תל עיטון הוא אתר ארכאולוגי המשתרע על שטח של כ–66 דונם הנמצא בדרום–מזרח השפלה, בין השפלה הגבוהה להרי חברון, בו התקיים יישוב מתקופת הברונזה הקדומה ועד נטישתו במאה השלישית לפנה"ס. מקובל לזהות את תל עיטון כעגלון המקראית הנזכרת בספר יהושע, על סמך היותו היישוב המרכזי לאורך הדרך בין לכיש לחברון.
Yuri Feldman
חשיבות האתר נובעת מקרבתו למספר דרכים אסטרטגיות ולעמקים פוריים בסביבתו. מסביב לתל התגלה בית קברות חריג בגודלו וברצף הקבורה שבו, למן הברונזה המאוחרת ועד המאה השמינית לפנה"ס, אשר בין היתר כולל קברים מתקופת הברזל I ומתקופת הברזל IIא – שתי תקופות אשר כמעט ולא מוכרים מהן קברים בארץ בכלל וביהודה בפרט.
בעקבות דיווחים על שוד קברים שמסביב לתל, התבצעה בשנות ה-60 סדרת חפירות הצלה בבית הקברות על ידי גרשון אדלשטיין, טרודה דותן, דוד אוסישקין ווסיליוס צפיריס. בשנות ה-70 נערכה סדרה נוספת של חפירות הצלה על ידי משלחת חפירות לכיש בראשות אוסישקין (בניהול איתן איילון). החל משנת 2006, מתבצעת באתר חפירה מטעם אוניברסיטת בר אילן, בראשותו של אברהם פאוסט.
בתקופת הברונזה המאוחרת, התקיים בתל עיטון יישוב גדול אשר הגיע לסופו בחורבן, ככל הנראה כחלק מגל חורבנות של יישובים באיזור השפלה במהלך המעבר מתקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל, והוצע כי המחריבים יכולים להיות ישראלים, פלשתים או מצרים. היישוב הקטן אשר שרד את החורבן, היה חלק ממובלעת כנענית קטנה של מספר יישובים נוספים באזור זה אשר כללה את בית שמש, ירמות, תל בית מרסים וכנראה גם את תל חליף. יישובי המובלעת קיימו קשרים בעיקר בינם לבין עצמם, ובידלו עצמם באופן אקטיבי מן היישוב הישראלי ממזרח והפלשתי ממערב על ידי מאפיינים כמו סגנון קרמי וירידה בצריכת חזיר.
בתחילת האלף הראשון לפנה"ס, גדל היישוב בתל עיטון, בדומה ליישובים נוספים באזור השפלה וייתכן כי נטמע בהדרגה בתקופה זו ביישות הפוליטית שבהר – היא ממלכת יהודה. גודלו של היישוב אשר הגיע לשיאו במאה ה-8 לפנה"ס, ביחד עם מבנה גדול שהתגלה בראש התל מתקופה זו והכיל ממצא עשיר אשר כלל בין היתר את המכלול היחיד של בולות וחותמות שהתגלו עד כה מיהודה, יכולים לרמז על חשיבותו הרבה של האתר במנהל היהודאי. היישוב הגדול והמשגשג הגיע לקיצו בחורבן אלים, ככל הנראה בידי צבא אשור במהלך מסעו של סנחריב בשנת 701 לפנה"ס.
לאחר תקופה בה לא היה מיושב, התחדש באתר יישוב בסוף התקופה הפרסית, אשר התקיים עד לנטישתו במאה השלישית לפנה"ס.
מקורות אקדמיים
Faust, A., Katz, H., Ben-Shlomo, D., Sapir, Y., & Eyall, P. (2014). Tel Eton/Tell Et un and Its Interregional Contacts from the Late Bronze Age to the Persian-Hellenistic Period: Between Highlands and Lowlands.
פאוסט, א. (2016). כנענים וישראלים בדרום–מזרח השפלה. Qadmoniot: A Journal for the Antiquities of Eretz-Israel and Bible Lands/קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא, (152), 82-91.