בפרק זה אבחן את הסיפורים על מלכי ישראל הראשונים ועל בתי המלוכה שקמו ונפלו בישראל קודם להתבססותו של בית עמרי בראשית המאה התשיעית לפנה"ס: בית ירבעם, בית בעשא והמלך זמרי, שמלך על ישראל ימים בודדים בלבד עד שנרצח על ידי עמרי, שייסד שושלת שהצליחה לראשונה לייצב את המצב ולמלוך בישראל לאורך כמה עשרות שנים. אנסה להראות שעל ארבעת המלכים הללו, שמלכו בין ירבעם לבין עמרי: נדב בן ירבעם, בעשא בן אחיה, אלה בן בעשא וזמרי שר מחצית הרכב, היה להיסטוריוגרף המקראי מידע מוגבל בלבד, שנבע מרשימות המלכים שעמדו לרשותו, והוא שילב את המידע הזה בעיקר בנוסחאות הפתיחה והסיום. המידע הנוסף ששולב בתיאור נגע למעשי הרצח של המלכים, למרידות ולחילופי השושלות. נושאים אלה היו מרכזיים בכל אחת מהממלכות במזרח הקדום, והם נזכרו, סופרו ונרשמו. אפשר גם שהפרטים העיקריים שלהם נוספו לרשימות המלכים, לצד שנות המלוכה של כל מלך. את המידע שהיה לו, שילב ההיסטוריוגרף במסגרת ההיסטורית הכללית שלו, ולכן התיאור על כל מלכי ישראל הראשונים קצר מאוד, וכמעט לא כולל פרטים נוספים מעבר לנוסחאות הפתיחה והסיום, בתוספת למידע על מעשי הרצח, המרידות וחילופי השושלות. אם היו מעט פרטים נוספים, כמו על מלחמות שהיו בין ישראל ליהודה, הם נבעו מהמידע שהיה להיסטוריוגרף על מלכי יהודה הקדומים, שמלכו במקביל למלכי ישראל הראשונים. בנוסף לכל אלה, עורך מאוחר הוסיף לתיאור ההיסטורי הקצר הזה נבואות שמבשרות את קיצן של השושלות. נבואות אלה נשתלו באופן כזה ששליטתו של האל בהיסטוריה מודגמת ומומחשת בעזרת האמצעי הספרותי של הנבואה והתגשמותה. כדי להשיג את המטרה של האמצעי הספרותי הזה הנבואות של נביאים, ברובם נביאים אלמוניים, נוספו לסיפור בשלב מוקדם, וכדי להדגיש את הגשמתן נוספה לתיאור הערה, תמיד בצמוד לתיאור של התגשמותה של הנבואה, ושמחברת את חיסולה של השושלת לנבואה "כדבר ה' אשר דיבר".