טביעות יהד או יהוד הן טביעות מנהלית על ידיות קנקנים שהיו נפוצות בפחוות יהודה בתקופה הפרסית וטופרכיית (מחוז) יהודה בראשית התקופה ההלניסטית. הידית הראשונה עם טביעה זו התגלתה במסגרת חפירותיו של החוקר הבריטי פרדריק בליס בירושלים בשנים 1897-1894, ופורסמה כעבור שנה, אך לא פוענחה. בהמשך התגלו ידיות נוספות והוצע שעל הידיות כתוב 'יהו', מלשון שם ה'. רק בשנת 1934 פיענח הארכיאולוג הישראלי אליעזר סוקניק את המילה 'יהד'. כיום מוכרים 17 טיפוסים שונים של טביעות יהד, כולל ידיות בהן מוטבעת גם שם היישוב 'מוצה', וידיות הכוללות שמות של גורמים אדמיניסטרטיביים בפחווה, כגון 'אחיב', 'חננה' ו'אוריו'. טיפוסים אלו מחולקים לשלוש קבוצות: הקבוצה הקדומה, המתוארכת לשלהי המאה ה-6 או ראשית המאה ה-5 ועד המאה ה-4 לפנה"ס; קבוצת הביניים, המתוארכת למאות ה-3-4 לפנה"ס; והקבוצה המאוחרת, המתוארכת למאה ה-2 לפנה"ס.
ידית קנקן מהתקופה הפרסית שנמצאה ברמת רחל ועליה מוטבעות המילים "יהוד יהועזר פחוא" (מקור: רשות העתיקות)
ביבליוגרפיה:
ע' ליפשיץ וד"ס ואנדרהופט, 'ירושלים בתקופות הפרסית וההלניסטית לאור ממצא טביעות "יהוד"', ארץ־ישראל כח (תשס"ח), עמ' 115-106.
F. J. Bliss and A. H. Dickie, Excavations at Jerusalem, 1894-1897, London 1898.
E. L. Sukenik, ‘Paralipomena Palæstinensia’, JPOS 14 (1934), pp. 178-184, pls. I-III.