מצודת תפן (בערבית: "קלעת א-תפאניה") היא אתר ארכאולוגי מהתקופה ההלניסטית ובו שרידי מבצר גדול. המצודה ממוקמת מצפון ובסמוך ליישוב כישור בגליל העליון, על רכס שנקרא בעבר ג'בל א-ראוס, (הר הראשים) ומשקיף על נחל בית העמק. מקור השם אינו ידוע. ייתכן והשם "טופאניה" קשור למילה "טופאן" בערבית (מבול), או שזהו שימור שם קדום של האזור מסביב לה ("תפן"). המצודה היא חלק ממערך הביצורים שהגן על העיר ההלניסטית פטולמאיס (עכו).
המצודה תוארכה עד כה על ידי חוקרים לתקופה ההלניסטית, בזמן שלטון הממלכה הסלאוקית – במאה השניה לפני הספירה. אבל מחקר חדש שערך רועי צבר, דוקטורנט מהחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקדום באוניברסיטה העברית, חושף כעת כי הסברה לגבי תיארון החורבה אינה מדוייקת, וכי המצודה הוקמה למעשה לאחר התפוררות הממלכה הסלאוקית ובשיא פריחתן של ממלכות מקומיות קטנות ברחבי דרום הלבנט.
לפי המחקר החדש, שפורסם בכתב העת, המבצר הוקם בשלהי שלטונו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. מקומה הגיאוגרפי של המצודה מרמז כי היא נבנתה על מנת לעזור בהגנה על גבולה הצפון מערבי של ממלכת החשמונאים.
במחקרים קודמים, העריכו חוקרים שהמצודה נבנתה במאה ה-2 לפנה"ס על ידי תושבי עכו ונכבשה על ידי החשמונאים רק לאחר מכן. כעת, קובע המחקר שהמצודה הוקמה למעשה ברבע הראשון של המאה ה-1 לפנה"ס על ידי החשמונאים עצמם, כמצודת גבול אל מול העיר עכו.