מיקום:
אכזיב ממוקמת אסטרטגית על חוף הים התיכון, מדרום לשפך נחל כזיב.
שמו העתיק של האתר השתמר עד 1948 על ידי הכפר א-זיב.
מיקומה לאורך ויה מאריס, נתיב סחר עתיק מרכזי, וההגנות הטבעיות שלו תרמו לפיתוח העיר.
העיר ממוקמת במפרץ טבעי על שפת הים התיכון, וממזרח לה נחל כזיב ופוסח.
במקרא והיסטוריה:
אכזיב מוזכרת בתנ"ך כעיר כנענית ששבט אשר לא הצליח לרשת.
מקורות אשוריים מצביעים על כך שסנחריב מלך אשור כבש את אכזיב במהלך המסע שלו לפניקיה וארץ ישראל בשנת 701 לפנה"ס.
מקורות יווניים ורומיים, כולל ההיסטוריון יוספוס, מזכירים את העיר. אוזביוס, היסטוריון מהעת העתיקה, ציין כי אכזיב נמצאת על הכביש לצור, 9 קילומטרים מעכו.
חשיבות תרבותית וקהילתית:
לפי התוספתא, טקסט יהודי קדום, באכזיב היו קהילה יהודית ובית כנסת.
גיאוגרפים ערבים תיארו אותה כעיר מבוצרת, ובתקופה הצלבנית היא נודעה כקאסלי אומברטי.
חפירות באכזיב:
חפירות ראשוניות (1963-1964):
בניהולו של מ.ו. פראוניץ מטעם המחלקה לעתיקות בישראל והמכון המזרחי של אוניברסיטת רומא.
נחשפו מבני ציבור מהתקופה ההלניסטית והרומית.
נמצאה סטלה מסוג באטיל המתארת חזית מקדש עם אלילה. סוג זה של סטלה מוכר ממושבות פוניות בצפון אפריקה.
תגליות על התל:
התגלו ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה, המעידים על כך שהעיר הייתה מוקפת בסוללת אדמה.
בצמוד לסוללה נמצאו מבנים ומתקנים מתקופת הברזל.
התגלו מחסנים מתקופת הברזל ומהתקופה הפרסית, שבחלקם היו כתובות המעידות על תפקיד מלכותי.
בתי הקברות:
נחפרו בתי קברות מרובים, ובהם נחשפו קברים מתקופות שונות.
בית הקברות הצפוני הראה עדויות לטקסי קבורה פיניקים מהמאות השמינית עד החמישית לפני הספירה.
בבית הקברות המזרחי היו קברי ארגז מתקופת הברונזה המאוחרת וקברי פיר מתקופת הברזל.
בית הקברות הדרומי חשף קברים חצובים ובנויים עם מנחות קבורה וכתובות.
חפירות אחרונות (1988-1990):
בהנהלת א' מזר מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
חפירות נוספות בבית הקברות הדרומי חשפו קברי פיר נוספים ומגוון חפצים, לרבות כלי חרס, תכשיטים וכלי נשק.
התגלה קבר מהמאות העשירית עד השביעית לפני הספירה, ובו עשרות שלדים וחפצים משמעותיים.