-1500
-1300
-1100
-900
-700
-500
-300
-100
הכרזת כורש

כתובת ובה הכרזה של כורש מלך פרס המאפשר ליהודים שהוגלו לבבל לחזור לארץ ישראל

קראו עוד >>

חורבן בית ראשון

חורבן ירושליים ובית המקדש הראשון . גלות בבל

מסע סנחריב

מסע סנחריב מלך אשור נגד יהודה והמלך חיזקיה

קראו עוד >>

חורבן שומרון

חורבן וגלות ממלכת ישראל בידי אשור

כתובת תל דן

כתובת המתארת ניצחון של מלך ארם (חזאל) על ישראל ויהודה

עדות חוץ מקראית ראשונה ל״בית דוד״

קראו עוד >>

קרב קרקר

853 לפנ״ס כתובת ובה תאור של קרב בין צבא אשור לברית של 12 מלכים הכוללת את אחאב מלך ישראל

עדות חוץ מקראית ראשונה למלך ישראלי

קראו עוד >>

מסע שישק

כתובת המתארת את מסע המלחמה של פרעה שושנק הראשון לארץ ישראל

איזכור חוץ מקראי ראשון שגם מופיע בתנך

קראו עוד >>

אסטלת מרנפתח

כתובת המתארת ​​את מסע המלחמה של פרעה מרנפתח (בנו של רעמסס השני) לארץ ישראל

אזכור חוץ מקראי ראשון של השם "ישראל

קראו עוד<<

map itself here
ארכיאולוגית
היסטורית
כנענים ומצרים
ראשית ישראל
ישראל ויהודה
יהודה ואשור
בבל
פרס
יוון
חשמונאים
ברונזה מאוחרת
תקופת הברזל 1
תקופת הברזל 2
תקופה פרסית
תקופה הלניסטית

פרסומים
close

כל הסוגים
טקסט
וידאו
פודקאסט
  • מתקופת בית ראשון: תגלית ארכיאולוגית נדירה בת 2,800 שנה אותרה בצפון הארץ

    07.02.24
    מטייל גילה קמע חותם אשורי עתיק ונדיר מסוגו בשמורת טבע נחל תבור שבגליל התחתון. הקמע עשוי להעיד על נוכחות של פקידות אשורית (או אולי בבלית) במקום לפני כמעט 2,800 שנה
  • מטבע כסף נדיר וחשוב, בן כ-2,500 שנה, התגלה בהרי יהודה

    17.01.24
    המטבע, המהווה את אחת העדויות המוקדמות ביותר בארץ למעבר לשימוש במטבעות, התגלה בחפירת רשות העתיקות במימון נתיבי ישראל. עוד התגלו בחפירה מבנה מימי ממלכת יהודה - ובו משקולת שקל.
  • הלבנים אישרו: אירוע כיבוש גת, שמוזכר בספר מלכים, אכן התרחש

    04.01.24
    במחקר שערכו חוקרים ישראלים נמצא גיבוי מדעי לאירוע המוזכר בספר מלכים ב': כיבוש גת פלשתים בידי חזאל מלך ארם. השיטה החדשה מתבססת על מדידת השדה המגנטי שהתקבע בלבנה במועד השריפה. החוקרים: "הממצאים שלנו חשובים מאוד להבנת עוצמת השריפה והיקף החורבן של גת פלשתים, העיר הגדולה והחזקה ביותר בארץ ישראל באותם ימים, וגם להבנת שיטות הבנייה באזור באותה תקופה"
close
סינון
אתרים
תגליות חדשות
תגליות חשובות
שנוי במחלוקת
חוקר/ת
ספרי תנ״ך
רפיח
רפיח

מיקום

על הגבול עם מצריים כ30 קמ דרומית לעזה רפיח היא העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה

ברונזה המאוחרת

בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, כנראה כ-2 ק"מ מדרום לתל רפיח שכנה רפיח הקדומה, יישוב חשוב על "דרך הים" (או דרך הורוס כפי שקראו לה המצרים), שלא עברה ממש בקרבת החוף מחמת רצועת החולות הנודדים. אזור עזה, שבגבול הדרומי של ארץ כנען, היה לאחד ממעוזי השלטון המצרי, כולל רפיח, תל אל-עג'ול, שיח' זוויד, תל שרוחן ועזה, שהייתה לבירת השלטון המצרי בכנען. קטע זה של הדרך היה חיוני ביותר למצרים, ולכן הוקמה לאורכו שורה של מבצרים, תחנות דרך ובארות מים במרחקים קבועים, במגמה להקל את המעבר של הצבא המצרי. תחותמס השלישי (המאה ה-15 לפנה"ס) עבר בה בדרכו לכיבוש תל מגידו. העיר מוזכרת בפפירוס אנסטאזי א' מתקופת פרעה סתי הראשון (המאה ה-14 לפנה"ס), הכותב מתאר אתרים ברחבי האימפריה, מתאר את העיר רפיח, את ביצוריה ואת מיקומה הגאוגרפי ביחס לעזה. מתקופת פרעה סתי הראשון (המאה ה-14 לפנה"ס). התעודה המקיפה ביותר, המתארת את "דרך הים", הוא הקטע הגאוגרפי שבאיגרת הסופר המצרי חורי מימי רעמסס השני (המאה ה-13 לפנה"ס)

תקופת הברזל

פעילות הדיפלומטית והצבאית של מצרים בראשית תקופת הברזל א' מלמדת שאפשרות התנועה לאורך "דרך הים" מתחנה אל תחנה, נשמרה ברציפות מתקופת הברונזה המאוחרת, לפחות כל זמן שמצרים נכחה בדרום ארץ כנען (1133 לפסה"נ בערך). אחר כך עוברת רפיח לשליטת הפלשתים, בגבולה הדרומי של ממלכתם. בשנת 925 לפנה"ס עצר בה צבאו של שישק במסעו לארץ ישראל.

עלייתו של סרגון השני, מלך אשור לשלטון (705–721 לפסה"נ) לוותה במרידות ברחבי האימפריה, וביניהן זאת של עזה בשנת 720 לפנה"ס. חנון מלך עזה הצטרף לקואליציה סורית–ארץ ישראלית שבראשה עמד יהובידי מלך חמת, ושנתמכה על ידי מצרים. המרד של עזה דוכא בקרב שנערך ליד רפיח, וחנון הובל לאשור כבול בשלשלאות. מפקד הכח המצרי שנשלח לעזרת חנון, נמלט בחזרה למצרים. רפיח נהרסה ותושביה הוגלו. במסעו השני לפלשת (716 לפסה"נ) מספר סרגון השני שהגלה אוכלוסייה אל נחל מצרים והושיב אותה באזור. מהלכיו של סרגון נועדו ליצור אזור חיץ עם גבול מצרים, שתושביו נאמנים לאשור.

במסעו העשירי, שנערך בשנת 671 לפנה"ס, כבש אסרחדון את מצרים. הוא מודיע, כי בדרכו עבר ברפיח שבקרבת נחל מצרים והמשיך עד מצרים.

תקופה הלניסטית

בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל במקום התרחש קרב רפיח, שהיה קרב מכריע במלחמה הסורית הרביעית בין תלמי הרביעי ממצרים ואנטיוכוס השלישי (הגדול) מהאימפריה הסלאוקית. הקרב נערך ב-22 ביוני 217 לפנה"ס, ליד רפיח, ובעקבותיו זכו המצרים לשוב ולשלוט על קוילה-סוריה.

תקופה הרומית והביזנטית

בשנת 100 לפנה"ס כבש אותה אלכסנדר ינאי, והרס אותה. המצביא הרומי אולוס גביניוס בנה אותה מחדש בשנת 61 לפנה"ס, כחלק ממשימתו לחזק את האחיזה הרומית לאורך חופי הים התיכון.

יוסף בן מתתיהו כתב תיאור של מסע צבא רומא תחת פיקודו של טיטוס ממצרים לעזה. ביום אחד עבר את המרחק מפלוסיום עד מקדש זאוס קסיוס, ביום השני הגיע לאוסטרקינה, ביום השלישי הגיע אל אל-עריש, ביום הרביעי הגיע אל רפיח, וביום החמישי הגיע אל עזה.

בימי סטראבון נחשבה רפיח לחלק מפיניקיה.

בתקופה הביזנטית הייתה רוב האוכלוסייה נוצרית ובעיר שכן הגמון.

חורבת ענים
חורבת ענים

מיקום

חורבת עָנִים (במקור: ח'רבת ע'ווין א-תחתא) הוא שמו של אתר בדרום הרי חברון בו מצויים שרידיו של יישוב מקראי ותלמודי, כ-20 ק"מ מצפון מערב לערד ובתחום יער יתיר. האתר סמוך ליישוב ליבנה מדרום מערב

רקע

האתר זוהה לראשונה עם 'אנים' המקראי על ידי אדוארד רובינסון בשנות ה-30 של המאה ה-19. הוא מזוהה גם עם אנאיה הביזנטית, שאוזביוס מתאר כתשעה קילומטרים דרומית לחברון. לאחר הסקר של רובינסון, ביקר V. Guérin באתר בשנת 1863 וזיהה את נוכחות המבצר הישראלי. משה כוכבי סקר את האתר ב-1968, ואחריו צבי משל בשנים 1976-77. רק בסקר של צבי אילן בשנים 1986-87 זוהה בית הכנסת הביזנטי. הוא חפר את בית הכנסת, יחד עם דוד עמית, בשנים 1988-89. לבסוף, בשנים 2010-2011 חפרו עמית ואורן שמואלי שניים מהדירות התת-קרקעיות הביזנטית (ומאוחר יותר) במקום, כולל אחת שהכילה בית בד. אולם דירות אלו אינן כלולות בפרויקט. כיום שוכנת חורבת ענים באמצע יער יתיר, היער המדברי הגדול בישראל.

בית הכנסת הוא חדר רחב שהכניסה אליו פונה מזרחה, כמקובל בבתי הכנסת בדרום יהודה. ארון הקודש היה ממוקם על בימה גדולה בקצה הצפוני של אולם התפילה. בקדמת הכניסה היה נרתקס מקורה, שגגו נתמך בשורת עמודים, וחצר מרוצפת פתוחה, שכללה בור שטיפה מדרום. חדרים מחוץ לכותל הצפוני של בית הכנסת היו כנראה חדרי שירות לבית הכנסת.

המבצר הישראלי טרם נחפר.

נבי סמואל
נבי סמואל

נבי סמואל הוא אתר ארכיאולוגי בגודל של כ-15 דונם השוכן בקרבת ירושלים. זיהוי האתר אינו מוסכם בין החוקרים. בימי הביניים האתר זוהה במקורות יהודיים כמקומה של רמה, ביתו של שמואל הנביא, אך כיום מקובל לזהות את רמה עם א-רם. יש אשר הציעו לזהות את נבי סמואל עם 'הבמה אשר בגבעון' (מלכים א' ג', ד'); עם בארות, אחת מערי הגבעונים (יהושע ט', י"ז); או עם מצפה, עיר מרכזית בנחלת בנימין.

תולדות המחקר

לאורך שנים רבות זוהו באתר רק ממצאים מהתקופה הביזנטית והלאה, אך במסגרת סקר שנערך על ידי אמיר פלדשטיין וחוקרים נוספים במהלך שנות ה-80 התגלו באתר חרסים החל מתקופת הברזל והלאה. האתר נחפר לראשונה בשנים 2003-1992 על ידי יצחק מגן ומיכאל דדון מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה, ונחפר שוב, באופן נקודתי יותר, בשנים 2018-2008 על ידי בנימין הר אבן, גם מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה. טרם התפרסמו דו"חות מלאים של שתי החפירות.

האתר בתקופת הברזל והתקופה הבבלית

האתר יושב לראשונה בתקופת הברזל 2 (אמצע המאה ה-10-שנת 701 לפנה"ס). אין ידוע מה הייתה צורת ההתיישבות של האתר בתקופת הברזל משום שבתקופה ההלניסטית האתר נחפר עד סלע האם וכל הממצאים הברזליים, הפרסיים והבבליים באתר התגלו במילויים של תעלות יסוד מהתקופה ההלניסטית. כנראה שלאתר היה אופי מנהלי כזה או אחר משום שהתגלו באתר ידיות קנקני 'למלך' וידיות 'רוזטה' רבות. אופי מנהלי זה של האתר נמשך ככל הנראה גם בתקופה הבבלית (539-586 לפנה"ס), ובא לידי ביטוי ב-20 ידיות עם טביעת 'אריה' המוכרת מהתקופה הבבלית, וחרפושית מצרית. ייתכן שבתקופה זו האתר היה כפוף לאתר המנהלי הגדול יותר ברמת רחל.

האתר בתקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית

בתקופה הפרסית (332-539 לפנה"ס) האתר המנהלי במקום ככל הנראה עלה בחשיבותו, הדבר המתבטא בכ-40 ידיות קנקני 'יהד' שהתגלו במקום, יחד עם כלי קרמיקה שונים, מטבעות כסף ושתי בולות: אחת עם המילה 'פחו', המוכרת מבולות מרמת רחל, ואחת עם השם 'גדליה'. אין ידוע האם האתר יושב ברציפות במעבר מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית, או שנעזב ויושב מחדש במהלך התקופה ההלניסטית. האתר היה פעיל עד התקופה החשמונאית הקדומה, אז נעזב עד התקופה הביזנטית. ממצאים מהתקופה ההלניסטית כוללים: מבנים, תעלת ניקוז, 10 ידיות קנקני 'יהד' מהטיפוס המאוחר, ומטבעות הלניסטיים וחשמונאיים.

מקורות

מ' לאש, 'הערות לאפשרות זיהויה של המצפה בנבי סמואל', במעבה ההר 9 (תשע"ט), עמ' 144-127.

י' מגן ומ' דדון, 'נבי סמואל (שמואל הנביא – הר השמחה)', קדמוניות 118 (תש"ס), עמ' 77-62.

Y. Magen and M. Dadon, ‘Nebi Samwil (Montjoie)’, in: Bottini and others, One Land – Many Cultures: Archaeological Studies in Honour of Stanislao Loffreda OFM, Jerusalem 2005, pp. 123-138.

Y. Magen and B. Har-Even, ‘Persian Period Stamp Impressions from Nebi Samwil’, Tel Aviv 34 (2007), pp. 38-58.

חורבת חלוקים
חורבת חלוקים
[youtube_drone url="[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=_gOZlBEBOOI"]

חורבת חלוקים ממוקם במרכז הנגב, כ-2 קילומטרים משדה בוקר, לאורך הכביש לירוחם. האתר פרוש לאורך שלושה יובלי נחל הרועה, אך רק הצד המזרחי של היישוב נשמר ונכלל במצגת זו. האתרים מורכבים ממבנה המורכב מטבעת חדרים עגולה – מה שנקרא "מבצר" – שני בתים ושני מגדלי שמירה – מגדל רומי שמור היטב שנבנה על חלק מיסודותיו של מגדל מתקופת הברזל. כל המבנים, מלבד המגדל הרומי המתוארך למאות הב'-ג' לספירה, מתוארכים לתקופת הברזל הקדומה, כנראה המאה העשירית לפנה"ס.

האתר נסקר לראשונה על ידי א' ענתי בשנת 1953, ולאחר מכן על ידי י' אהרוני בשנת 1958. רודולף כהן סקר את האתר בשנת 1965 ולאחר מכן חפר את האתר בשנים 1971-1972 עבור מחלקת העתיקות והמוזיאונים בישראל.

תל א-נצבה
תל א-נצבה

תל א-נצבה הוא אתר ארכיאולוגי בגודל 32 דונם השוכן בקרבת ירושלים. חוקרים רבים זיהו את האתר עם המצפה, עיר חשובה בנחלת בנימין בתקופת המקרא (למשל: שמואל א' ז', י"ז), אך בעקבות מחקרים בנבי סמואל, יש אשר הציעו שהמצפה היה שם, ואילו בתל א-נצבה הייתה עיר אחרת, אולי בארות (למשל: יהושע ט', י"ז), כהצעתו של הארכיאולוג האמריקאי וויליאם אולברייט, ויש אשר הציעו שהשם 'מצפה' שימש את תל א-נצבה רק במהלך חלק מהתקופה המקראית. יש לציין שמרבית הממצאים האדריכליים כוסו בתום חפירת האתר, אך לאורך השנים חלקים שונים מהאתר נהרסו דרך בנייה בלתי-מפוקחת ושוד עתיקות.

תולדות המחקר באתר

האתר נחפר על ידי משלחת משותפת של בית הספר של האוקיינוס השקט לדת ובית הספר האמריקאי לחקר המזרח בראשות הארכיאולוג האמריקאי וויליאם באדה, במשך חמש עונות, בשנים: 1927-1926, 1929, 1932 ו-1935. בשנת 1935 באדה פרסם ספר על מתודת החפירה שלו, אך נפטר בשנת 1936 טרם הספיק לפרסם דו"ח מלא. דו"ח החפירה פורסם בשנת 1947 על ידי החוקרים ג'וסף וומפלר וצ'סטר מק'קאון. בעקבות התקדמות המחקר ושיטות התיארוך, הממצאים נחקרו מחדש ובשנת 1993 פורסם דו"ח מעודכן על ידי הארכיאולוג ג'פרי זורן.

האתר בתקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל 1

האתר יושב לראשונה באופן מצומצם בתקופת הברונזה הקדומה 1 (3050-3300 לפנה"ס), דבר המתבטא בשתי מערות קבורה ומעט חרסים. האתר נעזב ויושב מחדש רק בתקופת הברזל 1 (1000-1200 לפנה"ס), אז חודש השימוש במערות, נחצבו מספר מתקנים מאבן שאולי שימשו בתור מחסני תבואה, וייתכן שהיו מספר מבנים דלים. בני כלי החרס ניתן למנות קנקני שפת-צווארון וקרמיקה פלשתית קדומה. כנראה שתושבי המקום בתקופה זו היו ישראלים.

האתר בשלהי תקופת הברזל 1 והברזל 2

בשלהי תקופת הברזל 1 וראשית תקופת הברזל 2א' (סביב 970-1050 לפנה"ס) היישוב הקטן באתר נהרס ועל גביו נבנה יישוב מבוצר עם חומת סוגרים ומספר מבנים גדולים שכנראה חולקו לשכונות קטנות באמצעות שבילים. נבנו גם מספר בתי ארבעה-מרחבים ומתקני מים, ובאתר התפתחה תעשיית שמן המתבטאת במספר גיתות שמן. בראשית המאה ה-9 לפנה"ס היישוב הוקף בחומת קְדֵמות וּנְסָגות עצומה. מאמצע תקופת הברזל 2 ועד החורבן הבבלי (586-850 לפנה"ס) היישוב הורחב באופן משמעותי ונבנו בניינים רבים נוספים. בתקופה זו העיר כנראה שימשה בתור מבצר גבול.למאות ה-6-7 לפנה"ס כנראה יש לשייך שבר קולר מברונזה המשמר חלק מכתובת בבלית עם המילים "...בנו שלו, לטובת חייו, הק[דיש]....". ממצאים נוספים כוללים: חרפושיות, חותמות, ידית עם הכתובת 'בת למלך' ועשרות ידיות קנקני 'למלך'.

האתר בתקופה הבבלית, הפרסית וההלניסטית

בתקופה הבבלית והפרסית (400-586 לפנה"ס) האתר הפך לאתר מנהלי ועבר מספר שיפוצים. בין הבולטים הוא החלפת עמודי האבן גסים בעמודים מונוליטיים ובניית מבנים גבוהים יותר, בהם ככל הנראה ארמון ושורה של מחסנים. ממצאים נוספים כוללים: מספר ידיות קנקני 'יהד', כלים אטיים קדומים וחיקוי של טטרדרכמה אתונאית. אתר זה ככל הנראה חרב בשלהי התקופה הפרסית. בראשית התקופה ההלניסטית (ראשית המאה ה-3 לפנה"ס) האתר יושב מחדש בצורה מצומצמת ולא מבוצרת. בתקופה זו התפתחה באתר תעשיית יין המתבטאת בשתי גיתות ושרידי כרם. ממצאים נוספים כוללים מטבעות הלניסטיים. אתר זה כנראה התקיים עד ראשית התקופה הרומאית.

מקורות:

נ' אביגד, 'על כתובת עברית מתל א-נצבה', ידיעות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה י"ז (תשי"ג), עמ' 97-95.

C. C. McCown and others, Tell En-Naṣbeh: Excavated under the Direction of the late William Frederic Badè, 1: Archaeological and Historical Results, Berkeley and New Haven 1947.

D. Vanderhooft and W. Horowitz, ‘The Cuneiform Inscription from Tell En-Naṣbeh: The Demise of an Uknown King’, Tel Aviv 29 (2002), pp. 318-327.

J. R. Zorn, Tell en-Nasbeh: A Re-evaluation of the Architecture and Straigraphy of the Early Bronze Age, Iron Age and Later Periods, Vol. I: Introduction, Syntheses and Special Studies (Ph.D. Dissertation), University of California 1993.

תל א-נצבה
ירושלים
ירושלים
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=jlbRyx1A1w0&t=3s"]

ירושלים הקדומה היא האתר הארכאולוגי החפור ביותר בעולם ובו ממצאים רבים מכל התקופות.

לירושלים העתיקה יש היסטוריה עשירה עוד מתקופת הברונזה. בחפירות ארכיאולוגיות באזור נחשפו שרידים מתקופות היסטוריות רבות ושונות, ביניהן העיר הכנענית מתקופת הברונזה, העיר הישראלית מתקופת הברזל והעיר של בית המקדש הראשון והשני מתקופת המקרא. השרידים הארכיאולוגיים המשמעותיים ביותר מתקופות אלו כוללים את חומות העיר והשערים, הר הבית והמבנים הנלווים אליו ואזורי המגורים של העיר. כמו כן התגלו חפצים רבים מתקופות אלו, כולל כלי חרס, כלי עבודה ותכשיטים.

ממצאים עיקריים מימי המקרא הם נקבת השילוח, כתובת השילוח, חומות מימי בית ראשון, בתים, עדויות מימי החורבן וחותמות ותעודות המכילות שמות המוזכרים בתנ"ך, שנהבים מימי בית ראשון, לוחיות ברכת הכהנים, כתף הינום בחניון גבעתי נמצאו ממצאים מתקופת החורבן

העבודה הארכיאולוגית בירושלים ממשיכה להיות תחום מחקר פעיל, כאשר כל הזמן מתגלים גילויים ותובנות חדשים. רבים מהממצאים והשרידים מירושלים העתיקה ניתן לראות במוזיאון ישראל ובמוזיאון רוקפלר. עוד ראוי להזכיר כי הארכיאולוגיה של ירושלים היא נושא מורכב ושנוי במחלוקת, בעל השלכות היסטוריות, פוליטיות ודתיות. לקבוצות הדתיות השונות בירושלים ובמזרח התיכון אמונות ופרשנויות שונות של הארכיאולוגיה, ופרשנויות אלו שימשו לתמיכה בטענות שונות לגבי בעלות ושליטה בעיר.

מודל תלת מימד של ירושלים מימי בית ראשון

מודל תלת מימד של בית המקדש הראשון

ירושלים
שילה
שילה
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=9pxweoQ-_p4"]

תל שילה (בערבית: ח'רבת סיילון) הוא אתר ארכיאולוגי מתקופות הברונזה והברזל המזוהה עם העיר שילה, המוזכרת במקרא כמקום בו שכן המשכן בתקופת השופטים (למשל: יהושע י"ח, א'; שמואל א' א', ט'). התל משתרע על פני שטח של כ-30 דונם. מקומה של שילה המקראית זוהה כבר במאה ה-14 לסה"נ על ידי הנוסע וחוקר הארץ רבי אשתורי הפרחי. זיהוי זה התקבל על ידי חוקרים מודרניים בגלל השתמרות השם והתאמת המיקום. שילה מתייחדת בין האתרים המקראיים בכך שהשתמר תיאור של מיקומה בתנ"ך (שופטים כ"א, י"ט). חוקרים רבים ניסו לאתר את מקום המשכן ברחבי התל, אך טרם התקבלה הסכמה בנושא.

תולדות המחקר

משלחות רבות חפרו בשילה לאורך השנים:

  • בשנת 1922 נערכו מספר חפירות בדיקה מצומצמות על ידי קבוצה של חוקרים דנים ובראשם הארכיאולוג אאגה שמידט.
  • בשנים 1927-1926, 1929 ו-1932 נערכו חפירות על ידי משלחת של המוזיאון הלאומי בקופנהגן, בראשות הארכיאולוג הדני הנס קייר ובהנחייתו של הארכיאולוג האמריקאי וויליאם אולברייט. קייר נפטר לפני שהספיק לפרסם את הדו"ח המלא.
  • בשנת 1963 ערכו הארכיאולוגים הדנים סוונד הולמס־נילסן ומרי־לואיז בוהל חפירת בדיקה מצומצמת כהכנה לפרסום הדו"ח של המשלחת של קייר, אך מידע רב מאותה עונה אבד בדרך לקופנהגן. הדו"ח הראשון של שתי המשלחות פורסם בשנת 1969.
  • בשנים 1984-1981 חפרה משלחת מטעם אוניברסיטת בר־אילן בראשותו של ישראל פינקלשטיין. במקביל ערך זאב ייבין חפירות בשטח הצפוני של התל במטרה לאתר את מקום המשכן.
  • בשנים 2018-2010 נערכו חפירות מטעם קמ"ט ארכיאולוגיה.
  • משנת 2017 הארכיאולוגי האמריקאי סקוט סטריפלינג עורך חפירות באתר.

האתר בתקופות הברונזה

העדות הראשונה ליישוב בשילה היא מתקופת הברונזה התיכונה 2ב' (1650-1750 לפנה"ס), אז יושב האתר בצורה מצומצמת מאוד. בתקופת הברונזה התיכונה 3 (1550-1600/1650 לפנה"ס) נבנתה חומה מסביב ליישוב, אך היא כנראה לא נועדה לשמש כביצור. צמוד לחומה נבנו מספר מחסנים שהכילו כלים שונים ובפרט קנקני אגירה רבים. במחסנים התגלו חפצים המעידים כי בשילה היה אתר פולחני כבר באותה תקופה. הממצאים כוללים כנים פולחניים, קערות ווטיביות וכלי בצורת שור. ממצאים נוספים כוללים כלי אבן וכלי עצם. בתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1550 לפנה"ס) האתר כנראה הפסיק לשמש בתור מקום יישוב ובמקום התקיים רק מרכז פולחני, המתבטא במספר פביסות (בורות גניזה פולחניים). ממצאים נוספים מתקופה זו כוללים סירי בישול וחרפושית. האתר ננטש בתקופת הברונזה המאוחרת 2א' (1300-1400 לפנה"ס).

האתר בתקופת הברזל

האתר יושב מחדש בתקופת הברזל 1 לפרק זמן קצר (שלהי המאה ה-12-המחצית הראשונה של המאה ה-11 לפנה"ס) על ידי ישראלים, המתבטא, בין השאר, בהימצאותם של מספר בתי ארבעה מרחבים. באותה תקופה היה קיים באתר מרכז פולחני שמקובל לזהותו עם המשכן, אך מקומו, כאמור, אינו מוסכם. התכנון העירוני של האתר באותה תקופה מלמד שהוא לא היה סתם כפר עם מרכז פולחני, אלא כלל השטח המיושב נחשב חלק ממתחם פולחני רחב ששירת את תושבי הסביבה (אם לא אף אנשים שבאו מרחוק). ממצאים מתקופה זו כוללים: מגלי צור, חותם עם דמות של יעל וידית כלי עם טביעה בצורת אריה. בשלהי תקופת הברזל 1 האתר חרב בשריפה אדירה. האתר יושב מחדש בצורה מצומצמת בשלהי תקופת הברזל 2 (המאות ה-7-8 לפנה"ס) והלך ונעזב בהדרגה, בין השאר בגלל הכיבוש האשורי. לתקופת הברזל יש לשייך רימון מחרס שנמצא באתר.

האתר בתקופות מאוחרות

חרסים מועטים מהתקופה הפרסית וראשית התקופה ההלניסטית נמצאו באתר, וכן מעט מטבעות תלמיים וסלווקיים, ועל כן כנראה שהאתר לא יושב בתקופה זו. האתר כנראה יושב מחדש רק בתקופה הרומאית.

מקום המשכן

כאמור, מקום המשכן (המרכז הפולחני בתקופת הברזל 1) בתל שילה אינו מוסכם. הועלו הצעות שונות לאורך השנים: (1) מסורת מימי הביניים שהתקבלה על ידי חלק מהחוקרים, כגון חיים גבריהו, היא שהמשכן היה ממוקם באתר סמוך, ג'מיע אל-יתים בפאתי היישוב המודרני שילה. אמנם, החפירות באתר הראו שהשרידים אינם קדומים למאות ה-8-7 לסה"נ. (2) המשלחת הדנית הציעה שמקום המשכן היה במקום הכנסייה הביזנטית שבתל, אך גם שם טרם התגלו שרידים קדומים. (3) צ'ארלס וילסון ואחריו חוקרים נוספים הציע לזהות את מקום המשכן במשטח הצפוני של התל. (4) ישראל פינקלשטיין סבר שמקום המשכן היה במרכז התל, שם זיהה פביסות מתקופת הברונזה המאוחרת. לדעתו המרכז הברזלי החליף את המרכז הברונזאי. (5) יוסף גרפינקל ומספר חוקרים אחרים הציעו לזהות את המרכז ליד שער העיר.

מקורות

ר' לויתן-בן אריה, 'חפירות חדשות במשטח הצפוני בתל שילה', בתוך: א' מירון ואחרים (עורכים), ספר שילה, בית אל תשע"ו, עמ' 223-208.

I. Finkelstein and others, Shiloh: The Archaeology of a Biblical Site, Tel Aviv 1993.

K. W. Larsen, ‘The Seleucid and Hasmonean Coins of Shiloh:What They Do and Do Not Tell Us about the Occupation of Second Century BCE Shiloh’, Stone-Campbell Journal Conference, April 5-6, 2019.

T. Lopez and others, ‘A Ceramic Pomegranate from Shiloh’, Judea and Samaria Research Studies 28 (2019), pp. *37-*56.

שילה
גזר
גזר
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=xeIju0wPwxA"]

תל גזר הוא תל גדול השוכן בשיפולים המערביים של הרי יהודה בגובה של 250 מ' מעל פני הים בסמוך ליישוב כרמי יוסף, והוא משתרע על פני 130 דונם. התל חולש על צומת דרך הים הקדומה (אשר הובילה בין מצרים למסופוטמיה) עם הדרך שעלתה לירושלים. גזר התפרסמה בין השאר בזכות השער המונומנטלי מהמאה ה-10, המקושר לשלמה המלך, אם כי כיום קיימת במחקר סברה אלטרנטיבית הקושרת אותו דווקא לממלכת גת.

תולדות המחקר המוקדם
האתר (בערבית: תל ג'אזר) זוהה עם גזר בשנת 1871 על ידי הארכיאולוג הצרפתי שארל קלרמון־גנו, אשר מצא בשנת 1873 את לוח "תחום גזר" המזכיר את שם העיר ומאשר את זיהויו עם גזר. בין השנים 1905-1902 ו-1909-1907 חפר בתל רוברט מקאליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. הוא חפר תעלות עד לסלע האם לעיתים עד עומק של 13 מטר, אשר התפרסו על כשני שלישים משטח התל. שיטת החפירה החריגה הזו הקשתה על הבאים אחריו לחפור בצורה מסודרת.

מחקר מאוחר
ב-1964 החלה לחפור בתל גזר משלחת משותפת להיברו יוניון קולג' ולמוזיאון השמי בהרווארד בראשות פרופסור רייט. משלחת זו חפרה בתל עשר שנים, ומשנת 1966 הוביל את החפירות ויליאם דיוור. בשנת 2010 התקיימה בתל גזר חפירה של רשות הטבע והגנים בשיתוף הסמינר התיאולוגי הבפטיסטי של ניו אורלינס. צביקה צוק, ממנהלי המשלחת הגיע למסקנה כי מפעל המים המרשים בתל הינו מתקופת הברונזה התיכונה, העתיק בארץ מסוגו.

מפעל המים

האזכורים ההיסטוריים של גזר
ניתן ללמוד על חשיבותה של גזר בתקופות שונות מאזכוריה במקורות מקראיים וחוץ מקראיים רבים. העיר נזכר לראשונה ברשימת הערים שכבש תְחוּתְמֶס השלישי במסעו לכנען ב-1468 לפנה"ס. במכתבי אל-עמרנה נמצאו תשע התכתבויות של מלכי גזר עם אמנחותפ השלישי ועם בנו אחנאתון מהמאה ה-14 לפנה"ס. גזר אף מוזכרת במצבת מֶרְנֶפְּתָח (מצבת ישראל) מ-1220 לפנה"ס, כעיר שכבש פרעה מֶרְנפְּתָח במסעו לכנען, כיבוש שדיוור טען לאישושו הארכיאולוגי בחפירות התל.

במקורות המקראיים נזכרת גזר בתיאור כיבושי יהושע (יהושע י') ומאוחר יותר כעיר בנחלת שבט אפרים (יהושע ט"ז ג'). דוד המלך במלחמתו כנגד הפלישתים דחקם לגבול גזר (שמואל ב' ה' כ"ה), בנו שלמה בנה את גזר אחרי שקיבל אותה במתנה מאבי אשתו, ככל הנראה פרעה סמאיון אשר מלך בין 969-978  לפנה"ס (מלכים א' ט' י"ד-י"ז). על פי המקרא, הייתה גזר אחת הערים החשובות שבנה שלמה (מלכים א' ט' 15,17). במקורות ההיסטוריים נזכרים כיבושי גזר ומיגונה בימי יהודה המקבי ושמעון התרסי בתקופה החשמונאית. ספרי מקבים אף מספרים כי בקכידס ביצר את גזר והקים בה אסמים ומחסני מזון (מקבים א' ט"ז 18-31, 35, י' 32-38).

ראשיתה של העיר וגזר הכנענית
מיקומו האסטרטגי של התל וסמיכותו למקור מים משכו אליו תושבים. שכבת היישוב הקדומה באתר היא מהתקופה הכלקוליתית (בשנים 3300-3600 לפנה"ס). בתקופת הברונזה התיכונה הפכה גזר לעיר גדולה, בעלת קשרי מסחר ענפים עם מצרים ומסופוטמיה. מתקופה זו נמצא מקדש מצבות מתקופת הברונזה התיכונה ג' (1550-1650 לפנה"ס), אשר לדעת דיוור שימש לכריתת בריתות. בתל נמצאו כלי יבוא רבים מקפריסין, סוריה ומצרים, המעידים על עלייה במסחר הבינלאומי בתקופה זו. בסוף תקופת הברונזה התיכונה נבנתה לראשונה בתל מערכת ביצורים מרשימה ומפעל מים גדול. בתחילת תקופת הברונזה המאוחרת (סביב שנת 1457 לפנה"ס) נחרבה גזר על ידי פרעה תחותימס השלישי ולאחר מכן היתה עיר מלוכה בחסות מצרים עד נסיגתה במאה ה-12 לפנה"ס.

גזר בתקופת הברזל - עיר של שלמה המלך?
מתקופת הברזל 1 (המאות ה-10-12 לפנה"ס) נמצאו בתל עדויות להמשך היישוב הכנעני, בנוסף לעקבות התיישבות פלישתית קטנה בין השנים 1050-1175 לפנה"ס. בראשית תקופת הברזל 2א (אמצע המאה ה-10) עבר האתר חורבן אלים ועליו מוקם יישוב חדש ובו שער מונומנטלי.

בעוד מאקליסטר טען כי מדובר בשער מהתקופה החשמונאית, יגאל ידין טען כי השער נבנה על ידי שלמה המלך. בספר מלכים (א' ט', 17-16) מתואר כי פרעה שרף את גזר והעניק אותה לשלמה המלך חתנו אשר בנה ביצורים ושער עיר מרשימים. ידין ביסס את טענתו על הדימיון לשערים בחצור ובמגידו המיוחסים גם הם לשלמה. דיוור שחפר באתר צידד בהשערתו של ידין.

עם התפתחות המחקר בשנים האחרונות גורסים החוקרים כי בתקופת הברזל 1 היתה גזר בנחלתה של ממלכת עקרון הפלשתית, שלאחר מכן הוחלפה בתקופת הברזל 2א לא על ידי ממלכת שלמה אלא על ידי ממלכת גת שכבשה אותה והקימה אותה מחדש יחד עם השער המונומנטלי. כך או כך, בין הממצאים המרשימים מתקופה זו נמצא "לוח גזר" העוסק בחקלאות ונכתב בכתב עברי קדום.

השער:

גזר בתקופת המלוכה ובימי שלטון אשור ובבל (המאות ה-10-6 לפנה"ס)
ב-925 לפנה"ס נהרסה העיר גזר במסע שישק. השאלה האם התקיים רצף יישובי במקום לאחר חורבן זה נמצאת במחלוקת במחקר. מקאליסטר שיער כי גזר הייתה ריקה מהתיישבות בין המאה ה-10 למאה ה-5 לפנה"ס, ואילו דיוור טען כי גזר קיימה רצף יישובי עד לחורבן הבבלי ב-586 לפנה"ס. תבליטים אשוריים ממסע הכיבושים שערך תגלת פלאסר השלישי בדרום הלבנט מראים, לדעת דיוור, את כיבוש גזר בשנת 733 לפנה"ס. בתבליט מנמרוד אף מופיעה המילה "גאזארו" שמשמעו הינה "גזר שלנו". אחרי הכיבוש האשורי הפכה גזר, לטענת רוני רייך שבחן את ממצאי מקאליסטר, למרכז מנהלי אשורי. אחרי הכיבוש הבבלי בסוף המאה ה-6 לפנה"ס זיהה אפרים שטרן ממצאים מהתקופה הפרסית בתל, אולם ללא יישוב משמעותי. לאחר מכן, ככל הנראה, לא יושבה גזר מחדש עד לתקופה ההלניסטית-חשמונאית.

גזר בתקופות הקלאסיות (תקופת בית שני) ועד היום
ספר מקבים מספר על גזר כמרכז מנהלי ובו מצודה של מלכי החשמונאים. רוני רייך מצא בממצאי מקאליסטר עדויות כי אחרי שנת 142 לפנה"ס ישבו יהודים בגזר, ככל הנראה תחת שלטון שמעון. מתקופה זו אף זוהתה מצודה חשמונאית.

בתקופה הרומית הייתה בגזר התיישבות דלה יחסית, ככל הנראה שימשה כאחוזה חקלאית אשר לוחות תחום גזר מסמנים את גבולותיה (שנת 100 לספירה). בחפירות נמצאו גם מספר קברים ביזנטיים. ב-1177 לספירה התחולל במקום קרב משמעותי בין בלדווין הרביעי, המלך הצלבני, לצלאח א-דין, אשר הסתיים בניצחונו של הראשון. קלרמון-גנו זיהה את התל עם מונטגיסרד הצלבנית אשר שרידיה לא נמצאו בחפירות התל. בשנת 2022 התחוללה שריפה בתל עם פגיעה לא משמעותית באתרים הארכיאולוגים במקום.

מודל תלת מימד

מקורות:

דיוור, ג. ויליאם. 1998. גזר: צומת דרכים בארץ ישראל הקדומה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

דיוור, ג. ויליאם. 1970. גזר- עיר קמה לתחייה. קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא. כרך 2 (10): עמ' 57-62.

קוך, ע. 'המערך המדיני בשפלת יהודה בתקופת הברזל א-בI (1150-800 לפסה"נ), קתדרה 143 (2012), עמ' 45-64

Steven Ortiz and Samuel Wolff. 2012. Guarding the Border to Jerusalem: The Iron Age City of Gezer. Near Eastern Archaeology, Vol. 75, No. 1. pp. 4-19.

גזר
חצור
חצור
[youtube_drone url="https://www.youtube.com/watch?v=0pybRWKQO7Q"]

חצור היא אחת הערים הגדולות והחשובות הארץ ישראל הקדומה. היא מזוהה עם תל אל-קדח, המכונה כיום "תל חצור". התל נמצא בדרום עמק החולה, מערבית לקיבוץ איילת השחר. חצור יושבת בצומת דרכים אסטרטגית השולטת על הדרך המובילה ממצרים למסופוטמיה. מהמאה ה-17 לפנה"ס היתה חצור המרכז המדיני-כלכלי הגדול בארץ כנען, ובתקופת הברונזה המאוחרת היתה חצור הגדולה ביותר מבין ערי המלוכה בארץ. בספר יהושע מתואר כי חצור הכנענית נכבשה על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע, וגודלה ועוצמתה מהדהד בתיאורה כ"רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה" (יהושע י"ג, י"א). הממצא הארכיאולוגי חשף כי במאות ה-10-9 לפנה"ס נבנתה חצור מחדש והפכה לעיר מרכזית בממלכת ישראל הצפונית. סופה של העיר בכיבוש האשורי על ידי תגלת פלאסר השלישי ב-734 לפנה"ס. לאחר חורבן זה נמצאו באתר שרידי יישוב מעטים מהתקופה הפרסית ולאחר מכן הממלוכית. באתר נמצאו ממצאים מרשימים רבים וביניהם: ארמונות ומקדשים מרשימים, מתחם מצבות ולוחות בכתב יתדות. תל חצור הינו אחד התלים הגדולים בישראל והוכרז כאתר מורשת עולמי בשנת 2005.

תולדות החפירה
תל אל-קדח נחפר לראשונה ב1928 על ידי הפרופ' הבריטי ג'ון גרסטנג אשר הציע את זיהוי האתר עם חצור המקראית. בין השנים 1958-1955 חפר במקום פרופ' יגאל ידין מטעם האוניברסיטה העברית. משנת 1990 חופר בחצור פרופ' אמנון בן-תור מטעם האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת קומפלוטנסה ממדריד, תחת חסות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. משנת 1995 משתתפת בחפירות קרן זלץ בניו יורק ופרויקט החפירות נקרא "חפירות קרן זלץ בחצור לזכרו של יגאל ידין". בין השנים 2014-2006 הצטרפה לחפירות ד"ר שרון צוקרמן ז"ל מהאוניברסיטה העברית, וב-2015 נוספה ד"ר שלומית בכר.

העיר הכנענית
העיר בחצור הוקמה בסוף האלף ה-3 לפנה"ס והפכה במאה ה-17 לפנה"ס לעיר כנענית מרכזית. העיר הגיעה לשיאה עם התרחבותה מערבה. שטחה של העיר התפרס על פני כ-840 דונם המתחלקים בין העיר העליונה (כ-140 דונם) לעיר התחתונה, מה שהופך אותה לאחד האתרים הגדולים בארץ, ובמזרח הקדום כולו. החוקרים הגיעו למסקנה בדבר חשיבותה של חצור בתקופת הברונזה מהשוואת גודלה לתלים אחרים בני התקופה, ובעקבות האזכורים המקראיים: "וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה" (יהושע יא' י'), "וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר" (שופטים ד' ב'). כמו כן נזכרת חצור בארכיונים חוץ מקראיים חשובים כמו "כתבי המארות" הפרעוניים מהמאה ה-19 לפנה"ס. חצור הינה העיר היחידה שנזכרת בארכיוני ממלכת מארי והיא מופיעה רבות בארכיון אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס בין השאר באזכור משלוחי מתנות ממלך מצרים למלך חצור (שהוא היחידי בערי כנען המוזכר כ"מלך" הן במקורות המקראיים והן מחוצה להם).

ממצאים ארכיאולוגים מחצור הכנענים
בחפירות נמצאו מכלולים מרשימים מתקופת הברונזה התיכונה וביניהם מתחם מצבות (המצביע על פולחן תחת כיפת השמיים), ארמון מלכותי גדול, מקדש ומכלול מחסנים לתוצרת חקלאית. מתחם המצבות וחלק מהמחסנים יצאו משימוש בתקופת הברונזה המאוחרת. ידין שיער כי העיר חצור חרבה בסוף תקופת הברונזה התיכונה (סביב 1500 לפנה"ס) והוקמה מחדש בתקופת הברונזה המאוחרת. ממשיכו של ידין, בן-תור, הציע השערה אחרת על מעבר שקט תוך ארגון מחדש של העיר העליונה ללא חורבן. מעבר לממצאים הארכיטקטוניים המרשימים נמצאה כמות גדולה של צלמיות, פסלים (וביניהם פסלים מצריים), כלי נשק ולוחות רבים בכתב יתדות (המהווים כחמישית מכלל ממצא זה בארץ). מרבית הלוחות הם תעודות מנהליות וכלכליות מהתקופה הכנענית והחוקרים מקווים כי בעונות החפירה הבאות ימצא הארכיון של מלכי חצור הקדומים.

התקופת המלוכה הישראלית
זמן חורבנה של חצור הכנענית שנוי במחלוקת בין החוקרים. ידין קבע את זמן כיבושה ל-1250 לפנה"ס, תחילת ההתנחלות הישראלית בהתאמה לכיבושי יהושע, ואילו  פרופ' יוחנן אהרוני מאחר את הכיבוש לזמן התנחלות השבטים על פי ספר שופטים, כמאה שנה מאוחר יותר. לאחר הכיבוש הישראלי ננטשה העיר הכנענית התחתונה ולא יושבה עוד. על פי בן-תור, ממצא שכבת השרפה האדירה (המתוארך לסוף תקופת הברונזה המאוחרת) מאשש את הכתוב "רַק כָּל-הֶעָרִים, הָעֹמְדוֹת עַל-תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם, יִשְׂרָאֵל: זוּלָתִי אֶת-חָצוֹר לְבַדָּהּ, שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע יא' יג'). את בנייתה של חצור כעיר ישראלית גדולה ייחס ידין למלך שלמה במאה ה-10 לפנה"ס וזאת בדמיון לערים גזר ומגידו אשר נושאות מאפיינים ארכיטקטוניים דומים. חפירות בן-תור מאששות את מסקנותיו של ידין. עיר זו כללה מבני מגורים, מחסנים, ביצורים ושער הדומה לשערים במגידו ובגזר. על פי ד"ר דורון בן-עמי, חבר משלחת החפירות לחצור, ישנם ממצאים דלים מתקופת הברזל 1 (המאות ה-12-11 לפנה"ס) באתר והם כוללים בעיקר עשרות בורות אשר נחפרו בחורבות העיר הכנענית. בחפירות אף נחשף מפעל מים גדול הנועד לספק מים בעת מצור ובנייתו שויכה לאחאב מלך ישראל.

מקורות

אבירם, י. גיטין, ס. מזר, ע. נאמן, נ. צוקרמן, ש. שטרן א. (עורכים) 2011. ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. ספר אמנון בן תור. החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה. כרך שלושים: 1-14, 59-73, 195-199, 328-342.

בן-תור,א. רוביאטו, מ. 1996. החפירות המחודשות בתל חצור. קדמוניות. גיליון 1 (111): 2-18.

בן-עמי, ד. 2011. חצור בראשית תקופת הברזל. קדמוניות. גיליון 143: 24-27.

סנדהוס, ד. 2011. חצור במאות ט'-ח' לפני הספירה. קדמוניות. גיליון 143: 28-33.  

Ben-Tor, A. 2004. Hazor and Chronology. Ägypten und Levante / Egypt and the Levant. Vol. 14: pp. 45-67.

חצור
דן
דן

העיר דן מזוהה כיום בתל דן (בערבית "תל אל קאדי" – "תל השופט") שנמצא בעמק החולה על יד קיבוץ דן. גובהו התל כ-18 מ' הודות לסוללת עפר שהוקמה בו לפני כ-3700 שנים. המקום משך אליו אנשים החל עוד מהתקופות הפרהיסטורית. בתקופות הברונזה היתה בתל דן עיר כנענית מרכזית ששמה היה "ליש") ובתקופת הברזל, היתה במקום עיר מרכזית שהחליפה ידיים בין ממלכת ישראל וממלכת ארם-דמשק. הממצא החשוב בתל דן, ואחד החשובים בכל המזרח הקדום: כתובת מלכותית של מלכי ארם-דמשק, המזכירה את בית דוד ומהווה ראיה ארכיאולוגית לקיומו. בנוסף התגלו בדן מרכז פולחני גדול מתקופת הברזל שנמצא בשימוש עד לתקופה ההלניסטית.

המתחם המקודש:

אזכורים היסטוריים ומקראיים לעיר דן
העיר מופיעה לראשונה תחת השם "ליש" בכתבי המארות המצריים מהמאה ה-18 לפנה"ס, תעודות ממלכת מארי מאותה התקופה ותיאור מסע הכיבושים של פרעה תחתומס ה-3 מהמאה ה-15 לפנה"ס. במקרא נאמר כי לאחר שנכבשה על ידי שבט דן בתקופת ההתנחלות שונה שמה: "ויקראו שם העיר דן... ואולם ליש היא שם העיר לראשונה" (שופטים יח' כט'). העיר דן נזכרת במפקד האוכלוסין שערך דוד המלך (דברי הימים א' כא' ב'). בימי שלטונו של ירבעם מלך ישראל הפכה למרכז פולחני בו הוצב עגל זהב (מלכים א' י"ב' כ"ט') שגרם לנביא עמוס לזעוק לאנשי ישראל כי הם עובדים "לאלהי דן" (עמוס ח' ט"ו').

תולדות המחקר
התל זוהה לראשונה עם העיר המקראית דן על ידי החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון ב-1852. האתר נחפר על ידי דר' אברהם בירן מ-1964 במשך 25 שנים, בתחילה מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים ובהמשך באמצעות מכון גליק לארכיאולוגיה מקראית של ההיברו יוניון קולג'.

התקופות הקדומות בדן
הממצאים המוקדמים ביותר שהתגלו בתל מצביעים על כך שהמקום יושב החל מהתקופה הניאוליתית הקרמית (האלף החמישי לפנה"ס). אחרי פרק זמן חסר יישוב של כמעט אלף שנים הפך האתר בתקופת הברונזה הקדומה 3-2 (המאות ה-30-25 לפנה"ס) לעיר משמעותית בשם "ליש". על פי בירן העיר השתרעה על פני כ-200 דונם והייתה ככל הנראה הגדולה באזור. עיר זו חדלה להתקיים בסביבות 2,400 לפנה"ס, ללא סיבה ידועה.

העיר הכנענית המבוצרת "ליש"
היישוב העירוני התחדש בתקופת הברונזה התיכונה 2א' (מאות 20-19 לפנה"ס) עם סוללת עפר טבעתית מרשימה שהקיפה את היישוב וקבעה את צורתו האליפטית הנראית עד ימינו. כמו כן נמצא בית שער כביר שהשתמר ככל הנראה משום שנקבר כמה שנים לאחר שנבנה. השער כונה "שער אברהם" ובירן תיארך אותו למאה ה-18 לפנה"ס. העיר המשיכה להתרחב בתקופת הברונזה המאוחרת (מאות 15-13 לפנה"ס). "הקבר המיקני", המשויך לתקופה זו, הכיל כמות גדולה של מנחות קבורה יקרות, חלקן הגדול מיובא מארצות קרובות ורחוקות, אשר מעידות על קשרים מסחריים בינלאומיים. בנוסף נמצאה לוחית חרס מעוצבת הנקראת בפי החוקרים "הרקדן מדן" המראה אדם מנגן בעוד ומרים את רגלו בתנועת ריקוד.

"שער אברהם" מתקופת הברונזה התיכונה

העיר דן תקופת המקרא
על פי התיאור המקראי, שבט דן כבש את ליש, תוך שהוא מתאר את המקום כ"עם שקט ובוטח" (בירן משער כי הסוללה הגבוהה הביאה לתחושת מוגנות) וקרא לעיר "דן". לטענת בירן, על פי הממצא הארכיאולוגי, העיר ליש נכבשה בשנת 1200 לפנה"ס. הממצאים המשויכים למאה ה-12 לפנה"ס מצביעים על שינוי חד בתרבות החומרית. משלב זה נתגלו בורות ממגורה עמוקים, ממצאים קרמיים מקומיים בלבד, בעיקר כלי אחסון.

שכבת הרס שנמצאה בתל מתוארכת לאמצע המאה ה-11 לפנה"ס, ויש ששיערו כי היא שייכת לכיבוש פלישתי שלאחריו נבנה היישוב מחדש. ממצא הכווריות ושפורפרות נפחים מצביע על התפתחותה של דן כעיר חרושת מתכת במאה ה-10 לפנה"ס. המקרא מספר על הפיכתה של דן למרכז מנהלי ופולחני חשוב בממלכת ישראל. בחפירות בירן נמצא מתחם מקודש ובו חפצי פולחן רבים כולל מתקן מטויח ששימש, על פי השערה, לטקס ניסוך המים ומשויך למאות ה-9-10 לפנה"ס. חלק מהממצא החומרי שהתגלה מדגיש את היחסים הקרובים בין צור הפיניקית לדן.

מתחם שער העיר של דן:

דן בימי ממלכת ישראל הצפונית וארם-דמשק
דן המשיכה לשמש כמרכז פולחני בימי אחאב מלך ישראל. מהתקופה שבין המאה ה-9 ל-8 לפנה"ס זוהו במות גדולות ומרשימות מאבני גזית, ביצורים מרשימים, בית שער משוכלל ומבנה ייחודי המכונה בית האפריון. בראשית במאה ה-8 לפנה"ס שגשגה העיר דן, בין השאר, הודות לתבוסת הארמים על ידי ממלכת אשור. המרכז הפולחני בדן גדל והתרחב בימי ירבעם השני (785 לפנה"ס) מתקופה זו נמצאו מזבחות ומחתות. בחפירה בשנת 1993 נמצאה בתל דן כתובת אשר ככל הנראה הוצבה באזור השער הישראלי. כתובת הניצחון, המתוארכת בין המאות ה-8-9 לפנה"ס, נכתבה על אבן בשפה הארמית ומיוחסת לה חשיבות רבה בהיותה ראיה ארכיאולוגית לקיום של "בית דוד". הכתובת הוצבה כנראה על ידי הארמים בימי המלך חזאל, ולאחר שדן שבה לשלטון ישראל, נותצה ושימשה לבניית השער החדש.

תחת שלטון האימפריות ולאחר מכן
שכבת חורבן נוספת בתל דן מצביעה על כיבוש אשורי בשנת 732-733 לפנה"ס שלאחריו, לטענת בירן, היה המתחם הפולחני עדיין בשימוש - אולי בידי האוכלוסייה שהביאו האשורים לעיר. גם לאחר דעיכתה של העיר בזמן הכיבוש הבבלי (590 לפנה"ס) המשיך המתחם הפולחני להיות בשימוש. כך גם בתקופה הפרסית, בה השתייכה דן לפחוות "עבר נהרא". מתחם הפולחן אף התרחב וגדל בתקופה ההלניסטית, באתר נמצאו שרידים רבים המצביעים, לדעת, בירן על עלייה מסיבית למקום במאות ה-3-2 לפנה"ס. בעונת החפירה של 1976 נמצאה במתחם הפולחני כתובת דו-לשונית (יוונית וארמית) מחציה הראשון של המאה ה-2 לפנה"ס, המספרת על יווני בשם זואילוס שנדר "לאל אשר בדן". בתקופה הרומית העיר ננטשה כמעט לחלוטין, בדרום התל נמצאו שרידי יישוב מעטים ייתכן ומצביעים על "הכפר של דן" הנזכר על ידי אויסבוס הבישוף של קיסריה. כמו כן נמצאו מטבעות שהאחרון בו בהם שייך לקיסר הונואיטוס (393-408 לספירה).

מקורות

אילן, ד. 2018. מקדש ״מגדל״ מתקופת הברונזה התיכונה בתל דן. ספר לורנס א' סטייגר. ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. עמ' 25-37.

בירן, א. 1992. 25 שנות חפירות בתל דן. החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. הוצאת הקיבוץ המאוחד. תל אביב.

Greer, J. 2013. Dinner at Dan: Biblical and Archaeological Evidence for Sacred Feasts at Iron Age II Tel Dan and Their Significance. Brill. Boston.

דן
תעלות מסתוריות מימי מלכי יהודה התגלו בירושלים
תעלות מסתוריות מימי מלכי יהודה התגלו בירושלים
הקשר בין ממלכת שבא לישראל
הקשר בין ממלכת שבא לישראל
נחשפו סודות "בירת הנחושת" של תקופת הברונזה המאוחרת
נחשפו סודות "בירת הנחושת" של תקופת הברונזה המאוחרת
הסיבה שזירזה את קריסת האימפריה החתית
הסיבה שזירזה את קריסת האימפריה החתית
לוחות בשפה האמורית
לוחות בשפה האמורית

לוחות שנמצאו בעיראק מספקים הצצה לשפה האמורית, שממנה התפתחה העברית

בריכת השילוח תפתח לציבור
בריכת השילוח תפתח לציבור

בריכת השילוח העתיקה תיחשף במלואה מחדש

מטמון נדיר מתקופת המקבים
מטמון נדיר מתקופת המקבים

במדבר יהודה נחשפה עדות למרד המקבים ביוונים

קליע מלפני 2,200 שנה
קליע מלפני 2,200 שנה

קליע עופרת נדיר, הנושא כתובת מאגית ביוונית, התגלה ביבנה

התגלה המשפט הקדום ביותר שנכתב באלפבית
התגלה המשפט הקדום ביותר שנכתב באלפבית

המשפט התגלה על מסרק עשוי שנהב בחפירות בעיר הכנענית לכיש.

תארוך בעזרת שדה מגנטי
תארוך בעזרת שדה מגנטי

שיטה מהפכנית לתארוך אתרים ארכיאולוגיים בעזרת מדידה של הכיוון והעוצמה של השדה המגנטי של כדור הארץ כפי שאלה "הוקלטו" בזמן שריפת האתרים

כתובת בלעם / דיר עלא
כתובת בלעם / דיר עלא
החומה הרחבה בירושלים
החומה הרחבה בירושלים
כתובת עקרון
כתובת עקרון
By Oren Rozen - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=46928974

כתובת עקרון התגלתה בחפירות עקרון ב1996, בשרידיו של מקדש המתוארך לרבע הראשון של המאה ה-7 לפנה"ס, מהתקופה בה עקרון היתה ממלכת חסות של האימפריה האשורית. הכתובת, אשר התגלתה על רצפת האזור הטקסי במקדש, חרוטה על אבן גיר שמידותיה38 x 61  ס"מ ומשקלה הוא 105 ק"ג. השפה של הכתובת היא בניב פלשתי של הכתב הפיניקי.

הכתובת נחשבת לאחד הממצאים החשובים ביותר בעקרון. זהו הטקסט הראשון שזוהה כ"פלשתי" שזוהה במחקר. במהלך השנים היו חילוקי דעות במחקר הארכיאולוגי לגבי מיקומה של עקרון הפלישתית, היו שזיהו את עקרון בתל קטרה שליד גדרה או עם תל בטש, חוקר המקרא האמריקאי אדוארד רובינסון זיהה את עקרון ליד הכפר הערבי עאקיר (ועל כן המושבה מזכרת בתיה, נקראה בימי המוקדמים "עקרון"). במאה ה-19, חוקר ארץ ישראל יהוסף שוורץ טען שעקרון וקיסריה הן אותה עיר. כשהתחילה בשנות ה-80 החפירה בתל מקנה, חופרי האתר הציעו לזהותה עם עקרון. זיהוי זה נשאר שינוי במחלוקת עד למציאת הכתובת, המזכירה את "שר עקרון" ובכך נחתם הדיון המחקרי ונקבע כי תל מקנה היא אכן עקרון מהמקורות המקראיים והאשוריים.

תעתיק הכתובת. מקור: ויקיפדיה

הכתובת מזכירה חמישה משושלת מלכי עקרון לפי הסדר: אכיש, פדי, יסד, אדא ויער. המלכים אכיש ופדי מוזכרים כמלכי עקרון גם בכתובות מלכותיות אשוריות, כאשר פדי מוזכר במנסרת סנחריב המתארת את מסעו הצבאי לדיכוי המרד בארץ ב701 לפנה"ס. השם "אכיש" מופיע בספר שמואל א' כשמו של מלך גת. זוהי הפעם היחידה שבה מופיע שם של מלך פלשתי במקרא.

יש עניין רב בשמות המלכים לדיון במוצא הפלשתים. השמות פדי, יסד, אדא ויער הם שמות שמיים, אך השם אכיש הוא בעל בסיס לשוני יווני עתיק. טענה זו מהווה חיזוק לתיאוריה במחקר, על פיה מוצא הפלשתים הוא מכרתים או בערים היווניות באזור הים האגאי.

קשר אפשרי נוסף הוצע בעקבות שם האלה שלכבודה הוקדשה הכתובת וכנראה גם המקדש. הכתובת מוקדשת לאלה בשם "פתגיה אדוניתו", אלה פלשתית שלא היתה מוכרת למחקר הארכיאולוגי וההיסטורי עד לגילוי הכתובת. ישנן תאוריות רבות לגבי מקורה התרבותי של פתגיה, ויש המציעים כי מקורה בתרבות יוון. הסבר אחד הוא הדמיון בין "פתגיה" ל"גאיה", ויש חוקרים אשר הציעו לקרוא את שם האלה כ"פתניה", וכך לזהות את שמה עם שם תואר מוכר למספר אלוהויות מינואיות ומיקניות קדומות.

לוח גזר
לוח גזר

לוח שנה וטבלות של אותיות אלפבית, כולם בכתב עברי קדום . כתובות אלו נחשבות לכתובות העתיקות ביותר של הכתב העברי הקדום

כתובת השילוח
כתובת השילוח

תיאור השלמת נקבת השילוח שנכתב על ידי החופרים

אסטלת מרנפתח/מצבת ישראל
אסטלת מרנפתח/מצבת ישראל

אסטלת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, בשובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו ובו מוזכר לראשונה השם ״ישראל״

תבליט לכיש
תבליט לכיש

סיפור כיבוש לכיש כפי שמתואר על ידי האשורים (סנחריב)

כתובת תל דן
כתובת תל דן

כתובת תל דן היא כתובת ניצחון כתובה בארמית, שבה מתפאר אחד ממלכי ארם בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל

בכתובת ישנו אזכור חוץ מקראי ראשון ל״בית דוד״

מסע שישק/כתובת כרנך
מסע שישק/כתובת כרנך

כתובת בכרנך שבמצריים המתארת את מסע כיבוש של פרעה שושנק הראשון בארץ ישראל

זהו האירוע הראשון המוזכר במקרא, שלו נמצאה עדות ממקור חיצוני

גליל כורש
גליל כורש

כתובת על גליל (הגליל של כורש) המתארת את הכרזת כורש

היכן נמצאת ירושלים הקדומה?
היכן נמצאת ירושלים הקדומה?

ויכוח על ראשית ימיה של ירושלים ועל השאלה מי ומתי הפך אותה לעיר מבוצרת?

כתובת "ירבעל"
כתובת "ירבעל"
לוחית מהר עיבל
לוחית מהר עיבל

לוחית העופרת המקופלת בהר עיבל היא ממצא ארכאולוגי של לוחית עופרת קטנה, ונטען לגביה כי היא מתקופת הברונזה המאוחרת, וכי כתובה עליה הכתובת העברית הקדומה ביותר שהתגלתה אי פעם

מתי הופיעה אדום?
מתי הופיעה אדום?
מוצאם של הפלישתים
מוצאם של הפלישתים
הייתה ממלכה מאוחדת?
הייתה ממלכה מאוחדת?

האם ישראל ויהודה היו אי פעם מאוחדות?

קריסת תקופת הברונזה המאוחרת
קריסת תקופת הברונזה המאוחרת
אוסטרקון ח'רבת קיאפה
אוסטרקון ח'רבת קיאפה
כתובת אשבעל בן-בדע
כתובת אשבעל בן-בדע
מיקומה של ציקלג?
מיקומה של ציקלג?

הצגת כל האפשרויות למיקומה של ציקלג המקראית

ישראל פינקלשטיין
ישראל פינקלשטיין
עמיחי מזר
עמיחי מזר
עודד ליפשיץ
עודד ליפשיץ
יובל גדות
יובל גדות
אהרון מאיר
אהרון מאיר
יוסף גרפינקל
יוסף גרפינקל
סער גנור
סער גנור
עומר סרגי
עומר סרגי
קתלין קניון
קתלין קניון
נעמה יהלום-מאק
נעמה יהלום-מאק
נחום
נחמיה
עזרא
אסתר
איכה
קהלת
שיר השירים
רות
תהילים
מלאכי
אפס סינון
- מוזכר בתנ״ך
- ישוב
- ממצא
מקרא
|
מוזכר בתנ״ך
ישוב
ממצא
מקרא
טוען...