אַפּוֹלוֹנְיָה־אַרְסוּף (גם תֵּל אַרְשָׁף) היא מצודה עתיקה ועיר ששרידיה נמצאים במישור החוף על מצוקי הכורכר בשרון הדרומי, ממערב לשכונת נוף ים בהרצליה, בקרבת סידנא עלי של ימינו. המקום הוכשר לביקורי מטיילים והוקם במקום גן לאומי.
העיר ארשף הוקמה בראשית התקופה הפרסית (המאה ה־6 עד המאה ה־4 לפנה"ס) על ידי הפיניקים, ונקראה על שם רשף, אל הסער והמלחמה הפיניקי.
חפירות באתר מתקיימות בשטח העיר המבוצרת (מהתקופה המוסלמית הקדומה והצלבנית) ומחוצה לה, באזורים בהם התקיים גם יישוב קדום. לצד החפירות היבשתיות התקיימו באתר חפירות תת ימיות בעשור האחרון. האתר נושב באופן רציף למן המאה השישית לפסה"נ ועד לתקופה הצלבנית (המאה השלוש-עשרה לסה"נ). מן התקופה הפרסית וההלניסטית נחשפו קטעי קירות דלים, בורות פסולת וקברים אחדים. עיקר הממצא האדריכלי מן אפולוניה הרומית הוא וילה הפונה לים, בעלת חצר פריסטלית, שמחוץ לה מסדרון היקפי וחדרים מכול עבריו. בתקופה הביזנטית השתרעה סוֹזוּסה (אפולוניה) על מרחב פרוז של כ-280 דונם. בין ממצאיה כנסייה, בית כנסת שומרוני ורבעי תעשייה עם גתות, בתי בד, ברכות מטויחות, כבשנים לייצור זכוכית גולמית ומזבלות עירוניות. בימיו של הח'ליף האומאיי עבד אל מלכּ (705-685) הוקפה ארסוּף בחומה (כ-77 דונמים שטחה) ובפאתת המזרחית נחשף רחוב שוק. עם אחרית התקופה נהפך היישוב לרִבָּאט (מצד), בו פעלו חכמי דת מוסלמיים. ב-1101 נפל האתר בידי הצלבנים. לקראת אמצע המאה השתים-עשרה נמסר האתר למשפחת אצילים מבין נושאי הצלב והפך למרכזה של סניוריה פיאודלית (ארסוּר). לקראת אמצע המאה השלוש-עשרה הוקם בצפון העיר המבוצרת מבצר שבנייתו החלה ב-1241. בשנת 1261 נמסרה השליטה על המבצר, העיר והסניוריה של ארסוּר לידי האבירים ההוספיטלרים. בתום מצור ממלוכי ב-1265 חרבה העיר המבוצרת והמבצר שבצפונה, ועם נפילתם לא נושב האתר עד ימינו אנו. בעשור האחרון התמקדה המשלחת בחפירות בתי מגורים ברחבי העיר המבוצרת ואילו בשנים האחרונות המשלחת חופרת במדרון המערבי של המבצר לטובת חשיפת מכלולים תת-קרקעיים וכן לטובת עבודות שימור בו.
מודל תלת ממדי