ארכיאולוגיה מקראית - ממצאים ומפות

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=jlbRyx1A1w0&t=3s"]

ירושלים הקדומה היא האתר ארכאולוגי החפור היותר בעולם ובו ממצאים רבים מכל התקופות

לירושלים העתיקה יש היסטוריה עשירה עוד מתקופת הברונזה. בחפירות ארכיאולוגיות באזור נחשפו שרידים מתקופות היסטוריות רבות ושונות, ביניהן העיר הכנענית מתקופת הברונזה, העיר הישראלית מתקופת הברזל והעיר של בית המקדש הראשון והשני מתקופת המקרא. השרידים הארכיאולוגיים המשמעותיים ביותר מתקופות אלו כוללים את חומות העיר והשערים, הר הבית והמבנים הנלווים אליו ואזורי המגורים של העיר. כמו כן התגלו חפצים רבים מתקופות אלו, כולל כלי חרס, כלי עבודה ותכשיטים.

ממצאים עיקריים מימי מקרא הם נקבת השילוח, כתובת השילוח , חומות מימי בית ראשון , בתים , עדויות מימי החורבן וחותמות ותעודות המכילות שמות המוזכרים בתנך, שנהבים מימי בית ראשון, לוחיות ברכת הכהנים , כתף הינום בחניון גבעתי נמצאו ממצאים מתקופת החורבן

העבודה הארכיאולוגית בירושלים ממשיכה להיות תחום מחקר פעיל, כאשר כל הזמן מתגלים גילויים ותובנות חדשות. רבים מהממצאים והשרידים מירושלים העתיקה ניתן לראות במוזיאון ישראל ובמוזיאון רוקפלר. עוד ראוי להזכיר כי הארכיאולוגיה של ירושלים היא נושא מורכב ושנוי במחלוקת, בעל השלכות היסטוריות, פוליטיות ודתיות. לקבוצות הדתיות השונות בירושלים ובמזרח התיכון אמונות ופרשנויות שונות של הארכיאולוגיה, ופרשנויות אלו שימשו לתמיכה בטענות שונות לגבי בעלות ושליטה בעיר.

מודל תלת מימד של ירושלים מימי בית ראשון

מודל תלת מימד של בית המקדש הראשון

במקרא, שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים.

החפירות בתל שילה חשפו שפע של חפצים ושרידים אדריכליים המספקים תובנות חשובות על ההיסטוריה והתרבות של ישראל העתיקה. כמה מהממצאים המשמעותיים ביותר כוללים: חצר המשכן: בחפירות נמצאו שרידי החצר המקיפה את המשכן, לרבות עדויות למזבח המשמש לקורבנות ולכיור לכביסה. בתים מתקופת הברזל: נמצאו שרידי בתים מתקופת הברזל, המספקים מידע על הסגנון האדריכלי וחיי היום-יום של תושבי שילה בתקופה זו. מתקני אחסון: באתר נחשפו שרידים של מתקני אחסון גדולים, המהווים עדות לתפקידה של העיר כמרכז חשוב של חקלאות ומסחר. כלי חרס וקרמיקה: נמצאו מגוון כלי חרס וקרמיקה, כולל כלים מעוטרים וכלי בישול. חפצים אלה מציעים תובנות חשובות לגבי הטכנולוגיה, הכלכלה והפרקטיקות התרבותיות של אותה תקופה. מטבעות וחפצי מתכת: חפירות חשפו גם מגוון של חפצי מתכת, כולל מטבעות, כלי נשק וכלים. חפצים אלה מספקים עדות ליחסים הפוליטיים והכלכליים של העיר עם ערים ואזורים אחרים. בסך הכל, הממצאים בתל שילה מציעים צוהר ייחודי להיסטוריה של ארץ ישראל העתיקה ולמנהגים התרבותיים והדתיים של אנשיה. האתר ממשיך להיות נושא למחקר וחפירה מתמשכים.

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=xeIju0wPwxA"]

תל גזר הוא תל גדול השוכן בשיפולים המערביים של הרי יהודה בגובה של 250 מ' מעל פני הים בסמוך ליישוב כרמי יוסף, והוא משתרע על פני 130 דונם. התל חולש על צומת דרך הים הקדומה (אשר הובילה בין מצרים למסופוטמיה) עם הדרך שעלתה לירושלים. גזר התפרסמה בין השאר בזכות השער המונומנטלי מהמאה ה-10, המקושר לשלמה המלך, אם כי כיום קיימת במחקר סברה אלטרנטיבית הקושרת אותו דווקא לממלכת גת.

תולדות המחקר
האתר (בערבית: תל ג'אזר) זוהה עם גזר בשנת 1871 על ידי הארכיאולוג הצרפתי שארל קלרמון־גנו, אשר מצא בשנת 1873 את לוח "תחום גזר" המזכיר את שם העיר ומאשר את זיהויו עם גזר. בין השנים 1905-1902 ו-1909-1907 חפר בתל רוברט מקאליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. הוא חפר תעלות עד לסלע האם לעיתים עד עומק של 13 מטר, אשר התפרסו על כשני שלישים משטח התל. שיטת החפירה החריגה הזו הקשתה על הבאים אחריו לחפור בצורה מסודרת.

ב-1964 החלה לחפור בתל גזר משלחת משותפת להיברו יוניון קולג' ולמוזיאון השמי בהרווארד בראשות פרופסור רייט. משלחת זו חפרה בתל עשר שנים, ומשנת 1966 הוביל את החפירות ויליאם דיוור. בשנת 2010 התקיימה בתל גזר חפירה של רשות הטבע והגנים בשיתוף הסמינר התיאולוגי הבפטיסטי של ניו אורלינס. צביקה צוק, ממנהלי המשלחת הגיע למסקנה כי מפעל המים המרשים בתל הינו מתקופת הברונזה התיכונה, העתיק בארץ מסוגו.

מפעל המים:

האזכורים ההיסטוריים של גזר
ניתן ללמוד על חשיבותה של גזר בתקופות שונות מאזכוריה במקורות מקראיים וחוץ מקראיים רבים. העיר נזכר לראשונה ברשימת הערים שכבש תְחוּתְמֶס השלישי במסעו לכנען ב-1468 לפנה"ס. במכתבי אל-עמרנה נמצאו תשע התכתבויות של מלכי גזר עם אמנחותפ השלישי ועם בנו אחנאתון מהמאה ה-14 לפנה"ס. גזר אף מוזכרת במצבת מֶרְנֶפְּתָח (מצבת ישראל) מ-1220 לפנה"ס, כעיר שכבש פרעה מֶרְנפְּתָח במסעו לכנען, כיבוש שדיוור טען לאישושו הארכיאולוגי בחפירות התל.

במקורות המקראיים נזכרת גזר בתיאור כיבושי יהושע (יהושע י') ומאוחר יותר כעיר בנחלת שבט אפרים (יהושע ט"ז ג'). דוד המלך במלחמתו כנגד הפלישתים דחקם לגבול גזר (שמואל ב' ה' כ"ה), בנו שלמה בנה את גזר אחרי שקיבל אותה במתנה מאבי אשתו, ככל הנראה פרעה סמאיון אשר מלך בין 978-969  לפנה"ס (מלכים א' ט' י"ד-י"ז). על פי המקרא, הייתה גזר אחת הערים החשובות שבנה שלמה (מלכים א' ט' 15,17). במקורות ההיסטוריים נזכרים כיבושי גזר ומיגונה בימי יהודה המקבי ושמעון התרסי בתקופה החשמונאית. ספרי מקבים אף מספרים כי בקכידס ביצר את גזר והקים בה אסמים ומחסני מזון (מקבים א' ט"ז 18-31, 35, י' 32-38).

ראשיתה של העיר וגזר הכנענית
מיקומו האסטרטגי של התל וסמיכותו למקור מים משכו אליו תושבים. שכבת היישוב הקדומה באתר היא מהתקופה הכלקוליתית (בשנים 3,600-3,300 לפנה"ס). בתקופת הברונזה התיכונה הפכה גזר לעיר גדולה, בעלת קשרי מסחר ענפים עם מצרים ומסופוטמיה. מתקופה זו נמצא מקדש מצבות מתקופת הברונזה התיכונה ג' (1650-1550 לפנה"ס), אשר לדעת דיוור שימש לכריתת בריתות. בתל נמצאו כלי יבוא רבים מקפריסין, סוריה ומצרים, המעידים על עלייה במסחר הבינלאומי בתקופה זו. בסוף תקופת הברונזה התיכונה נבנתה לראשונה בתל מערכת ביצורים מרשימה ומפעל מים גדול. בתחילת תקופת הברונזה המאוחרת (סביב שנת 1457 לפנה"ס) נחרבה גזר על ידי פרעה תחותימס השלישי ולאחר מכן היתה עיר מלוכה בחסות מצרים עד נסיגתה במאה ה-12 לפנה"ס.

גזר בתקופת הברזל - עיר של שלמה המלך?
מתקופת הברזל 1 (המאות ה-12-10 לפנה"ס) נמצאו בתל עדויות להמשך היישוב הכנעני, בנוסף לעקבות התיישבות פלישתית קטנה בין השנים 1175-1050 לפנה"ס. בראשית תקופת הברזל 1א (אמצע המאה ה-10) עבר האתר חורבן אלים ועליו מוקם יישוב חדש ובו שער מונומנטלי.

בעוד מאקליסטר טען כי מדובר בשער מהתקופה החשמונאית, יגאל ידין טען כי השער נבנה על ידי שלמה המלך. בספר מלכים (א' ט' 16-17) מתואר כי פרעה שרף את גזר והעניק אותה לשלמה המלך חתנו אשר בנה ביצורים ושער עיר מרשימים. ידין ביסס את טענתו על הדימיון לשערים בחצור ובמגידו המיוחסים גם הם לשלמה. דיוור שחפר באתר צידד בהשערתו של ידין.

עם התפתחות המחקר בשנים האחרונות גורסים החוקרים כי בתקופת הברזל 1 היתה גזר בנחלתה של ממלכת עקרון הפלשתית, שלאחר מכן הוחלפה בתקופת הברזל 1א בממלכת גת ולא בממלכת שלמה. כך או כך, בין הממצאים המרשימים מתקופה זו נמצא "לוח גזר" העוסק בחקלאות ונכתב בכתב עברי קדום.

השער:

גזר בתקופת המלוכה ובימי שלטון אשור ובבל (המאות ה-10-6 לפנה"ס)
ב-925 לפנה"ס נהרסה העיר גזר במסע שישק. השאלה האם התקיים רצף יישובי במקום לאחר חורבן זה נמצאת במחלוקת במחקר. מקאליסטר שיער כי גזר הייתה ריקה מהתיישבות בין המאה ה-10 למאה ה-5 לפנה"ס, ואילו דיוור טען כי גזר קיימה רצף יישובי עד לחורבן הבבלי ב-586 לפנה"ס. תבליטים אשוריים ממסע הכיבושים שערך תגלת פלאסר השלישי בדרום הלבנט מראים, לדעת דיוור, את כיבוש גזר בשנת 733 לפנה"ס. בתבליט מנמרוד אף מופיעה המילה "גאזארו" שמשמעו הינה "גזר שלנו". אחרי הכיבוש האשורי הפכה גזר, לטענת רוני רייך שבחן את ממצאי מקאליסטר, למרכז מנהלי אשורי. אחרי הכיבוש הבבלי בסוף המאה ה-6 לפנה"ס זיהה אפרים שטרן ממצאים מהתקופה הפרסית בתל, אולם ללא יישוב משמעותי. לאחר מכן, ככל הנראה, לא יושבה גזר מחדש עד לתקופה ההלניסטית-חשמונאית.

גזר בתקופות הקלאסיות (תקופת בית שני) ועד היום
ספר מקבים מספר על גזר כמרכז מנהלי ובו מצודה של מלכי החשמונאים. רוני רייך מצא בממצאי מקאליסטר עדויות כי אחרי שנת 142 לפנה"ס ישבו יהודים בגזר, ככל הנראה תחת שלטון שמעון. מתקופה זו אף זוהתה מצודה חשמונאית.

בתקופה הרומית הייתה בגזר התיישבות דלה יחסית, ככל הנראה שימשה כאחוזה חקלאית אשר לוחות תחום גזר מסמנים את גבולותיה (שנת 100 לספירה). בחפירות נמצאו גם מספר קברים ביזנטיים. ב-1177 לספירה התחולל במקום קרב משמעותי בין בלדווין הרביעי, המלך הצלבני, לצלאח א-דין, אשר הסתיים בניצחונו של הראשון. קלרמון-גנו זיהה את התל עם מונטגיסרד הצלבנית אשר שרידיה לא נמצאו בחפירות התל. בשנת 2022 התחוללה שריפה בתל עם פגיעה לא משמעותית באתרים הארכיאולוגים במקום.

מודל תלת ממדים

מקורות

דיוור, ג. ויליאם. 1998. גזר: צומת דרכים בארץ ישראל הקדומה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

דיוור, ג. ויליאם. 1970. גזר- עיר קמה לתחייה. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא. כרך 2 (10): עמ' 57-62.

קוך, ע. 'המערך המדיני בשפלת יהודה בתקופת הברזל א-בI (1150-800 לפסה"נ), קתדרה 143 (2012), עמ' 45-64

Steven Ortiz and Samuel Wolff. 2012. Guarding the Border to Jerusalem: The Iron Age City of Gezer. Near Eastern Archaeology, Vol. 75, No. 1. pp. 4-19.

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=0pybRWKQO7Q"]

חצור היא אחת הערים הגדולות והחשובות הארץ ישראל הקדומה. היא מזוהה עם תל אל-קדח, המכונה כיום "תל חצור"), הנמצא בדרום עמק החולה, מערבית לקיבוץ איילת השחר. חצור יושבת בצומת דרכים אסטרטגית השולטת על הדרך המובילה ממצרים למסופוטמיה. בתקופת הברונזה התיכונה הייתה חצור מרכז מדיני-כלכלי בארץ כנען, ובתקופת הברונזה המאוחרת היתה חצור הגדולה ביותר מבין ערי המלוכה בארץ. בספר יהושע מתואר כי חצור הכנענית נכבשה על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע, וגודלה ועוצמתה מהדהד בתיאורה כ"רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה" (פרק י"ג, י"א). הממצא הארכיאולוגי חשף כי במאות ה-10-9 לפנה"ס נבנתה חצור מחדש והפכה לעיר מרכזית בממלכת ישראל הצפונית. סופה של העיר בכיבוש האשורי על ידי תגלת פלאסר השלישי ב-734 לפנה"ס. לאחר חורבן זה נמצאו באתר שרידי יישוב מעטים מהתקופה הפרסית ולאחר מכן הממלוכית. באתר נמצאו ממצאים מרשימים רבים וביניהם: ארמון מלכותי, מקדש, מתחם מצבות ולוחות בכתב יתדות. תל חצור הינו אחד התלים הגדולים בישראל והוכרז כאתר מורשת עולמי בשנת 2005.

תולדות החפירה
תל אל-קדח נחפר לראשונה ה-1928 על ידי הפרופ' הבריטי ג'ון גרסטנג אשר הציע את זיהוי האתר עם חצור המקראית. בין השנים 1958-1955 חפר במקום פרופ' יגאל ידין מטעם האוניברסיטה העברית. משנת 1990 חופר בחצור פרופ' אמנון בן-תור מטעם האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת קומפלוטנסה ממדריד, תחת חסות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. משנת 1995 משתתפת בחפירות קרן זלץ בניו יורק ופרויקט החפירות נקרא "חפירות קרן זלץ בחצור לזכרו של יגאל ידין". בין השנים 2014-2006 הצטרפה לחפירות ד"ר שרון צוקרמן ז"ל מהאוניברסיטה העברית, וב-2015 נוספה ד"ר שלומית בכר.

העיר הכנענית
העיר בחצור הוקמה בסוף האלף ה-3 לפנה"ס והפכה לעיר כנענית מרכזית במעבר בין תקופת הברונזה התיכונה 2 א' ל-2 ב' (המאה ה-17 לפנה"ס). העיר הגיעה לשיאה עם הקמתה של העיר התחתונה נוסף לאקרופוליס ושטחה התפרס על פני כ-840 דונם המתחלקים בין העיר העליונה (כ-140 דונם) לעיר התחתונה. החוקרים הגיעו למסקנה בדבר חשיבותה של חצור בתקופת הברונזה מהשוואת גודלה לתלים אחרים בני התקופה, ובעקבות האזכורים המקראיים: "וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה" (יהושע יא' י'), "וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר" (שופטים ד' ב'). כמו כן נזכרת חצור בארכיונים חוץ מקראיים חשובים כמו "כתבי המארות" הפרעוניים מהמאה ה-19 לפנה"ס. חצור הינה העיר היחידה שנזכרת בארכיוני ממלכת מארי והיא מופיעה רבות בארכיון אל-עמארנה בין השאר באזכור משלוחי מתנות ממלך מצרים למלך חצור (שהוא היחידי בערי כנען המוזכר כ"מלך" הן במקורות המקראיים והן מחוצה להם).

בחפירות נמצאו מכלולים מרשימים מתקופת הברונזה התיכונה וביניהם מתחם מצבות (המצביע על פולחן תחת כיפת השמיים), ארמון מלכותי גדול, מקדש ומכלול מחסנים לתוצרת חקלאית. מתחם המצבות וחלק מהמחסנים יצאו משימוש בתקופת הברונזה המאוחרת. ידין שיער כי העיר חצור חרבה בסוף תקופת הברונזה התיכונה (סביב 1500 לפנה"ס) והוקמה מחדש בתקופת הברונזה המאוחרת, השערה אליה מתנגד בן-תור, הטען למעבר שקט תוך ארגון מחדש של העיר העליונה ללא חורבן. מעבר לממצאים הארכיטקטוניים המרשימים נמצאה כמות גדולה של צלמיות, פסלים (וביניהם פסלים מצריים), כלי נשק ולוחות רבים בכתב יתדות (המהווים כחמישית מכלל ממצא זה בארץ). מרבית הלוחות הם תעודות מנהליות וכלכליות מהתקופה הכנענית והחוקרים מקווים כי בעונות החפירה הבאות ימצא הארכיון של מלכי חצור הקדומים.

התקופת המלוכה הישראלית
זמן חורבנה של חצור הכנענית שנוי במחלוקת בין החוקרים. ידין קבע את זמן כיבושה ל-1250 לפנה"ס, תחילת ההתנחלות הישראלית בהתאמה לכיבושי יהושע, ואילו  פרופ' יוחנן אהרוני מאחר את הכיבוש לזמן התנחלות השבטים על פי ספר שופטים, כמאה שנה מאוחר יותר. לאחר הכיבוש הישראלי ננטשה העיר הכנענית התחתונה ולא יושבה עוד. על פי בן-תור, ממצא שכבת השרפה האדירה (המתוארך לסוף תקופת הברונזה המאוחרת) מאשש את הכתוב "רַק כָּל-הֶעָרִים, הָעֹמְדוֹת עַל-תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם, יִשְׂרָאֵל: זוּלָתִי אֶת-חָצוֹר לְבַדָּהּ, שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע יא' יג'). את בנייתה של חצור כעיר ישראלית גדולה ייחס ידין למלך שלמה במאה ה-10 לפנה"ס וזאת בדמיון לערים גזר ומגידו אשר נושאות מאפיינים ארכיטקטוניים דומים. חפירות בן-תור מאששות את מסקנותיו של ידין. עיר זו כללה מבני מגורים, מחסנים, ביצורים ושער הדומה לשערים במגידו ובגזר. על פי ד"ר דורון בן-עמי, חבר משלחת החפירות לחצור, ישנם ממצאים דלים מתקופת הברזל 1 (המאות ה-12-11 לפנה"ס) באתר והם כוללים בעיקר עשרות בורות אשר נחפרו בחורבות העיר הכנענית. בחפירות אף נחשף מפעל מים גדול הנועד לספק מים בעת מצור ובנייתו שויכה לאחאב מלך ישראל.

מודל תל מימדי של הפודיום

מקורות

אבירם, י. גיטין, ס. מזר, ע. נאמן, נ. צוקרמן, ש. שטרן א. (עורכים) 2011. ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ספר אמנון בן תור. החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה. כרך שלושים: 1-14, 59-73, 195-199, 328-342.

בן-תור,א. רוביאטו, מ. 1996. החפירות המחודשות בתל חצור. קדמוניות. גיליון 1 (111): 2-18.

בן-עמי, ד. 2011. חצור בראשית תקופת הברזל. קדמוניות. גיליון 143: 24-27.

סנדהוס, ד. 2011. חצור במאות ט'-ח' לפני הספירה. קדמוניות. גיליון 143: 28-33.  

Ben-Tor, A. 2004. Hazor and Chronology. Ägypten und Levante / Egypt and the Levant. Vol. 14: pp. 45-67.

תל דן שוכן למרגלות החרמון, באחד ממקורות הירדן. שטחו של האתר הוא 50 דונם, והוא ממוקם בנתיבי שיירות מצפון לדרום וגם במזרח-מערב.

התל קיבל את צורתו הסופית בתקופת הברונזה התיכונה כאשר נבנו סוללות גדולות מסביב לעיר. חומות אלו מתנשאות לגובה של 20 מטרים מעל המישור שמסביב, אך פנים האתר יוצר שקע נמוך עד 10 מטרים מהסוללות הגבוהות.

הזיהוי של האתר עם דן המקראי הוא ודאי, הודות לכתובת דו לשונית ביוונית וארמית שנמצאה ב-1976 ועליה נכתב "אל האלוהים אשר בדן". דן הוא הנקודה הצפונית ביותר בישראל העתיקה, והוא המקום לאחד משני המקדשים הממלכתיים של ממלכת ישראל.

החפירות במקום החלו בשנת 1966 בניהולו של אברהם בירן ונמשכו עד סוף המאה. שלושה אזורים בחפירות ראויים לציון: מקדש ישראל שנחפר בשטח T, שער הברונזה התיכונה מלבני בוץ שנחפר בשטח K, ושער ישראלי מורכב בשטחים A ו-AB. האחרון מורכב ממתחם שערים עליון ותחתון, לכל אחד שערים פנימיים וחיצוניים עם רחבות נלוות. בזאר היה ממוקם מחוץ לשער התחתון

אחד הממצאים המשמעותיים ביותר בתל דן הוא כתובת אבן גדולה, המכונה כתובת תל דן, שראשיתה במאה ה-9 לפני הספירה. הכתובת, שהתגלתה ב-1993, מכילה את ההתייחסות הידועה הראשונה מחוץ לתנ"ך ל"בית דוד", שלדעת מרבית החוקרים מתייחסת לשושלת דוד המלך.

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=hP_qpDjGtEo&t=16s"]

מגידו הייתה אחת הערים החשובות ביותר בארץ-ישראל בתקופת המקרא . נודע לה מקום מרכזי בגיבוש תולדותיה של ארץ-ישראל בתקופה ששלטו בה מלכי כנען ואחריהם מלכי ישראל ויהודה. כאן מופיע הקרב המתועד הראשון בהיסטוריה של פרעה תחותמס ה 3 נגד ברית מלכי כנען כאשר מדינות הערים הכנעניות התקוממו נגד ניסיונות הפרעונים להגמוניה במאה ה-15 לפני הספירה, הם התאספו כדי להילחם במגידו. הצבא המצרי, בראשות פרעה תחותמס ה3, הפתיע את המורדים וגבר עליהם . כאן מצא את מותו יאשיהו מלך יהודה כאשר נקרא למגידו להתייצב בפני פרעה נכו המצרי (מלכים ב' כ"ג, כ"ט). זיכרון האירוע הזה, יחד עם הזיכרונות מהקרבות הגדולים שנלחמו כאן, היו כנראה הבסיס לרעיון בספר ההתגלות (ט"ז, ט"ז) שארמגדון יהיה מקום הקרב האחרון באחרית הימים . בעיר התגלו ממצאים חשובים כגון מפעל מים הנדסי משוכלל, ארמונות, אורוות ושערים במבוצרים

תולדות החפירה

האתר במגידו נחפר שלוש פעמים בעבר, והניב כמה מהממצאים העשירים ביותר שנמצאו אי פעם בישראל. שומאכר ערך את החפירות הראשונות במקום בין השנים 1903-1905, מטעם החברה הגרמנית לחקר המזרח. ב-1925 חודשו החפירות במגידו על ידי המכון המזרחי של אוניברסיטת שיקגו. חפירות רחבות היקף אלו נמשכו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה . בחפירות אלו נחשפו עשרים שכבות עיקריות, המכסות את כל ההיסטוריה של האתר. השרידים החשובים ביותר היו המתחם הקדוש, הביצורים והשערים המונומנטליים, מערכות המים המרשימות של האתר, ארמונות שונים ומה שנקרא "אורוות שלמה". יגאל ידין ביצע כמה עונות קצרות של חפירות במגידו בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חשף חלקית את ארמון מונומנטלי, המיוחס בדרך כלל למלך שלמה. החפירות הקודמות במגידו הניחו את היסוד לדיסציפלינה של הארכיאולוגיה המקראית. עם זאת, שיטות ארכיאולוגיות היו עדיין בחיתוליהן וכמעט כל רובד ומאפיין ארכיטקטוני מרכזי, למעשה, כמעט כל קיר וכלי שנחשפו באתר, הפכו למוקד של מחלוקת מחקרית עזה.

החל מ1992 מתנהלת באתר חפירה של החוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' ישראל פינקלשטיין . החפירה מתפרשת על שישה אזורים שונים בתל, ובתקופות ארכאולוגיות שונות: ברונזה קדומה, ברונזה תיכונה, ברונזה מאוחרת ברזל I וברזל II.

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=B-ijezlt53A&t=1s"]

תל לכיש הוא תל ארכיאולוגי בגודל של כ-124 דונם השוכן בקרבת מושב לכיש בשפלה. שמו הערבי של התל הוא תל א־דווייר. התל זוהה לראשונה בתור מיקומה של העיר המקראית לכיש על ידי הארכיאולוג האמריקאי וויליאם אולברייט בשנת 1929. זיהויו של אולברייט התבסס בעיקר על התאמת המיקום הגאוגרפי של האתר למקורות המקראיים והנוצריים ואושש על ידי ממצאים ארכיאולוגיים.

תולדות המחקר
התל נחפר על ידי משלחות רבות לאורך השנים: החפירות הראשונות נערכו בשנים 1938-1932 על ידי הארכיאולוג הבריטי ג'יימס סטארקי עד שנרצח בשנת 1938 במהלך המרד הערבי. בשנים 1966 ו-1968 נחפר האתר בצורה מצומצמת על ידי יוחנן אהרוני. בשנים 1994-1973 נחפר האתר בצורה נרחבת על ידי דוד אוסישקין. בשנים 2017-2013 נחפר האתר על ידי יוסי גרפינקל ומייקל היזל יחד עם משלחת משולבת של האוניברסיטה העברית והאוניברסיטה האדוונטיסטית הדרומית. החל משנת 2017 נחפר האתר בצורה מצומצמת על ידי משלחת ישראלית־אוסטרית משולבת בראשותו של פליקס הולפמאייר.

העבר הקדום של לכיש
באתר הקתיים יישוב מצומצם מהתקופה הנאוליתית הקרמית ועד תקופת הברונזה הקדומה ב' (האלף ה-6 לפנה"ס-ראשית האלף ה-3 לפנה"ס). בתקופת הברונזה הקדומה ג' (2500-2800 לפנה"ס) היישוב התרחב ואולי אף בוצר. סביב 2200 לפנה"ס, היישוב חרב או ננטש ונותר כך עד תקופת הברונזה התיכונה (ראשית האלף ה-2 לפנה"ס), אז יושב מחדש, עד שחרב בשריפה סביב שנת 1550 לפנה"ס. היישוב נבנה מחדש בתקופת הברונזה המאוחרת 1ב' (ראשית המאה ה-14 לפנה"ס) והתקיים עד סוף המאה ה-13 לפנה"ס. חמישה מכתבים ממלכי לכיש אל פרעה נמצאו באוסף 'מכתבי אל־עמרנה'. העיר ושליטיה מוזכרים במכתבים נוספים. בין הממצאים מהתקופה הזאת ניתן למנות מקדש לאלה הכנענית אֶלַת ומקבילתה המצרית חַתְחוֹר שנבנה בתוך תעלה שהקיפה את התל, חרפושית של רעמסס השני, כלים מצריים וכלים מיקניים (מאזור מׅיקֶנַה שליד הים האגאי).

העיר הכנענית והיהודאית בלכיש
בתקופת הברונזה המאוחרת 3ב' (ראשית המאה ה-12 לפנה"ס) התקיימה באתר עיר כנענית עשירה שנשלטה על ידי מצרים. בין הממצאים מתקופה זו ניתן למנות תכשיטים, חרפושיות, כלי זכוכית, שנהבים, מספר מקדשים כנעניים, שלט פולחן מזהב ועוד. העיר נחרבה שוב באזור שנת 1130 לפנה"ס, אולי על ידי "גויי הים", ולאחר זמן הפכה להיות עיר יהודאית שהייתה פעילה במהלך תקופת הברזל 2א'-2ב' (ראשית המאה ה-10 לפנה"ס-סוף המאה ה-8 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה). בחלק מהתקופה הזאת העיר הייתה מבוצרת וכללה חומות מסיביות ושער. ייתכן שיש לקשר ביצורים אלה לתוכנית הביצורים של רחבעם מלך יהודה (דברי הימים ב' י"א, ה'-י"ב). בין הממצאים הנוספים מהתקופה הזאת ניתן למנות: ארמון מבוצר, עשרות קנקני 'למלך' וקנקנים פרטיים, משקולות 'שקל' רבות ועוד.

לכיש בין מסע סנחריב האשורי למסע נבוכדנצר הבבלי
העיר נחרבה שוב במהלך מסע כיבושיו של סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. עדות לחורבן לכיש מוצאים בתבליטי קיר מסיביים שקישטו את קירות ארמונו של סנחריב בנינווה ומתארים את הפריצה לעיר. המתקפה האשורית על לכיש נרמזת בתנ"ך (מלכים ב' י"ח, י"ד-י"ט; ישעיהו ל"ו, ב'; ל"ז, ח'; דברי הימים ב' ל"ב, ט'). ממצאים מהקרב כוללים ראשי חיצים, חניתות, אבני קלע, חלקי שריון ועוד. בתקופת הברזל 2ג' (המאה ה-7 לפנה"ס) נבנה באתר יישוב מבוצר. בשכבת יישוב זו נמצאו 'מכתבי לכיש', אוסף אוסטרקונים המתעדים את פעילותם של החיילים היהודאיים שהוצבו בלכיש ובבסיסים צבאיים נוספים בסביבה. העיר חרבה שוב במהלך מסעות כיבושיו של נבוכדנצר מלך בבל, בשנת 588 או 586 לפנה"ס.

תולדות האתר לאחר החורבן הבבלי
בראשית התקופה הפרסית (סוף המאה ה-6 לפנה"ס) האתר יושב מחדש ובהמשך הפך להיות מרכז מנהלי מבוצר. האתר המשיך להתקיים גם בתקופה ההלניסטית. בתקופה הרומאית התקיים באתר כפר קטן.

מקורות:

D. Diringer, ‘The Early Hebrew Weights Found at Lachish’, PEQ 74 (1942), pp. 82-103

D. Ussishkin et al, The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973-1994) - Vol. I, Tel Aviv 2004

D. Ussishkin et al, The Renewed Archaeological Excavations at Lachish (1973-1994) - Vol. IV, Tel Aviv 2004

מודל תלת מימד של תל לכיש

[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=Gd0AC1Q2SWU"]

רקע

תל ערד ממוקם כ-8 ק"מ מערבית לעיר ערד, בין בקעת באר שבע לבקעת ערד. השם "ערד" מוזכר במקרא כשמה של עיר כנענית בנגב המזרחי, וברשימת ערי הנגב של יהודה (בשיכול אותיות- "עדר"). שם עתיק זה נשמר לאורך ההיסטוריה, עד ימינו. תוצאות החפירות בערד ובאתרים אחרים בבקעת באר שבע תרמו רבות להבנת האזור ותולדותיו, והפכו אותו לאחד האזורים הנחקרים ביותר בארץ. באתר נערכה פעולת שימור ושחזור, המתמקדת בעיר הכנענית, ובמצודה יהודאית.

האתר נסקר ע"י נלסון גליק (בית הספר האמריקאי לארכיאולוגיה) ודוד אלון (רשות העתיקות) בשנות ה-50, ונערכו בו 18 עונות חפירה לסירוגין בשנים 1966-1984. החפירות התנהלו מטעם החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, אגף העתיקות ומוזיאונים (לימים רשות העתיקות), האוניברסיטה העברית בירושלים, ומוזיאון ישראל. החל מעונת החפירות השנייה, החפירות בתל התנהלו בשתי משלחות שנערכו במקביל – האחת התמקדה בעיר הכנענית, בראשות פרופ' רות עמירן ז"ל, והשנייה בתל המצודות, בראשות פרופ' יוחנן אהרוני ז"ל, שנפטר ב-1976 ולא זכה לפרסם באופן מלא את ממצאיו.

העיר הכנענית

השכבה הקדומה באתר מתייחסת ל"תרבות באר שבע" שהתקיימה בתקופה הכלקוליתית (4000-3500 לפנה"ס), ועיקר ממצאיה הם ממגורות ויסודות למבנים ארעיים. בתקופת הברונזה הקדומה I (סביב 3200 לפנה"ס) התפתח במקום יישוב שחל במגורים במערות טבעיות והפך לעיר גדולה ומתוכננת אשר נחרבה וניטשה בסוף תקופת הברונזה הקדומה 2 (2650 לפנה"ס). ממצא חשוב מתקופה זו הוא סרך נערמר (שליט מצרים המאוחדת הראשון), המעיד על סחר בין מצרים לדרומה של ארץ ישראל באותה התקופה. בעיר הכנענית התאפיין דגם "הבית הערדי", בעל מבנה דומה ברחבי העיר. בנוסף, נמצא מאגר מים מרכזי, ששימש את תושבי האתר גם בתקופות המאוחרות.

תל המצודות

תל המצודות, הנמצא בחלק הצפון-מזרחי של האתר, התפתח על חורבות העיר הכנענית. בתל זוהו 12 שכבות יישוב, הכוללות את שרידיהן של שש מצודות אשר נבנו זו על גבי זו. את החלוקה לשכבות, החוקרים זיהו בעזרת גובה מפלס הרצפה בכל שכבה. בין השכבה הקדומה למאוחרת ביותר על תל המצודות קיים הפרש של כ-2 מ' גובה. תל המצודות מיושב כמעט ברציפות מהמאה ה-11 לפנה"ס, ועד חורבן ממלכת יהודה ב-586 לפנה"ס. במאה ה-10 לפנה"ס, נבנתה בו מצודה בעלת חומת סוגרים (מורכבת מחדרים הסמוכים זה לזה). מצודה זו נחרבה בסוף המאה ה-10 (יתכן שכחלק ממסע שישק ב924 לפנה"ס). המצודה שנבנתה מיד לאחר מכן, תחת שלטון ממלכת יהודה, הייתה בעלת חומה מלאה ורחבה, וכללה מערכת הגנה מורכבת (מגדלי שמירה, חלקלקה), מתחמי מגורים, ארכיונים, מחסני מזון וציוד, מפעל מים מורכב ומקדש.

המקדש בערד התקיים בין המאות ה-9-8 לפנה"ס ועבר מספר שינויים אדריכליים לאורך שנות קיומו. בסביבת המקדש נמצאה חצר קדמית עם מזבח ומבנה מקורה שכלל היכל ודביר. בתוך הדביר נמצאו מצבה ו-2 מזבחות קטורת. על גבי המזבחות נשמרו שרידי חומר אורגני שרוף. בעקבות בדיקות ניתוח שארים (Analysis Residue)  נמצאו בשאריות בין היתר זני קנאביס ושומן חיות, השופכים אור על הפולחן היהודאי באותה העת. המזבחות נמצאו שכובים וזו כנראה עדות לביטול הפולחן במבנה בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, ייתכן שכחלק מהרפורמה הפולחנית של המלך חזקיהו.

באחד החדרים השרופים באתר התגלה ארכיון ובו חותמות, כתובות מנהליות ואוסטרקונים, המזכירים את שמו של אחד ממפקדי המצודה במאות ה-7-6 לפנה"ס – אלישיב בין אשיהו. ארכיון זה הוא עדות למנהל הקפדני והמקצועי בממלכת יהודה. נמצאו בו כתובות המתייחסות לאירועים היסטוריים שונים במרחב. בנוסף, מחקר הכתובות מתייחס למערך הדרכים, זיהוי השמות והמבנה המנהלי.

תל המצודות עשיר בחפצים ומוצרים המעידים על קשרי מסחר עשירים ומפותחים. לדוגמה - עצים מלבנון, כלים מהגליל והגולן, חותם גליל ופסל ברונזה בהשפעה אשורית. בנוסף, במספר כתובות נמצאו אזכורים של כיתיים (יוונים? קפריסאים?) ושמות תיאופוריים שמזכירים את האל "קוס" האדומי. נמצאה אף כתובת בה השתמשו בספרות היארטיות (מצריות).

לאחר חורבן יהודה

האתר המשיך לשמש כמרכז מנהלי אזורי האחראי על מסחר, אספקת צידה והגנה על שיירות גם לאחר תקופת ממלכת יהודה. האימפריות והממלכות ששלטו בארץ השתמשו בו לתפקיד זה גם בתקופה הפרסית, כמו גם בתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה והערבית הקדומה. בתקופות מאוחרות שימש כאתר קבורה לבדואים.

מקורות:

Eran Arie, Baruch Rosen & Dvory Namdar (2020) Cannabis and Frankincense at the Judahite Shrine of Arad, Tel Aviv, 47:1, pp. 5-28.

הרצוג, ז. (1997). ערד: תל המצודות בערד. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

עמירן, ר., אילן, א., סבן, מ. (1997). ערד: ערד הכנענית – עיר שער למדבר. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

3D

עזקה היא עיר מקראית המזוהה עם תל זַכַּרִיָה בשפלה, לא רחוק מבית שמש. גודל התל הוא כ-45 דונם והוא זוהה לראשונה עם עזקה על ידי חוקר הארץ הרב יהוסף שוורץ בשנת 1845 בספרו "תבואות הארץ". הזיהוי התבסס הן על התאמת המיקום הגאוגרפי לתיאור המקראי והן על השתמרות חלקית של השם 'עזקה' בשם 'עזאקריא', שם התל כפי שהכירו שוורץ. הזיהוי לא התקבל על ידי כל החוקרים, והיו שהציעו לזהות את האתר עם שכה המקראית. בשנת 1924 חיווה את דעתו הארכיאולוג האמריקאי וויליאם אולברייט שאכן יש לזהות את תל זכריה עם עזקה, ומאז התקבל זיהוי זה בקרב החוקרים.

תולדות המחקר
התל נחפר לראשונה על ידי הארכיאולוג האמריקאי פרדריק בליס יחד עם הארכיאולוג הסקוטי רוברט מקאליסטר בין השנים 1899-1898. משנת 2012 התל נחפר על ידי משלחת משותפת של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת היידלברג, בראשותם של עודד ליפשיץ ומנפרד אומינג. אישורי חפירה בתקופה העות'מאנית הותנו בכיסוי חוזר של אתרים ארכיאולוגיים בתום עונות החפירה, ולכן חלק מהמחקר של המשלחת המשותפת כולל שחזור וניתוח מחדש של תגליות המשלחת של בליס ומקאליסטר.

עיר כנענית בתקופת הברונזה
האתר יושב לראשונה בתקופת הברונזה הקדומה ג' (2500-2800 לפנה"ס) והמשיך להתקיים ברציפות עד תקופת הברונזה המאוחרת (1130-1550 לפנה"ס). בתקופת הברונזה המאוחרת עזקה הייתה עיר כנענית מפוארת שנשלטה בצורה עקיפה על ידי מצרים. בין הממצאים מהתקופה הזאת ניתן למנות חרפושיות, כלי חרס מעוטרים בחיות, קמעות מצריות, כחול מצרי ומבנה מסיבי בו נקברו חיים ארבעה בני אדם במהלך חורבן העיר. חורבן זה התרחש במהלך במחצית השנייה של המאה ה-12 לפנה"ס. לאחר מכן עזקה נותרה שוממה במשך מאתיים השנים הבאות.

עזקה בתקופת הברזל ועד לחורבן במסע סנחריב
בתקופת הברזל 2א' (המאה ה-10 לפנה"ס) נבנה באתר יישוב לא גדול. ממצאים מתקופה זו כוללים בית אולי מטיפוס 'בית ארבעה מרחבים', כלי חרס ומנחת יסוד בית (קערה ונר שנקברו מתחת לכניסת הבית). ממצאים אלה מלמדים שהאנשים שישבו באתר היו בעלי זיקה משמעותית לתרבות הכנענית ששלטה באתר בתקופת הברונזה. אין ידוע מתי עזקה סופחה לממלכת יהודה, אך הדבר התרחש עד סוף המאה ה-8 לפנה"ס, אז מוצאים באתר קנקני 'למלך', צלמיות, משקולות נול ומערך קירות חיצוני שאולי קשור לביצורים חדשים או מערכת מצור של אויב. כתובת אשורית מימי סנחריב בה מוזכרת עזקה מעידה שהעיר נכבשה ונחרבה במהלך מסעו לכיבוש יהודה, בשנת 701 לפנה"ס.

עזקה לאחר חורבן סנחריב
היישוב באתר נבנה מחדש בתקופת הברזל 2ג' (המאה ה-7-ראשית המאה ה-6 לפנה"ס) בצורה מצומצמת. בין הממצאים מתקופה זו ניתן למנות מבצר שעמד בראש התל ו-14 ידיות מוטבעות. על פי 'מכתבי לכיש', נראה שבתקופה זו עזקה שימשה חלק ממערך מבצרים יהודאיים שכלל גם את לכיש ומוצב נוסף, קטן יותר. עזקה מוזכרת במכתב מס' 4, שם נאמר: "יַשמַע ה' את אדֹנִי [...] וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְנוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵקָה." מדובר במכתב ששלח הושעיהו, מפקד המוצב, אל יאוש, מפקד המבצר בלכיש. אין ידוע האם מדובר בהודעה סטנדרטית המודיעה שחיילי המוצב תלויים במשואות של לכיש, או שמדובר בהודעת חירום המודיעה שמשואות עזקה אינן נראות יותר בגלל שהמבצר שם הוחרב על ידי הבבלים. בתקופה הבבלית (המחצית הראשונה של המאה ה-6 לפנה"ס) האתר כנראה הצטמצם יותר, והתרחב לכדי כפר גדול רק בתקופה הפרסית המאוחרת (המאות ה-3-4 לפנה"ס). כפר זה היה כנראה חלק מפחוות יהוד. בין הממצאים מתקופה זו ניתן למנות: מספר מבנים, כבשן, וכלי חרס האופייניים לפחוות יהוד. האתר ננטש בסוף המאה ה-3 לפנה"ס ויושב מחדש במאה ה-2 לפנה"ס ושוב ננטש ברובו לאחר מרד בר־כוכבא.

מקורות:

ע' ליפשיץ ואחרים, 'חמש עונות חפירה בתל עזקה: ציפיות, ממצאים והפתעות', קדמוניות 156 (תשע"ח), עמ' 99-84.

ע' ליפשיץ ואחרים, 'תל עזקה - 2019', חדשות ארכיאולוגיות 133 (2021) [פורסם באתר 'חדשות ארכיאולוגיות'; ללא עימוד].

י' שוורץ, תבואות הארץ (והוא חלק ב' מספר דברי יוסף), ירושלים תר"ס.

.F. J. Bliss and R. A. S. Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902

O. Lipschits et al, ‘The Last Days of Canaanite Azekah’, Biblical Archaeology Review, 45 (2019), pp. 32-38; 70.

גת מוכרת כעירו של גולית, והוזכרה בקינת דוד על מותו של יהונתן: אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. במקרא העיר מוזכרת בעיקר בסיפורים הקשורים לדוד ולמסורות מלחמה בין יהודה והפלשתים. בעבר נעשה ניסיון לזהות את גת עם אתרים כגון תל ערני או תל בטש, אך כיום לאור המחקר הרב מקובל לזהותה עם תל צפית (תל א-צאפי בערבית). תל צפית הנו תל רחב ממדים הממוקם בין שפלת יהודה לדרום מישור החוף, על הדרך בין ירושלים לאשקלון. על האתר ישנן עדויות להתיישבות כבר החל מן התקופה הפרהיסטורית ועד לעידן המודרני. האתר נושב לאורך תקופות הברונזה ובתקופת הברונזה המאוחרת שגשג ואף הוזכר במכתבי אל-עמרנה מהמאה ה-14 לפנה"ס ומלכה נקרא שוורדתה. גת הכנענית נחרבה בסוף תקופת הברונזה (מאה 12 לפנה"ס) ועל גביה הוקמה גת הפלשתית בראשית תקופת הברזל א' (מאות 12-11 לפנה"ס). במאה ה-9 לפנה"ס היתה גת העיר הגדולה ביותר בארץ עד שחרבה במחצית השנייה של מאה זו בעקבות מסע חזאל, ולאחר מכן לא שבה למעמדה כעיר גדולה וחשובה.