בתקופה הפרסית (539—332 לפנה"ס) נכבש דרום הלבנט על ידי האימפריה הפרסית (הקרויה גם האחמנית) ונשלט על ידה. לתקופה חשיבות היסטורית רבה: במהלכה, הפך האזור לזירת-מפגש בין תרבויות המזרח הקרוב לתרבויות הים התיכון, התחזקה השפעת המערב עליו, והחלו שינויים תרבותיים שיעצבו את 1000 השנים הבאות של העת העתיקה במרחב, עד ימי הביניים והכיבוש המוסלמי.
כתקופת שיבת-ציון ובית-שני, התקופה מהווה פרק חשוב בהיסטוריה היהודית: האימפריה הפרסית אפשרה ליהודים שגלו על ידי הבבלים לשוב לארצם, לבנות מחדש את מקדשם ולטפח את דתם. בתקופה התקבע החומש, והתפתחה הגדרת היהדות כפי שהיא מוכרת היום.
התקופה נחשבת לתקופה מקראית: ספרי מקרא, בהם ישעיהו, דברי הימים, ועזרא, וכן ספרים חיצוניים כגון יהודית, מתייחסים אליה ויש הסוברים שנכתבו במהלכה. כמו כן קיימת היסטוריוגרפיה יוונית על התקופה, כגון כתבי הרודוטוס, וכן מקורות בני-זמנה שנמצאו במרחב כגון כתובות, אוסטרקונים, פפירוסים, וחותמות כתובות.
התקופה החלה עם הבסת בבל וההשתלטות על שטחיה על ידי האימפריה הפרסית ב-539 לפנה"ס. מדיניות השליטים החדשים, שאפשרה את שיבת היהודים מבבל, התפשטות התרבות הפיניקית בחוף, והתבססות האדומים, יצרה שינויים דמוגרפיים ופוליטיים. בחסותם קמו יחידות מדיניות חדשות באזורי הארץ: מדינת יהוד היהודית ומדינת שומרון השומרונית בהר הפנימי, מדינת אדום בדרום הארץ, והגמוניה פיניקית בצפון הארץ ומישור החוף.
לאחר שפל התקופה הקודמת, התקופה מתאפיינת בשגשוג: יישובי הארץ, בהם ערים גדולות מתקופת הברזל, כגון שומרון, ירושלים, וחצור, כפרים, מצודות, וחוות, שוקמו, גדלו והתפתחו. ביצורים ומבנים שופצו, והוקמו מבני-מנהל ומצודות. המסחר הבינלאומי בהובלת הפיניקים והיוונים פרח, ונמצאה ברחבי הארץ תרבות חומרית מיובאת רבה, מאזורי מצרים, יוון, וקפריסין. בנוסף נמצאו חפצים מזכוכית ומתכת המעידים על שימושם או השתמרותם הגובר בתקופה, ועל התפתחויות טכנולוגיות בייצורם.
אחת ההתפתחויות החשובות בתקופה הינה "המהפכה המוניטרית" – תחילת הייצור והשימוש במטבעות בדרום הלבנט, והמעבר לכלכלה מוניטרית. ראשוני המטבעות הגיעו מערי-מדינה יווניות בשלהי המאה ה-6 לפנה"ס. במחצית המאה ה-5 לפנה"ס הגיעו בייחוד מאתונה, יחד עם תחילת ייצורם בערים הפיניקיות, כגון צור וצידון, ובערי פלשת כגון אשקלון ועזה. בשומרון, יהודה, ואדום החלה הטביעה המקומית במאה ה-4 לפנה"ס.
למישור החוף בראשות הפיניקים בתקופה חשיבות רבה כאזור המקשר בין המזרח למערב, ובין האימפריה הפרסית לים התיכון, והוקמו בו ערים רבות ומשגשגות כגון עכו, דור, יפו, ואשדוד. אזור זה לקח חלק במהלכיה הצבאיים של האימפריה במלחמתה בערי יוון ובראשם אתונה, כיבושה את מצרים והתמודדותה עם מרידותיה, שכנראה הביאו לכיבושים זמניים בערים כגון עכו וכברי, וחורבנות נוספים למשל בתל-אבו-הוואם ותל-מגדים.
סוף התקופה בכיבוש דרום הלבנט על ידי צבא אלכסנדר מוקדון היווני-מקדוני ב-332 לפנה"ס, ותחילת התקופה ההלניסטית.
מקורות
אדרעי, מ. (נדלה ב-8 בנובמבר 2023). התקופה הפרסית 586—333 לפנה"ס. מכון ישראלי לארכאולוגיה. https://www.israeliarchaeology.org/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA/%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a1%d7%99%d7%aa/
טל, א. (2019). התקופה הפרסית. מתוך פאוסט, א., & כץ, ח. (עורכים). מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל: משלהי תקופת האבן ועד כיבושי אלכסנדר (כרך ב') (ע"מ 323—411). למדא – האוניברסיטה הפתוחה.