כתף הינום הוא אתר ארכאולוגי ובו מערכת מערות קבורה המתוארכות לימי בית המקדש הראשון. האתר שוכן בירושלים, למרגלות הכנסייה הסקוטית, כנסיית אנדראס הקדוש, בצמוד למרכז מורשת בגין. את השם לאתר בחר הארכאולוג גבריאל ברקאי מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שצרף את המושגים המקראיים "כתף היבוסי" עם "גיא בן הינום"[1].
כתף הינום מהווה חלק מהנקרופוליס – "עיר המתים" של ירושלים, תופעה ידועה בערים עתיקות: העיר מוקפת מכל עבריה ב"טבעת" קברים. שמו ניתן לו עקב היותו צמוד לגיא בן הינום ממערב. באזור כולו נתגלו לא מעט מערכות קבורה המתוארכות לימי מלכי יהודה, לצד שרידי כנסייה ביזנטית, קברי פיר חצובים מהתקופה הרומית, ושדה של קברי שרפה (קרמאציה) של חיילי הלגיון הרומי העשירי. כאשר הקומפלקס בכתף הינום הוא הגדול והעשיר מכולם בממצאים. האתר נחפר כמה פעמים החל מראשית המאה ה-20, אך החפירה הגדולה והמקיפה ביותר נערכה בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי ד"ר גבריאל ברקאי.
מערות הקבורה שנתגלו דומות זו לזו בתבניתן. באתר נחשפה קבוצה של שבע מערות, חמש מערות של חדר קבורה יחיד, ושתי מערות מרובות חדרים: חדר גדול, חצוב כולו בסלע, וממנו ניתן לגשת לחדרים קטנים יותר, חצובים אף הם בסלע האם. בכל חדר ישנם דרגשים חצובים, עליהם הונחו המתים, ומתחתם בור גדול, אליו נאספו העצמות לאחר פרק זמן של כשנה. תקרתן של רוב המערות התמוטטה במהלך ההיסטוריה, ורוב הבורות נתגלו ריקים עקב שוד קברים. עם זאת נתגלו ממצאים מתקופות שונות לגמרי, כולל שרידים מן התקופה העות'מאנית, דבר המלמד על שימושים שונים שנעשו במערות לאורך השנים.
דרגשי המתים
צורת הקבורה במערות חצובות עם דרגשי מתים מוכרת במערות קבורה מימי מלכי יהודה: המת הונח על דרגש כשפניו כלפי מעלה והוא מוקף במנחות וקמעות, שנועדו "ללוות" אותו לעולם הבא. הדרגשים בכתף הינום מיוחדים בפארם, שכן הם כוללים "משכבי ראש": שקערוריות חצובות שנועדו לייצב את ראש הנפטר על גבי הדרגש. במשך שנה שכב המת על הדרגש, עד שמגופו נותרו רק עצמות. בתום השנה נאספו אל קברו בני משפחתו, ולאחר טקס קצר העבירו אותו ואת מנחותיו אל הבור הגדול שמתחת לדרגש.
המאספות
בורות הליקוט שאליהם הועברו עצמות המתים ומנחותיהם שימשו לאורך שנים רבות את כל המתים שהונחו בתחילה מעליהם, ולכן נקראו בידי ברקאי בשם "מאספות", מתוך פירוש שאליהן התכוון התנ"ך כאשר תיאר את מותם של מלכי יהודה: "לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ"" (מלכים ב', כ"ב, כ'). עם השנים הכיר ברקאי בטעותו, בהתחשב בפסוקים כגון "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי" (בראשית, מ"ט, כ"ט), המראים שה"אספה" קודמת לקבורה, ולפיכך אין לה קשר לליקוט העצמות, אלא, כפי שכתבו פרשני התנ"ך הראשונים, דימוי להצטרפות אל עולם המתים, אולם השם "מאספה" כבר הספיק להשתרש.
הממצא במאספה
כל המאספות בכתף הינום נתגלו ריקות, וזאת כאמור, בשל שוד קברים, מלבד מאספה אחת באחת המערות שנתגלתה שלמה. נסיבות השתמרותה של מאספה זו מעניינות: תקרת המאספה, שהבדילה בינה ובין הדרגש שמעליה, נחצתה לכל רוחבה בשלב כלשהו, וחלקה התחתון צנח אל פנים המאספה וקבר את תכולתה. חלקה העליון, לעומת זאת, נותר שלם. נראה כי בעקבות כך הסיקו שודדי הקברים כי המאספה ריקה, שכן לא ידעו שכל תכולתה קבורה למעשה מתחת "הרצפה". גם במהלך החפירות שניהל פרופ' ברקאי סברו בתחילה כי המאספה ריקה, אלא שחלקי כדים ושברי עצמות שבצבצו מצדי "הרצפה" נתגלו באקראי על ידי נער שהשתתף בחפירה, ולאחר הסרתה נתגלה ממצא מרשים שכלל את עצמותיהם של כ-95 מתים ואלפי פריטי מנחות כגון תכשיטים, כדים, ואף קמעות. הממצא המשמעותי ביותר שנמצא היה לוחיות ברכת כהנים.
בראיון לעיתון ישראל היום תיאר ברקאי את סיפור חשיפת הלוחיות[2]:
עבדנו אז עם חבורת ילדים במסגרת החוג לארכיאולוגיה של החברה להגנת הטבע. אחד הילדים הללו היה נודניק באופן מיוחד. חשבתי לעצמי: נשים אותו במאספה, שינקה את פני הסלע שם. הנחתי שהמאספה הזאת שדודה כמו אלה שבשאר מערות הקבורה, אבל אחרי זמן מה, אני מרגיש שמישהו מושך בשולי חולצתי, אני מסתובב, ורואה את הנודניק עם שני כלים שלמים מימי בית ראשון בידיו. כמעט חנקתי אותו. זו הייתה התנהלות לא תקינה – לשלוף כלים החוצה. הוא לא היה אמור לגעת בהם אלא לקרוא לי פנימה … הילד הזה הוביל אותי אל תגלית חיי, והתרגשות גדולה אחזה בי. … אירגנתי צוות של סטודנטים ונכנסנו לעבודה סביב השעון, 24 שעות ביממה. … באחד הימים קראה לי פנימה אחת העובדות, ג'ודית הדלי, כיום פרופסור למקרא בארצות הברית, והצביעה בפני בתוך העפר על משהו שנראה כמו בדל סיגריה, בצבע אפרפר־סגול. מאוחר יותר מצאנו עוד חפץ דומה, הפעם בגודל של חצי בדל סיגריה. אחרי סינון וניקוי, היה ברור שמדובר בלוחיות כסף שגוללו אותן סביב עצמן, אבל לא ניתן היה לפתוח אותן
— ראיון בישראל היום
.
כתף הינום כיום
ברקאי יושב מעל החלל בו גילה את לוחיות הכסף
בעת החדשה ניזוק האתר במידה רבה, וזאת החל מהתקופה העות'מאנית כשנסללה דרך על גבי הקברים. בתקופת המנדט הבריטי נבנתה מעל הקברים הכנסייה הסקוטית, היא כנסיית אנדראס הקדוש, ובראשית שנות ה-2000 נבנה בצמוד לקברים מרכז מורשת בגין. כל אלה ניתקו את מערכות הקברים מן הנוף הטבעי שלהם. הרשויות ביצעו באתר עבודות לשיפור הזמינות והיום בין הכנסייה ואתר המורשת יש כניסה נפרדת דרך מדרגות ודרך סלולה ונוחה. הכניסה ללא תשלום אך האתר דל בממצאים ולא מתפרש על זמן ביקור ארוך מידי.