תל שדוד הוא אחד התלים האחרונים בעמק יזרעאל שטרם נחפרו. תל שדוד ממוקם בחלקו המזרחי של עמק יזרעאל, מזרחית לנחל הקישון ובקצהו הצפוני של העמק ושטחו כ-20 דונם. משלחת החפירות הנוכחית בו היא פרי שיתוף פעולה בין אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות, בראשות ד"ר עומר סרגי (אוניברסיטת ת"א) וד"ר קרן קובלו פארן (רשות העתיקות).
למרגלות הגבעה נערכו בעבר חפירות הצלה בהן נחשף יישוב מתקופת הברונזה הקדומה (אלף 3 לפנה"ס) שנהרס מאוחר יותר. בתקופת הברונזה התיכונה (בתחילת האלף השני לפנה"ס) הצטמצם היישוב לשטח התל עצמו והתבצר – כנראה בחומה ובסוללות – והשטח למרגלות התל שימש כבית קברות. בבית הקברות נחשפו קברים מתקופת הברונזה המאוחרת ה-2 וה-3 (מאות 13 עד 12 לפנה"ס), וידוע ארון קבורה עשוי כלי חרס בצורת אדם בסגנון מצרי, שמקורו בתל בית שאן – מרכז שלטון מצרי. הארון דמוי האדם עשוי להעיד כי לאנשי תל שדוד היה קשר עם השלטון המצרי ואולי אף עם הכלכלה המלכותית של המצרים בעמק יזרעאל, המוכרת היטב מהמקורות ההיסטוריים. בנוסף, נמצאו בבית הקברות קברים מתקופת הברזל 1 ותקופת הברזל 2א (מאות 11 עד 9 לפנה"ס), וחשיבותם היא בהמשכיות הנדירה בשימוש בבית העלמין, שכן רוב בתי הקברות בעמק נהרסו לאחר תקופת הברזל 1. זה מצביע על כך שההתיישבות בתל שדוד התקיימה ברציפות במעבר מהשלטון המצרי, לשלטון הערים המקומיות-כנעניות ועד להשתלבות בממלכת ישראל הקדומה.
חשיבותו של תל שדוד
בחפירות הצלה למרגלות האתר נחשפו בית קברות רחב היקף שהיה בשימוש רציף עד לברזל IIA. בין הממצאים המדהימים הייתה קבורה בודדת בארון אנתרופואי חרס, שנעשתה בעמק בית-שאן. קבורות דומות נמצאו קשורות רק למרכזים מצריים בכנען מתקופת הברונזה המאוחרת בתל בית שאן ובדיר אל בלח שליד עזה. שלושה מאפיינים של האתר, שנאספו מחפירות בית הקברות שבו, מדגישים את חשיבותו:
(1) ארון הקבורה האנתרופאידי עשוי לרמוז שהאתר היה מיקומו של מרכז מינהלי מקומי בשירות השלטון המצרי, שממנו נוהלו אדמות המלוכה בעמק יזרעאל, ושם נאספה תוצרתם ואוחסנה לפני חלוקתה מחדש. מתקנים כאלה מוכרים היטב בדרום הלבנט, למשל, בתל אפק לאורך אגן הירקון, או לאורך נחל הבשור בדרום-מערב כנען וליד עזה. למרות העובדה שמקורות טקסטואליים מצביעים על כך שמערכת דומה הופעלה על ידי השלטון האימפריאלי המצרי גם בעורף הכפרי של עמק יזרעאל, עד היום לא התגלה מתקן כזה. ארון הקבורה האנתרופואידי מתל שדוד עשוי לרמוז שקיים מתקן כזה במקום, ולפיכך עשויות החפירות במקום לשפוך אור חדש על השלטון האימפריאלי המצרי ועל המנגנון החקלאי-כלכלי שלו.
(2) תל שדוד הוא האתר היחיד בעמקי יזרעאל-בית-שאן המדגים המשכיות במסורת הקבורה עד לברזל II, בעוד שבכל בתי העלמין החפורים הסמוכים יש שבר ניכר במסורת הקבורה במעבר מהברזל א' לברזל IIA. ההמשכיות המוזרה שנצפתה בתל שדוד עשויה לרמוז שהוא דומה לתל רחוב, אתר ששרד גם את המעבר לברזל IIA שהיה תחת שלטון מצרי בתקופת הברונזה המאוחרת II-III.
(3) תל שדוד מזוהה לעתים קרובות עם שריד המקראית. ישוב זה מוזכר רק כעיר הגבול בין שני חמולות/שבטי העמק – יששכר וזבולון (יהושע יט, י, יב), וככל הנראה גם כמקום הקרב המונצח בשיר דבורה (שופטים ה, יג). שירת דבורה מדגישה את חשיבותן של אותן חמולות עמק (זבולון ויששכר) בהנהגת הכוחות הלוחמים (שופטים ה, 14–15, יח א). אם האתר לא היה מיושב לאחר הברזל IIA, כפי שעשוי להשתמע מבית הקברות שנחפר, הופעתו בטקסטים הספציפיים הללו מייצגת זיכרון ישן.