מכתבי אל-עמרנה הם אחד הממצאים החשובים ביותר בחקר הארכיאולוגיה של ארץ ישראל בפרט, והמזרח הקדום בכלל. מדובר באוסף של מאות מכתבים על לוחות חימר, הכתובים בכתב היתדות (בעיקר בשפה האכדית). המכתבים התגלו במצרים, באתר המכונה "תל אל-עמארנה" מתקופת הברונזה המאוחרת. אתר זה זוהה כבירתו של פרעה אחנתון (המאה ה-14 לפנה"ס). המכתבים הראשונים התגלו בשנת 1887 על ידי תושבי המקום. תחילה נמכרו לאספני עתיקות ובהמשך הגיעו לידי מוזיאונים ברחבי העולם, וכן התגלו מכתבים נוספים הן בחפירות שוד והן בחפירות ארכיאולוגיות מסודרות.
תוכן המכתבים
מיעוטם של המכתבים נשלחו על ידי שליטי ממלכות אחרות, כגון מלך מיתאני, מלך אוגרית ומלך בבל. אלו מלמדים על היחסים הדיפלומטיים של מצרים, ועל הקשרים בין מלכי האימפריות הגדולות של תקופה זו. מכתבי אל-עמארנה חשובים במיוחד לחקר ארץ כנען בתקופת הברונזה המאוחרת. הם כוללים מידע על המצב הפוליטי בארץ באמצע המאה ה-14 לפנה"ס. רוב המכתבים נשלחו על ידי שליטים כנעניים מקומיים אל מספר פרעונים. בין הערים יש למנות את חצור, מגידו, עכו, שכם, גזר, גת, ירושלים, עזה, אשקלון, לכיש ועוד. הנמענים של המכתבים היו גורמים שונים באימפריה המצרית. לרוב נעשה שימוש בתבנית פנייה קבועה, במסגרתה השליטים הנחותים כינו את עצמם בתואר 'חזאנו' (=מושל עיר, תואר נחות מ'מלך') והציגו את עצמם כמשתחווים שבע ושבע פעמים לפני הפרעה אליו פנו.
רבים מהמכתבים מתארים את מעלליה של קבוצה מסתורית שפעלה במרחב הכנעני במאה ה-14 לפנה"ס ואנשיה כונו 'עַפִּירוּ'. לפי המכתבים, העפירו פשטו על ערים כנעניות שונות, כגון מגידו ותענך, שדדו עוברי דרכים. פניותיהם החוזרות ונשנות של מושלי כנען אל הפרעונים מלמדת ככל הנראה שהפרעונים, ובפרט פרעה אחנתון, התעלמו על פי רוב מהמושלים ולא נחלצו לעזרתם כאשר הותקפו על ידי העפירו. התעלמות זו הובילה חלק מערי-הממלכה הכנעניות, כדוגמת שכם, למרד נגד המצרים. המכתבים משקפים תקופת שפל באימפריה המצרית במסגרתה נזנחו המחוזות הצפוניים של הממלכה. הזנחה הצריכה מבצעים צבאיים מצריים רבים בדורות שלאחר מכן על מנת להשיג שליטה חוזרת על אזור זה.
ישנה מחלוקת במחקר האם ניתן לזהות את העפירו עם העִבְרִים (בני ישראל). לדעת רוב החוקרים הקבוצות לא היו זהות לחלוטין. שהעפירו היו ללא ספק קבוצה רב-אתנית, בעוד שהעברים/הישראלים מייצגים קבוצה אתנית. בנוסף, לא ברור שיש קשר אטימולוגי בין השמות. לדעת חלק מהחוקרים הייתה זיקה כלשהי בין הקבוצות. הן משום שעשוי להיות קשר אטימולוגי בין השמות, הן משום שהעפירו פעלו במרחב גאוגרפי דומה לאזורים שנכבשו על ידי ישראל בתקופת הכיבוש וההתנחלות, והן משום שבשניים מהמכתבים מוזכרים 'אנשי' ו'חיילי יהודה'.
ביבליוגרפיה:
י' אליצור, 'תארוך מכתבי מלך ירושלים בארכיון אל עמרנה וההתיישבות בבית לחם: נספח למאמר בית לחם בזמן כיבוש הארץ ובימי השופטים', מחקרי חברון ויהודה 5 (תשע"ו), עמ' 39.
י' בן נון, 'העברים וארץ-העברים', מגדים טו (תשנ"ב), עמ' 26-9.
כוכבי-רייני, צ. 2005. למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה כמד, תענך ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ. מוסד ביאליק