תקופת הברונזה התיכונה היא תקופה ארכיאולוגית בת כ-500 שנים (1950-1470 לפנה"ס). חשיבותה של התקופה נובע מהשינוי החד שהתרחש בארץ, מאורח החיים הכפרי והנוודי של התקופה הקודמת, לאורח חיים עירוני. התשתית העירונית והמדינית שקמה בתקופה זו תמשיך להתקיים בדרום הלבנט לכל אורך אלף השנים הבאות, במהלך תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל. זוהי אחת התקופות המיושבות ביותר בהיסטוריה של האזור, והיא מתייחדת בביצורים המאסיביים של עריה, אשר הוקפו בדרך כלל בסוללות ביצורים אדירות שיצרו את צורתם של רוב התלים בארץ. כמו כן, זוהי התקופה בה הומצא הכתב הכנעני, ולראשונה בהיסטוריה מוזכרת ארץ כנען ועריה במקורות כתובים. כתבי המארות המצריים מזכירים שמות של ערים ומלכים מהמרחב, וביניהם אשקלון, ירושלים, חצור ועוד.
מבחינה כלכלית ומסחרית, בתקופה זו הופיעו מערכות סחר יבשתי וימי מורכבות, הנפרסות על פני מרחבים חסרי תקדים – ממסופוטמיה עד אנטוליה, מצרים, והים האגאי. כך בתקופה זו התעצמו השפעות תרבותיות הדדיות, הניכרות בערים המבוצרות שהוקמו לאורך מישור החוף הכנעני, כגון אשקלון, יפו ועכו. המבנה המדיני העירוני עבר להתבסס סביב ארמונות המהווים מוקדי כוח כלכלי ודתי, וברחבי סוריה ומסופוטמיה עלתה התרבות האמורית לשלטון.
התקופה מחולקת לשלוש תקופות משנה, שהמעבר ביניהן מתבסס על שינויים הדרגתיים בסגנון כלי החרס:
במהלך הברונזה התיכונה 1 (1950-1710 לפנה"ס) בוצרו יישובי המרחב בהדרגה, החלה בנייה מונומנטאלית, והתפתח מערך עירוני עם עורף כפרי וחקלאי.
בברונזה התיכונה 2 (1710-1590 לפנה"ס) ערים ברחבי דרום הלבנט, כגון חצור ואשקלון, התחזקו ונהיו לערי-ממלכה קטנות השולטות על הישובים שסביבן. בנוסף, כלי חרס כנעניים מהתקופה שנמצאו באתרים במצרים מאפשרים לתארכה על פי הכתבים המצריים, וכן מצביעים על ההתפתחות בקשרי המסחר של דרום הלבנט, כאשר גם בקפריסין התגלתה תרבות חומרית כנענית.
בברונזה התיכונה 3 (1590-1470 לפנה"ס) העיור בכנען הגיעה לשיאו, והתרבות החומרית באזורים מסוימים מרמזת על התחזקות הקשרים ו\או ההשפעות המצריות, יחד עם התעצמות השתתפותה של כנען במערכת המסחר הימי, בייחוד עם קפריסין והמרחב האגאי. במהלך תקופה זו התרחשו שינויים פוליטיים במצריים: איחודה לאחר הבסת שושלת החיקסוס, שהשפיעו גם על דרום כנען: תל אל-עג'ול או תל אל-פרעה (דרום) נכבשו, ויש הטוענים כי האזור כולו נכנס תחת הגמוניה מצרית.
סופה של התקופה והמעבר לתקופת הברונזה המאוחרת מבוסס על שינוי היסטורי זה, הידוע ממקורות מצריים, ולא ניכרים הבדלים משמעותיים בתרבות החומרית. יחד עם זאת, מספר ערים כנעניות חרבו בסוף התקופה לאורך עשרות שנים, ויש המקשרים חורבנות אלו למתקפות המצריות, או גם לנסיבות פוליטיות פנימיות, או לגורמים סביבתיים.
מקורות
יסעור-לנדאו, א. (2019). תקופת הברונזה התיכונה. מתוך פאוסט, א., & כץ, ח. (עורכים). מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל: משלהי תקופת האבן ועד כיבושי אלכסנדר (כרך א') (ע"מ 333-436). למדא – האוניברסיטה הפתוחה.