מאמרים

חרבת עוזה – חשיבותה כדרך השיירות לאורך ההיסטוריה

close
22.11.19
חרבת עוזה – חשיבותה כדרך השיירות לאורך ההיסטוריה

מצודת עוזה נמצאת על דרך קדומה, דרך אדום המקראית, בפריפריה של ערד הקדומה. היא מכילה חומה ובתוכה מקדשים, בורות מים ומבנים מאבני צור. המקדשים מסמנים בתקופה של ממלכת ישראל שזהו הגבול ומכאן נמצאים בממלכת ישראל ולכן הם נקראים "מקדשי גבול". בשנת 1956 הארכאולוג יוחנן אהרוני, זיהה את המקום כמצודה מתקופת הברזל – התקופה הישראלית (המאות 8-9 לפנה"ס). יוחנן העלה את ההשערה שהמצודה שמרה על דרך אדום המקראית. כך הוא כותב בספרו "בעקבות מלכים ומורדים" המצודה נבנתה, כאמור, במקום גבוה, על קו הרכס, במקום שמתחיל המורד התלול למדבר יהודה. היא באה להגן בוודאי על יהודה מפני פלישות מדרום מזרח. אזור זה ידע מאז ומתמיד ניסיונות פלישה מן הדרום בדרך מן הערבה ומאדום. מסביבה זו עלו כבר בני ישראל נגד חרמה וערד. מכאן עלו בני קיני יחד עם בני יהודה מעיר התמרים היא צוער, אל נגב ערד (שופטים א', טז). אך בחירת מקום המצודה מעל למוצא ואדי אל קיני, היורד בכיוון להר סדום, מובנת לנו, רק אם אנו מניחים שמכאן עברה הדרך המרכזית מיהודה לערבה ולאדום. היא דרך אדום או דרך מדבר אדום (מלכים ב' ג; ח' כ), שבה ירדו מלכי יהודה, מדוד ועד יהושפט ועד אמציה ועוזיהו, כדי להכות את אדום. בגיא-המלח". המצודה, ששטחה כ-40X50 מטר, מוקפת חומה הבנויה מאבנים גדולות, לרוב לא מסותתות, שאליהן צמודים מבפנים חדרים היוצרים מעין חומת סוגרים. בתוך המצודה נמצאו חרסים רבים מתקופת מלכי יהודה, מה שמתארך אותה למאות 7-9 לפנה"ס, כמעט לפני 3000 שנה.

X
ארכיאולוג מקראי וירטואלי