אתר 34 ("גבעת העבדים") הוא מחנה התכת נחושת נרחב הממוקם על מסה במרכז בקעת תמנע. המהווה עדות לפעילות כריית נחושת נרחבת במהלך תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל. האתר כולל שרידים של כבשני התכה, כלי חרס, עצמות בעלי חיים, ומבנים הקשורים לעיבוד נחושת, ונחשב לאחד האתרים המרכזיים בחקר הטכנולוגיה והתעשייה הקדומה בארץ ישראל..
רקע היסטורי
במהלך תקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-13 לפנה"ס) ותקופת הברזל הקדומה (המאה ה-12–10 לפנה"ס), פעלו באזור תמנע כורי נחושת שהשתייכו, ככל הנראה, לאוכלוסיות מקומיות כמו המדיינים ולימים גם לאדומים. ישנן עדויות המצביעות על שליטה מצרית באזור בתקופת השושלת ה-19 וה-20, אך נראה שלאחר עזיבת המצרים המשיכה פעילות הכרייה תחת שלטון מקומי, ייתכן בידי קבוצות מדייניות או אדומיות.
הממצאים הארכיאולוגיים
חפירות שנערכו בגבעת העבדים, בעיקר על ידי משלחתו של פרופ' ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, חשפו:
- כבשני התכה ומבני עיבוד נחושת, המעידים על תהליך ייצור מתקדם.
- שאריות מזון ועצמות בעלי חיים, שהראו כי פועלי המקום התקיימו מתזונה עשירה יחסית (כולל בשר דגים מיובא, כנראה מהים האדום).
- ממצאים אורגניים משומרים היטב, כולל חבלים, בד ועור, שנשמרו היטב בשל האקלים היבש.
- קרמיקה מקומית ומצרית, המעידה על קשרים כלכליים ותרבותיים רחבים.
מעמד הפועלים – עבדים או בעלי מקצוע חופשיים?
בעבר סברו שחוצבי הנחושת היו עבדים, בעיקר בשל השם "גבעת העבדים". אולם, מחקריו של ארז בן יוסף מצביעים על כך שהכורים והמתיכים היו בעלי מיומנות גבוהה ולאו דווקא עבדים. בדיקות איזוטופיות של עצמות שנמצאו באתר הצביעו על תזונה עשירה, דבר שלא תואם את התנאים של אוכלוסיית עבדים מדוכאת.
קשרים למקרא
יש חוקרים שקושרים את הפעילות הכרייה בתמנע עם המסורות המקראיות על המדיינים והאדומים. אזכור של המלך שלמה כמי ששלט על מכרות נחושת (כגון באופיר, מלכים א' ט:26-28) הוביל להשערות כי פעילות הכרייה בתמנע נמשכה גם בתקופתו, אך אין לכך הוכחה חד-משמעית.
סיכום
גבעת העבדים בתמנע מספקת תובנות חשובות על טכנולוגיית כריית הנחושת בעת העתיקה, תוך שהיא מציגה מודל מתקדם של ייצור, סחר וארגון חברתי. המחקרים האחרונים מראים שהכורים היו כנראה בעלי מיומנות גבוהה ולא עבדים, מה שמוביל לתיקון ההבנה ההיסטורית לגבי אתרי כרייה עתיקים במזרח התיכון.