תקופת הברונזה הקדומה היא התקופה בה הופיעו לראשונה ישובים עירוניים בדרום הלבנט, ולכן היא נחשבת לפרק זמן חשוב ומשמעותי בתולדות הארץ. רבות מן הערים שהוקמו בתקופה זו מוכרות לנו מתקופת המקרא, כגון ירושלים, מגידו, חצור ועוד. התקופה מקבילה לעלייתן של הציוויליזציות הקדומות במסופוטמיה ובמצרים.
משך התקופה כ-1,300 שנה, בין 3,700 ועד 2,400 לפנה"ס. משך הזמן הארוך הזה חולק לארבעה שלבים עיקריים:
- ברונזה קדומה 1א (3,700 – 3,300 לפנה"ס)
- ברונזה קדומה 1ב (3,300 – 3,100 לפנה"ס)
- ברונזה קדומה 2 (3,100 – 2,900 לפנה"ס)
- ברונזה קדומה 3 (2,900 – 2,400 לפנה"ס)
ראשית התקופה (ברונזה קדומה 1א-ב) מתאפיינת ביישובים כפריים פשוטים, מרוחקים זה מזה ומפוזרים. המבנים והכלים שנמצאו בהם פשוטים מאוד. הכלכלה התבססה על חקלאות "החבילה הים-תיכונית": דגנים, גפן, זית, צאן ובקר. ראשית התקופה מתאפיינת גם בנוכחות והשפעה תרבותית של ממלכת מצרים בדרום-מערב הארץ.
במהלך התקופה (ברונזה קדומה 2) הארץ עברה שינויים מרחיקי לכת. הנוכחות המצרית נעלמה, ובמקביל הכפרים גדלו ונעשו צפופים יותר. החלו להתפתח מערכות מסחר אזוריות, למשל עם מצרים, ובנייה ציבורית ופולחנית, ומן הממצאים ניתן לראות את הופעתם של מעמדות חברתיים. בהמשך בוצרו הכפרים, והם עברו תהליך של עיור.
בשיאה של התקופה (ברונזה קדומה 3) ושל תהליך העיור ניכרים הבדלים משמעותיים בין מעמדות חברתיים, יחד עם נטישת כפרים לטובת הערים המבוצרות היטב. עם זאת המסחר האזורי בתקופה הצטמצם. תקופת הברונזה הקדומה מסתיימת עם קריסתה של המערכת העירונית, כאשר הערים ננטשות ונראה כי התושבים חוזרים להתקיים בעורך חיים כפרי ונוודי, לעיתים קרובות הרחק מאזורי הישוב של תקופת הברונזה הקדומה, ומתחילה תקופת הברונזה הביניימית.
מקורות
שי, א. (נדלה ב-5 ליוני, 2023). תקופת הברונזה 3,700-1,150 לפנה"ס. מכון ישראלי לארכאולוגיה. https://www.israeliarchaeology.org/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA/%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%96%d7%94/
פאוסט, א., & כץ, ח. (עורכים). (2019). מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל: משלהי תקופת האבן ועד כיבושי אלכסנדר (כרך א'). למדא – האוניברסיטה הפתוחה.