תל ערד ממוקם כ-8 ק"מ מערבית לעיר ערד, בין בקעת באר שבע לבקעת ערד. השם "ערד" מוזכר במקרא כשמה של עיר כנענית בנגב המזרחי, וברשימת ערי הנגב של יהודה (בשיכול אותיות- "עדר"). שם עתיק זה נשמר לאורך ההיסטוריה, עד ימינו. תוצאות החפירות בערד ובאתרים אחרים בבקעת באר שבע תרמו רבות להבנת האזור ותולדותיו, והפכו אותו לאחד האזורים הנחקרים ביותר בארץ. באתר נערכה פעולת שימור ושחזור, המתמקדת בעיר הכנענית, ובמצודה יהודאית.
האתר נסקר ע"י נלסון גליק (בית הספר האמריקאי לארכיאולוגיה) ודוד אלון (רשות העתיקות) בשנות ה-50, ונערכו בו 18 עונות חפירה לסירוגין בשנים 1966-1984. החפירות התנהלו מטעם החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, אגף העתיקות ומוזיאונים (לימים רשות העתיקות), האוניברסיטה העברית בירושלים, ומוזיאון ישראל. החל מעונת החפירות השנייה, החפירות בתל התנהלו בשתי משלחות שנערכו במקביל – האחת התמקדה בעיר הכנענית, בראשות פרופ' רות עמירן ז"ל, והשנייה בתל המצודות, בראשות פרופ' יוחנן אהרוני ז"ל, שנפטר ב-1976 ולא זכה לפרסם באופן מלא את ממצאיו.
העיר הכנענית
השכבה הקדומה באתר מתייחסת ל"תרבות באר שבע" שהתקיימה בתקופה הכלקוליתית (4000-3500 לפנה"ס), ועיקר ממצאיה הם ממגורות ויסודות למבנים ארעיים. בתקופת הברונזה הקדומה 1 (סביב 3200 לפנה"ס) התפתח במקום יישוב שהחל במגורים במערות טבעיות והפך לעיר גדולה ומתוכננת אשר נחרבה וניטשה בסוף תקופת הברונזה הקדומה 2 (2650 לפנה"ס). ממצא חשוב מתקופה זו הוא סרך נערמר (שליט מצרים המאוחדת הראשון), המעיד על סחר בין מצרים לדרומה של ארץ ישראל באותה התקופה. בעיר הכנענית התאפיין דגם "הבית הערדי", בעל מבנה דומה ברחבי העיר. בנוסף, נמצא מאגר מים מרכזי, ששימש את תושבי האתר גם בתקופות המאוחרות.
תל המצודות
תל המצודות, הנמצא בחלק הצפון-מזרחי של האתר, התפתח על חורבות העיר הכנענית. בתל זוהו 12 שכבות יישוב, הכוללות את שרידיהן של שש מצודות אשר נבנו זו על גבי זו. את החלוקה לשכבות, החוקרים זיהו בעזרת גובה מפלס הרצפה בכל שכבה. בין השכבה הקדומה למאוחרת ביותר על תל המצודות קיים הפרש של כ-2 מ' גובה. תל המצודות מיושב כמעט ברציפות מהמאה ה-11 לפנה"ס, ועד חורבן ממלכת יהודה ב-586 לפנה"ס. במאה ה-10 לפנה"ס, נבנתה בו מצודה בעלת חומת סוגרים (מורכבת מחדרים הסמוכים זה לזה). מצודה זו נחרבה בסוף המאה ה-10 (יתכן שכחלק ממסע שישק ב-924 לפנה"ס). המצודה שנבנתה מיד לאחר מכן, תחת שלטון ממלכת יהודה, הייתה בעלת חומה מלאה ורחבה, וכללה מערכת הגנה מורכבת (מגדלי שמירה, חלקלקה), מתחמי מגורים, ארכיונים, מחסני מזון וציוד, מפעל מים מורכב ומקדש.
המקדש בערד התקיים בין המאות ה-9-8 לפנה"ס ועבר מספר שינויים אדריכליים לאורך שנות קיומו. בסביבת המקדש נמצאה חצר קדמית עם מזבח ומבנה מקורה שכלל היכל ודביר. בתוך הדביר נמצאו מצבה ו-2 מזבחות קטורת. על גבי המזבחות נשמרו שרידי חומר אורגני שרוף. בעקבות בדיקות ניתוח שארים (Analysis Residue) נמצאו בשאריות בין היתר זני קנאביס ושומן חיות, השופכים אור על הפולחן היהודאי באותה העת. המזבחות נמצאו שכובים וזו כנראה עדות לביטול הפולחן במבנה בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, ייתכן שכחלק מהרפורמה הפולחנית של המלך חזקיהו.
באחד החדרים השרופים באתר התגלה ארכיון ובו חותמות, כתובות מנהליות ואוסטרקונים, המזכירים את שמו של אחד ממפקדי המצודה במאות ה-7-6 לפנה"ס – אלישיב בן אשיהו. ארכיון זה הוא עדות למנהל הקפדני והמקצועי בממלכת יהודה. נמצאו בו כתובות המתייחסות לאירועים היסטוריים שונים במרחב. בנוסף, מחקר הכתובות מתייחס למערך הדרכים, זיהוי השמות והמבנה המנהלי.
תל המצודות עשיר בחפצים ומוצרים המעידים על קשרי מסחר עשירים ומפותחים. לדוגמה – עצים מלבנון, כלים מהגליל והגולן, חותם גליל ופסל ברונזה בהשפעה אשורית. בנוסף, במספר כתובות נמצאו אזכורים של כיתיים (יוונים? קפריסאים?) ושמות תיאופוריים שמזכירים את האל "קוס" האדומי. נמצאה אף כתובת בה השתמשו בספרות היארטיות (מצריות).
לאחר חורבן יהודה
האתר המשיך לשמש כמרכז מנהלי אזורי האחראי על מסחר, אספקת צידה והגנה על שיירות גם לאחר תקופת ממלכת יהודה. האימפריות והממלכות ששלטו בארץ השתמשו בו לתפקיד זה גם בתקופה הפרסית, כמו גם בתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה והערבית הקדומה. בתקופות מאוחרות שימש כאתר קבורה בדואי.
מקורות:
Eran Arie, Baruch Rosen & Dvory Namdar (2020) Cannabis and Frankincense at the Judahite Shrine of Arad, Tel Aviv, 47:1, pp. 5-28.
הרצוג, ז. (1997). ערד: תל המצודות בערד. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
עמירן, ר., אילן, א., סבן, מ. (1997). ערד: ערד הכנענית – עיר שער למדבר. הוצאת הקיבוץ המאוחד.