תל שקמונה, בערבית תל א-סמכּ (תל הדגים), נמצא על חוף הים במערב חיפה בגובה של כ-12 מ' מעל פני הים. התל מתפרס על פני שמונה דונם, שטח העיר הביזנטית שהתקיימה למרגלותיו הינו כ-220 דונם. מקור השם איננו ידוע אך קיימות כמה השערות לגבי מקורו. הצעה אחת גורסת כי המקום נקרא "שקמונה" על שם עץ השקמה (Sycamina ביוונית). סברה נוספת היא כי מקור השם הינו באל "שוקומונה" שנודע בתקופת שלטון בבל. התל כולל ממצאים רבים מתקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל והתיישבות רציפה מהתקופה הפרסית ועד לתקופה הרומית. העיר הגיעה לשיאה בתקופה הביזנטית וננטשה במאה השביעית לספירה. שקמונה נזכרת אצל יוספוס פלוויוס בתיאור קרב מהתקופה ההלניסטית, בתלמוד הבבלי ובכתבים נוצריים מאוחרים, מהם ניתן ללמוד על קיומה של קהילה יהודית גדולה שחיה במקום. בחפירות נמצאו, בין היתר, קבר לוחם היקסוסי, רצפת פסיפס מרהיבה ושבר קנקן הנושא את השם "למלכאל" בעברית קדומה.
מודלים תלת מימדים
החפירות באתר
בשנת 1951 חפר משה דותן מטעם רשות העתיקות. בין השנים 1979-1963 נחפר התל בידי ד"ר יוסף אלגביש מטעם המוזיאון לאמנות עתיקה של עיירית חיפה. ב-2008 הפך המקום לגן לאומי. בנוסף לתל עצמו נחפר שטח בעיר הביזנטית למרגלות התל בו נמצא רובע מגורים, רובע מסחר ומנזר. בנוסף נמצאו בבית הקברות של העיר 21 מערכות קבורה. 20 קברים תוארכו למאה ה-3-4 לספירה
תקופת הברונזה
הממצא הקדום באתר הוא קבר "הלוחם ההיקסוסי", אשר מתוארך לשנים 1750-1550 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה 2), והוא קדום ב-150 שנה לראשית ההתיישבות בתל. במערת הקבר הקדום התגלו חותם בכתב הירוגליפי שעליו כתוב: "בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים", כלי נשק רבים וגולגולת של סוס. יעקב הר היה שליט בשושלת הפרעונית ההיקסוסית. אהרון קמיפינסקי סבר שאפשר לקשרו ליעקב המקראי.
שקמונה יושבה לראשונה בתקופת הברונזה המאוחרת (מאות 15-16 לפנה"ס) כאחת מערי החוף שנוספו בכנען בעידוד השלטון המצרי. מתקופה זו נמצאו באתר מבנה ציבור גדול, שתי ממגורות, חפצי פולחן רבים, כלי הקשה מצרי משנהב של האלה חתחור, חותם של פרעה סתי הראשון (1318-1304 לפנה"ס) וכלי חרס מיובאים. לאור ממצא כלי הפולחן הרבים באתר, סבר ד"ר אלגביש כי שקמונה שימשה כמרכז פולחני בתקופה זו, לאור הסמיכות להר הכרמל שנודע בקדושתו.
תקופת הברזל
היישוב הכנעני חרב בסוף תקופת הברונזה. לדעת אלגביש הסיבה עשויה להיות כיבושיו של דוד המלך בעמק עכו ובדור. המקום יושב מחדש בתקופת הברזל והפך להתיישבות ישראלית. מתקופה זו נמצאו חומת סוגרים, בית בד ושבר קנקן הנושא את השם "למלכאל" בעברית קדומה. אלגביש טען כי יש לשייך את הביצורים בתל לתקופת שלמה המלך, בה הפכה שקמונה לעיר ספר במרחב שבין ישראל ובין הממלכה הפניקית בצור.
במאה ה-10 לפנה"ס חרבה העיר במהלך מסע שישק (925 לפנה"ס) ונושבה מחדש במאה ה-9 לפנה"ס. מתקופה זו התגלו ממצאים רבים (בתי בד, מחסנים, מתקני כבישה, גלעיני זיתים) אשר מעידים כי שקמונה שימשה כמרכז גדול לייצור שמן. כמו כן נמצאו כלים המעידים כי העיר הייתה חלק מתעשיית הארגמן הפיניקית שפרחה לאורך החוף. עוד נמצאו מתקופה זו צלמיות חרס בדמות פרשים ונשים, אשר מיוחסים על פי אלגביש לפולחן פגאני. פולחן זה נבע, ככל הנראה, מהשפעות הברית בין ממלכת ישראל לצור בימי בית עמרי.
בשנת 738 לפנה"ס חרבה שקמונה פעם נוספת כחלק ממסע המלחמה האשורי של תיגלת פלאסר השלישי. העיר נבנתה מחדש, ככל הנראה, על ידי מתיישבים שהובאו על ידי האשורים. על פי הממצאים עסקו תושבים אלה במסחר ימי. במאה השביעית לפנה"ס חרבה שקמונה פעם נוספת.
התקופה הפרסית
בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס) הייתה שקמונה נתונה תחת שלטון צור הפיניקית. בתקופה זו התפשט היישוב לראשונה למדרונות התל ולמישור הרחב שלמרגלותיו וניכרת עלייה משמעותית בהיקפו. מתקופה זו נחשף רובע מגורים גדול ובו שלושה בתים בשלמותם. אלגביש מייחס את הבנייה לסוף המאה ה-6 לפנה"ס. מסוף המאה ה-4 לפנה"ס נחשפה מצודה צורית או פרסית אשר נחרבה, כפי הנראה, במאבקי הדיאדוכים.
התקופות ההלניסטית, רומית והביזנטית
בתקופות אלה (מאה 4 לפנה"ס עד מאה 4 אחרי הספירה) ניכרת הרחבת ההתיישבות למרגלות התל. מהתקופה ההלניסטית התגלה חותם אשר מתארך את חורבן העיר ל-130 לפנה"ס, כמו כן נחשפו חדרי מחסנים. אלגביש זיהה אתר שתי מצודות ושייך אותן לתקופות אלו. המצודה מהתקופה הרומית לטענתו, הוקמה ככל הנראה במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה, ייתכן כחלק מהכנות למרד הגדול של היהודים ברומאים. ככל הנראה העיר נחרבה ב-351 לספירה בעקבות המרד היהודי בקיסר הרומי גאלוס.
בתקופה הביזנטית שכן יישוב גדול בתל. מתקופה זו נמצא רובע מגורים גדול ומתוכנן המצביע על רמת חיים גבוהה. עוד נמצאה אחת מהכנסיות הקדומות בארץ, ובה פסיפס מרהיב של ציור יונים ועיטורים צמחיים. היישוב חרב בכיבוש בראשית המאה השביעית לספירה ככל הנראה בעקבות פלישת צבא פרס לארץ.
מאז שנת 2010 מתבצעות באתר פעולות שימור הכוללות הרחבת חפירות והכנת האתר למבקרים.
מקורות
מיכאל איזנברג 2021. תל א־סמכ (פורפיריון/שקמונה) בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. מכמנים 29. 55-79.
זמר, א. 2008. שקמונה וצפונותיה. מוזיאוני חיפה, המוזיאון הימי הלאומי. חיפה.
אלגביש,י. שקמונה., האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כרך 4 עמוד 1553.