תקופת הברזל 1 (1200—980 לפנה"ס*) תת התקופה הראשונה של תקופת הברזל בדרום הלבנט, מתחילה לאחר משברי סוף תקופת הברונזה המאוחרת והשינויים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שהביאו: האימפריות שצמחו במהלכה התמוטטו או נחלשו, והמסחר הבינלאומי שאפיין אותה פסק. בארץ-ישראל ערים נחרבו, הקשרים הבינלאומיים נותקו, והחלה תקופה של התרחשות פנים-ארצית בלבד.

הברזל 1 הינו תקופת מעבר מהמציאות הפוליטית, האתנית, והתרבותית הכנענית של תקופת הברונזה, למציאות חדשה ובה מערכים פוליטיים, עמים, ותרבויות חדשים. על כן מתאפיינת התקופה במגוון תרבותי חדש, כאשר בחלק מהאזורים נמשך אורח החיים והתרבות החומרית הכנעניים, לצד אזורים בהם מופיעים כאלו חדשים.

התקופה מחולקת לשני חלקים:

תקופת הברזל 1א (1200—1135 לפנה"ס) – מכונה גם "תקופת הברונזה המאוחרת 3" ו"תקופת מעבר ברונזה מאוחרת-ברזל". במהלכה המשיכו שלטון השושלת ה-20 המצרית בלבנט וההגמוניה של התרבות הכנענית, יחד עם הופעתם והתבססותם של תרבויות\קבוצות אתניות חדשות בעלות תרבות-חומרית ייחודית, שימשיכו להתפתח ולהגדיר את תקופת הברזל: הפרוטו-ישראלים, הפיניקים, והפלשתים.

הפלשתים מזוהים במערב השפלה, ובייחוד באשקלון, עקרון, תל-אשדוד, וגת, משויכים לגויי-הים, ומתאפיינים בתרבות עירונית ותרבות-חומרית ייחודית בעלת השפעות אגאיות, קפריסאיות ודרום-מערב אנטוליות, ומפורשים על ידי רוב החוקרים כתרבות מהגרת.

באזור ההר המרכזי, בעמק ועבר הירדן, ובנגב הצפוני מזוהים יישובים כפריים רבים, המכונים במחקר "יישובי ההתנחלות" ומובנים על ידי חלק מהחוקרים כראשית ישראל. הדעות באשר למוצא אוכלוסייה זו חלוקות: יש הטוענים שמקורם בהגירה מאזור ירדן; כי התאגדו מפליטי הערים הכנעניות שנחרבו בסוף תקופת הברונזה; כי התפתחו כתצורה חברתית-מדינית חדשה של התרבות מקומית; או שנוצרו כשילוב כלל תופעות חברתיות אלו.  

בתקופת הברזל 1ב' (1135—980 לפנה"ס) – התבססו השינויים התרבותיים שהחלו בברזל 1א': בעוד ערים כנעניות כגון מגידו וגזר המשיכו לשגשג, התרבויות החדשות פרחו לצידן: בדרום מישור החוף התרבות הפלשתית פיתחה מפעלי בנייה מונומנטלית, ותרבותה החומרית נמצאה באתרים מחוץ למרחבה המקורי: דבר המצביע על מסחר; התפשטות בני התרבות במרחב; או היטמעותם בעמים המקומיים.

בחבל ההר הפנימי, בגלעד המזרחי ובגליל העליון זוהו מאות יישובים כפריים קטנים חדשים בהם תרבות חומרית פשוטה ודלה, המפורשים כחברות חקלאיות משפחתיות-שבטיות שככל הנראה מאיגודן לאורך הזמן תקום בהמשך ממלכת ישראל, ועל כן מכונים "פרוטו-ישראלים". יש הטוענים כי מבנם החברתי תואם לתיאורים המקראיים על בני-ישראל בספר שופטים ושמואל.

לקראת סוף התקופה לאורך מישור החוף הצפוני והלבנוני התרבות העירונית הפיניקית חידשה את המסחר הימי, ובסופה ניכרת התיישבות מוגברת גם באזור הנגב ועבר הירדן, המיוחסת לקבוצות שבטיות נוודיות המתקשרות להפקה ולסחר הנחושת ממכרות וואדי-פינאן ותמנע.

התקופה מסתיימת עם נטישתם של ישובים רבים בחבל ההר וחורבן ערים ברחבי הארץ, ביניהן שילה, מגידו, תל-משוש, ותל-קסילה. לאחריהם, ניכרים שינויים במערך היישובי ובתרבות החומרית ברחבי הארץ, המבשרים את תקופת הברזל 2.

*התאריכים לשיטת עמיחי מזר, וקיימת מחלוקת במחקר לגבי תיארוך התקופה: ראו כרונולוגיה גבוהה, כרונולוגיה נמוכה).

מקורות

מזר, ע. (נדלה ב-29 באוקטובר 2023). תקופת הברזל 1150—586 לפנה"ס. מכון ישראלי לארכאולוגיה. https://www.israeliarchaeology.org/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA/%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c/

מזר, ע. (2019). תקופת הברזל 1. מתוך פאוסט, א., & כץ, ח. (עורכים). מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל: משלהי תקופת האבן ועד כיבושי אלכסנדר (כרך ב') (ע"מ 109—196). למדא – האוניברסיטה הפתוחה.

פאוסט, א. (2019). תקופת הברזל 2. מתוך פאוסט, א., & כץ, ח. (עורכים). מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל: משלהי תקופת האבן ועד כיבושי אלכסנדר (כרך ב') (ע"מ 197—321). למדא – האוניברסיטה הפתוחה.