, שהסתיימו ב-1991.

בחפירות התגלו בשני האתרים שכבות ישוב משתי תקופות: תקופת הברונזה התיכונה II (המאה ה-17 לפנה"ס), והברונזה המאוחרת II (המאה ה-14 לפנה"ס). מתקופת הברונזה התיכונה, זוהו בתל עצמו ממצאים המצביעים על ישוב מתוכנן – סמטה, חצרות, מערכת ניקוז, באר, חדרים, תנורים, וקנקנים. נראה כי הישוב חרב בשרפה, ולאחר מכן התל ניטש לכמה מאות שנים, עד תקופת הברונזה המאוחרת. מתחילת ההתיישבות בתקופה זו נמצאו רצפות העשויות לוחות אבן, וקרמיקה מיובאת, המעידה על סחר שעבר באתר. נראה כי נוכחות זו באתר הסתיימה בשרפה וחורבן, עליו נבנה בהמשך אתר פולחן משמעותי וסביבו סוללה שביצרה אך הקטינה את שטח הישוב. בנוסף, נמצאו ממצאים המעידים על תעשיית מחזור ברונזה על חצי האי בתקופה, ופעילות שכזו באתר פולחני מוכרת מאתרים בקפריסין.

מן הסקרים עולה כי אתר 104-106, המתוארך לתקופת הברונזה התיכונה, היה בעל אופי חקלאי. בנאמי מזרח מתקופה זו נמצאו ממצאים אך השתמרותם לא מאפשרת להבין בדיוק למה שימש האתר. אולם מתקופת הברונזה המאוחרת התגלו שם קברים רבים מסוגים שונים כרויים באקראיות, וכנראה שהאתר שימש לקבורה. לרבים מהקברים היו מנחות עשירות, ביניהן קרמיקה מצרית, קפריסאית ומיקנית, כלי ברונזה רבים ושונים, וחפצי יוקרה כגון תכשיטים, זהב, כסף, שנהב ופאיאנס. בין כלי הברונזה שנמצאו התגלה כלי הקטרה מיוחד, המוכר גם ממגידו, בית שאן ואוגרית, ושכנראה מתואר בציורים ממצרים.

לתל נאמי מתקופת הברונזה המאוחרת חשיבות רבה למחקר. באופן מעניין, לא נמצאו בתל או בנאמי מזרח מבני מגורים, או עורף חקלאי, וניראה כי התל שימש בעיקר למסחר ופולחן, בעוד נאמי מזרח לקבורה, ובכך הנם מלמדים רבות על הפולחן והקבורה בתקופה, כאשר עושר הכלים שנמצאו בקברים ובתל מלמדים על המסחר בתקופה, שכנראה היה מפותח ולמרחקים גדולים. כמו כן, באתר התגלתה השתמרות טובה של ממצא אורגני – בשרפה בסוף הברונזה התיכונה השתמרו זרעים של מיני צמחי מאכל בקנקנים, וכן השתמרו פיסות עץ מהברונזה התיכונה והמאוחרת. ממצאים אלה שופכים אור על הרגלי התזונה, סוגי העצים ששימשו לבנייה, המסחר, טיב האקלים ואופי הסביבה האקולוגית בתקופה, ומאפשרים תיארוך מדויק יותר של הפעילות באתר. כמו כן, השינויים בישוב, התפרסותו, והשתמרות ממצאיו מסייעים למחקר שינויי מפלס פני הים בתקופות הקדומות, והסקרים באזור מסייעים במחקר שיטות עגינת הספינות בעבר.  

ניתן לאיית את שם האתר הן כ"נאמי" והן כ"נעמי", ומקור שמו מערבית. השם לא מוזכר במקרא, וככל הנראה גם האתר לא.  

מקורות:

ארצי, מ. (1989). תל נאמי. חדשות ארכאולוגיות, צ"ד, 18-20.

ארצי, מ. (1991). המעגן מתקופת-הברונזה בתל נאמי. קדמוניות: רבעון לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא, כ"ד(93-94), 31-38.

ארצי, מ. (1992). נאמי, תל. מתוך א. שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, כרטא ירושלים.

ארצי, מ. (1993). תל נאמי – 1989-1991. חדשות ארכאולוגיות, צ"ט, 21-24.

Lev-Yadun, S., Artzy, M., Marcus, E., & Stidsing, R. (1996). Wood remains from Tel Nami, a Middle Bronze IIa and Late Bronze IIb port, local exploitation of trees and Levantine cedar trade. Economic Botany 50, 310–317.