המסע הצבאי שערך שישק בארץ ישראל הוא המאורע ההיסטורי הקדום ביותר שמתואר במקרא (מל"א י"ד 28-25; דבה"ב י"ב 12-2), ואשר נזכר באופן מפורש גם במקור חוץ-מקראי: רשימת המקומות שנכבשו במהלך המסע נחקקה על אחד הקירות בכניסה למקדש אמון בכרנך. הסיפור בספר מלכים קצר ותמציתי, והמידע על המסע המצרי כולל רק את התאריך של המסע ואת שמו של המלך המצרי. הפרט היחיד יוצא הדופן שיש בסיפור זה, ושתופס מקום נרחב של שניים וחצי פסוקים מתוך ארבעת הפסוקים שמתארים את מסע שישק כולל את התיאור המיוחד והמפורט על המגינים (ככל הנראה שלטים או ניסים שנישאו לפני מלכי יהודה): מגיני הזהב שעשה שלמה ושנלקחו על ידי שישק, ומגיני הנחושת שעשה רחבעם במקומם. לאור זאת, אטען בפרק זה שיש לראות את מגיני הנחושת עצמם כנושאי הזיכרון על מסע שישק. במגינים עצמם היה טמון המידע על המגינים החליפיים שעשה רחבעם לאחר ששישק לקח את מגיני הזהב שעשה שלמה, מידע בעל-פה, שעבר לאורך מאות שנים מאב לבן. הוא היה מקור הזיכרון, שהובן על ידי ההיסטוריוגרפים המאוחרים כעונש מהאל על יהודה בשל חטאיהם, וכך הוא גם שולב בתיאור המקיף על תולדות יהודה. זוהי גם הסיבה לכך שההיסטוריוגרפים לא ידעו כלל שהיעד העיקרי של המסע היה ממלכת ישראל ולא ממלכת יהודה, ולא היה כל פרט נוסף או מידע כלשהו על מהלכו של המסע הזה, על מטרתו ועל תוצאותיו. זוהי דוגמא נוספת לחפצים, מבנים ומקומות שנשאו זיכרונות קדומים והיו מקור המידע על התקופות הקדומות בתולדות ירושלים, שעליהן לא היה למחברים המשנה-תורתיים כל מקור מידע אחר.