"דרך הים" היא השם במחקר של נתיב יבשתי קדום אשר חיבר בין ארץ מצרים מדרום, דרך דרום הלבנט ועד לממלכות והאימפריות בסוריה ומסופוטמיה (אשור, בבל, פרס). הדרך שימשה ציר מרכזי וחשוב לתנועת מסחר וכוחות צבאיים בין אימפריות. לאורכה קמו ערים מרכזיות בארץ ישראל, כגון מגידו, חצור, אשדוד ועזה, אשר נשכרו מהיותה של כנען מסדרון ואזור מעבר הכרחי. מיקומן על דרך הים העלתה את חשיבותן ערים אלו בתקופת הברונזה והברזל ואף בתקופות מאוחרות עת נקראה בלטינית 'ויה מאריס'.
הדרך התחילה ב"סילה" שבמצרים (תל אבו-צ'יפה) ונמשכה לאורך חופי סיני עד אל-עריש ורפיח ומשם המשיכה לעיר עזה. מעזה נמתחה לאורך חוף הים התיכון דרך אשקלון ואשדוד ים. בנקודה זו התפצלה הדרך. כיוון אחד המשיך לאורך החוף הפיניקי וצפונה עד לבקעת הלבנון (פרופסור יוחנן אהרוני טען כי סביר שרק דרך זו נקראה 'דרך הים'). דרך נוספת פנתה מזרחה, עברה למרגלות מגידו, בית שאן עד לכנרת. באגם התפצלה הדרך לשלוש. נתיב אחד פנה לכיוון עכו ומשם לאורך החוף הפיניקי עד לאוגרית. הנתיב השני, הנוח יותר, המשיך צפונה דרך חצור לרמת הגולן ולדמשק, לאחריהם לנווה המדבר תדמור ולאזור הפרת, ומשם לחמת ולחלב. נתיב שלישי התחבר ממזרח דרך בית שאן ל'דרך המלך' שעברה בעבר הירדן.
אזכורים היסטוריים
אחד האזכורים הקדומים ביותר לדרך נמצא באגרת 'פפירוס אנסטסי' שנכתבה בימי רעמסס השני מלך מצרים במאה ה-13 לפנה"ס. באגרת מצוינות הערים לאורך החוף מפיניקיה ועד רפיח. ברשימות של תחותמס השלישי מהמאה ה-15 לפנה"ס מופיעות רשימת הערים על דרך הים בצפון השפלה והשרון.
במקרא מופיע הביטוי 'דרך הים' בספר ישעיהו פרק ח, פסוק כ"ג: "וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד–דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם". אזכור זה מתכוון לדרך הים כדרך החוף הישראלית, כאשר הנביא מספר על כיבושיו של תגלת פלאסר השלישי. מוקדם יותר בסיפור יציאת מצרים (שמות י"ג, י"ז) מכונה אותה דרך בשם 'ארץ פלישתים'.
בתרגום הלטיני לישעיהו נקראת הדרך 'ויה מאריס' (via maris), ובימי הביניים נקראה 'הדרך מדמשק אל הים'.
נקודות מפתח בדרך הים מוזכרות פעמים רבות בתיאור מסעות כיבוש. לדוגמה, המעבר מהשרון לעמק יזרעאל שבו הדרכים צרות ומועדות לחסימה – במיוחד המעבר בנחל עירון. אחת הערים החשובות על הדרך הינה מגידו. אין דרך לעקוף את העיר לא למגיעים מכיוון צפון ולא מהדרום. העיר נמצאת על צומת מרכזית של דרכים בינלאומיות, ממנה מסתעפים הנתיבים כמניפה. העיר מוזכרת במסעות מלחמה רבים, החל ממסעות מצרים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת וכיבוש הארץ על ידי יהושע.
מקורות
אהרוני י. 1987. דרך הים", ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1987, עמ' 35–41.
Meshel, Z. 1973. “Was There a 'Via Maris'?”. Israel Exploration Journal, Vol. 23, No. 3. pp. 162-166