עזקה היא עיר מקראית המזוהה עם תל זַכַּרִיָה בשפלה, לא רחוק מבית שמש. גודל התל הוא כ-45 דונם והוא זוהה לראשונה עם עזקה על ידי חוקר הארץ הרב יהוסף שוורץ בשנת 1845 בספרו "תבואות הארץ". הזיהוי התבסס הן על התאמת המיקום הגאוגרפי לתיאור המקראי והן על השתמרות חלקית של השם 'עזקה' בשם 'עזאקריא', שם התל כפי שהכירו שוורץ. הזיהוי לא התקבל על ידי כל החוקרים, והיו שהציעו לזהות את האתר עם שכה המקראית. בשנת 1924 חיווה את דעתו הארכיאולוג האמריקאי וויליאם אולברייט שאכן יש לזהות את תל זכריה עם עזקה, ומאז התקבל זיהוי זה בקרב החוקרים.
תולדות המחקר
התל נחפר לראשונה על ידי הארכיאולוג האמריקאי פרדריק בליס יחד עם הארכיאולוג הסקוטי רוברט מקאליסטר בין השנים 1899-1898. משנת 2012 התל נחפר על ידי משלחת משותפת של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת היידלברג, בראשותם של עודד ליפשיץ ומנפרד אומינג. אישורי חפירה בתקופה העות'מאנית הותנו בכיסוי חוזר של אתרים ארכיאולוגיים בתום עונות החפירה, ולכן חלק מהמחקר של המשלחת המשותפת כולל שחזור וניתוח מחדש של תגליות המשלחת של בליס ומקאליסטר.
עיר כנענית בתקופת הברונזה
האתר יושב לראשונה בתקופת הברונזה הקדומה ג' (2500-2800 לפנה"ס) והמשיך להתקיים ברציפות עד תקופת הברונזה המאוחרת (1130-1550 לפנה"ס). בתקופת הברונזה המאוחרת עזקה הייתה עיר כנענית מפוארת שנשלטה בצורה עקיפה על ידי מצרים. בין הממצאים מהתקופה הזאת ניתן למנות חרפושיות, כלי חרס מעוטרים בחיות, קמעות מצריות, כחול מצרי ומבנה מסיבי בו נקברו חיים ארבעה בני אדם במהלך חורבן העיר. חורבן זה התרחש במהלך במחצית השנייה של המאה ה-12 לפנה"ס. לאחר מכן עזקה נותרה שוממה במשך מאתיים השנים הבאות.
עזקה בתקופת הברזל ועד לחורבן במסע סנחריב
בתקופת הברזל 2א' (המאה ה-10 לפנה"ס) נבנה באתר יישוב לא גדול. ממצאים מתקופה זו כוללים בית אולי מטיפוס 'בית ארבעה מרחבים', כלי חרס ומנחת יסוד בית (קערה ונר שנקברו מתחת לכניסת הבית). ממצאים אלה מלמדים שהאנשים שישבו באתר היו בעלי זיקה משמעותית לתרבות הכנענית ששלטה באתר בתקופת הברונזה. אין ידוע מתי עזקה סופחה לממלכת יהודה, אך הדבר התרחש עד סוף המאה ה-8 לפנה"ס, אז מוצאים באתר קנקני 'למלך', צלמיות, משקולות נול ומערך קירות חיצוני שאולי קשור לביצורים חדשים או מערכת מצור של אויב. כתובת אשורית מימי סנחריב בה מוזכרת עזקה מעידה שהעיר נכבשה ונחרבה במהלך מסעו לכיבוש יהודה, בשנת 701 לפנה"ס.
עזקה לאחר חורבן סנחריב
היישוב באתר נבנה מחדש בתקופת הברזל 2ג' (המאה ה-7-ראשית המאה ה-6 לפנה"ס) בצורה מצומצמת. בין הממצאים מתקופה זו ניתן למנות מבצר שעמד בראש התל ו-14 ידיות מוטבעות. על פי 'מכתבי לכיש', נראה שבתקופה זו עזקה שימשה חלק ממערך מבצרים יהודאיים שכלל גם את לכיש ומוצב נוסף, קטן יותר. עזקה מוזכרת במכתב מס' 4, שם נאמר: "יַשמַע ה' את אדֹנִי […] וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְנוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵקָה." מדובר במכתב ששלח הושעיהו, מפקד המוצב, אל יאוש, מפקד המבצר בלכיש. אין ידוע האם מדובר בהודעה סטנדרטית המודיעה שחיילי המוצב תלויים במשואות של לכיש, או שמדובר בהודעת חירום המודיעה שמשואות עזקה אינן נראות יותר בגלל שהמבצר שם הוחרב על ידי הבבלים. בתקופה הבבלית (המחצית הראשונה של המאה ה-6 לפנה"ס) האתר כנראה הצטמצם יותר, והתרחב לכדי כפר גדול רק בתקופה הפרסית המאוחרת (המאות ה-3-4 לפנה"ס). כפר זה היה כנראה חלק מפחוות יהוד. בין הממצאים מתקופה זו ניתן למנות: מספר מבנים, כבשן, וכלי חרס האופייניים לפחוות יהוד. האתר ננטש בסוף המאה ה-3 לפנה"ס ויושב מחדש במאה ה-2 לפנה"ס ושוב ננטש ברובו לאחר מרד בר־כוכבא.
מקורות:
ע' ליפשיץ ואחרים, 'חמש עונות חפירה בתל עזקה: ציפיות, ממצאים והפתעות', קדמוניות 156 (תשע"ח), עמ' 99-84.
ע' ליפשיץ ואחרים, 'תל עזקה – 2019', חדשות ארכיאולוגיות 133 (2021) [פורסם באתר 'חדשות ארכיאולוגיות'; ללא עימוד].
י' שוורץ, תבואות הארץ (והוא חלק ב' מספר דברי יוסף), ירושלים תר"ס.
.F. J. Bliss and R. A. S. Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902
O. Lipschits et al, ‘The Last Days of Canaanite Azekah’, Biblical Archaeology Review, 45 (2019), pp. 32-38; 70.