תל מיכל נמצא על רכס הכורכר כשישה קילומטרים צפונית לנהר הירקון מעל רצועת החוף בה נמצאת כיום
המרינה של הרצליה. החפירות באתר חשפו שרידים של ערי נמל מתקופות שונות הקשורות לחוף הפניקי (אזור לבנון של היום) ולאחר מכן שימשה את החשמונאים. התל מורכב מתל עליון ששטחו כשלושה דונם ומצפון לו העיר התחתונה בת כארבעים דונם ומספר גבעות קטנות ומבודדות. התל היה מיושב לסירוגין במשך אלפי שנים ובמהלכן שימש כתחנת מסחר ימית. שמו הנוכחי של התל הוא עיוות של שמו הערבי – מַכּמִש – שמו העתיק של האתר אינו ידוע.
תולדות החפירות
האתר נחפר על ידי נחמן אביגד ב-1958 ו-1960, ע"י זאב הרצוג מאוניברסיטת תל אביב בשנים 1977-1980 וב-1993 ע"י זאב הרצוג ויוסי לוי בחפירות הצלה בצפון התל.
היישוב בתקופת הברונזה ובראשית תקופת הברזל
האתר יושב לראשונה במאה ה-17 לפנה"ס בתקופת הברונזה התיכונה והתקיים לרוב אורכה של תקופת הברונזה המאוחרת במאות ה-16 עד ה-13 לפנה"ס, אז ננטש האתר ולא יושב במשך כשלוש מאות שנה. במאה ה-10 לפנה"ס, בתקופת הברזל 2, יושב האתר מחדש ועל הגבעות הקטנות נבנו מבנים פולחניים ולרגלי הגבעות נמצאו שתי גתות שלדעת חופר האתר קשורות למבנים הפולחניים. לפי זאב הרצוג הממצאים בתל מתקופת הברזל מעידים על ההתפשטות הפיניקית לאזור זה והמבנים הפולחניים קשורים בצרכיהם הדתיים של הסוחרים הפיניקים. האתר לא היה מיושב בשאר תקופת הברזל.
הנמל הפניקי תחת חסות האימפריה הפרסית
בסוף המאה השישית לפנה"ס, בתחילת התקופה הפרסית, יושב האתר מחדש לאחר מאות שנים בהן היה נטוש. בתקופה זאת הגיעה העיר בתל מיכל לשיא גודלה ושגשוגה. על התל העליון הוקמה מצודה, בגבעות הקטנות הוקמו גתות ליצור יין והתגלו בהן שרידי תעשיית מתכת ותעשיית קדרות בנוסף למקדש עם צלמיות רבות. מתקופה זאת התגלו כלים מיובאים רבים מיוון, פרס, מצרים וקפריסין. לדעת הרצוג תל מיכל בתקופה זאת היתה עיר פיניקית תחת שליטה פרסית ושימש את הפרסים בדרכם למלחמות מול מצרים.
האתר בתקופה החשמונאית ואחריה
תל מיכל המשיך להיות מיושב גם בתקופה ההלניסטית ובתקופה החשמונאית אך שטח הישוב בו הצטמצם לתל העליון בלבד והפעילות המאוחרת ביותר מתקופה זאת התקיימה בתקופת שלטונו של אלכסנדר ינאי (103 עד 76 לפנה"ס). בתחילתה של התקופה הרומית הוקמה בתל מצודה גדולה לאחר עשורים בהם התל היה נטוש ובמרכז המצודה שרידי מגדל גדול שלפי חוקרי האתר שימש כמגדלור, המצודה ננטשה לאחר זמן קצר. לאחר מכן תל מיכל לא היה בשימוש במשך כשמונה מאות שנים עד התקופה המוסלמית הקדומה אז נבנה עליו מגדל שמירה ששימש במאות התשיעית והעשירית. לאחר מכן ננטש התל ולא יושב עוד.
מקורות
זאב הרצוג, "תל מיכל – תחנת מסחר לחוף הים", קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא, תשמ"ב גיליון 3 עמ' 96-103.
Ze’ev Herzog, “Michal, Tel” in (ed. Eric M. Meyers) The Oxford Encyclopedia of Archaeology in the Near East, Oxford University Press 2011.