השלטון הרומי בארץ ישראל התחיל ב-63 לפנה"ס כאשר פלשו כוחות רומיים, בראשות הגנרל פומפיוס, לשטח סוריה וארץ ישראל והפכו אותן לחלק מהאימפריה הרומית. התקופה נמשכה כ-400 שנים, עד לתחילת התקופה הביזנטית ב-324 לספירה. יהודי הארץ התנגדו לשלטון האימפריאלי הרומי שהיה מלווה לעיתים בפגיעה באמונתם ומנהגיהם. מעמדה של יהודה השתנה לאורך השנים בעיקר כתוצאה של מרידות בשלטון הרומי ונציגיו בארץ. היהודים שילמו על התנגדויות אלה, מחיר אשר כלל חורבן המקדש ומרבית היישובים היהודיים.
מלכי בית חשמונאי (אשר שלטו ביהודה משנת 167-37 לפנה"ס) ניסו למרוד ולהשיב לארץ ישראל את השלטון העצמאי. בשנת 37 לפנה"ס, עם מותו של המלך החשמונאי האחרון אנטיגונוס השני, מינה הקיסר הרומי אוגוסטוס את הורדוס כמלך היהודים. הורדוס היה בן למשפחה אדומית מכובדת ומקורבת לשלטון החשמונאי. כמו כן נחשב נתין נאמן לרומא, ובשל כך בימיו גדל משמעותית שטח השליטה של יהודה. תקופתו התאפיינה במפעלי בנייה רבים כגון הארמון במצדה, הרודיון והקמתה של העיר קיסריה. בימיו נהנו היהודים משלטון סובלני ואוטונומיה דתית-פולחנית, אך עם זאת הורדוס לא היה מקובל על מרבית נתיניו היהודים.
עם מותו של הורדוס ב-4 לפנה"ס סיפחה האימפריה הרומית את יהודה כפרוביניקיה רומית ומינתה נציבים מטעמה בירושלים. ב-41 לספירה מינה הקיסר קלאודיוס את אגריפס הראשון, נכדו של הורדוס, לשליט עצמאי. שלטונו נמשך 3 שנים עד מותו ממחלה. בשנת 44 לספירה שבה יהודה למעמד פרוביניקיה, ורומא מינתה נציבים מטעמה, ממוצא סורי, אשר התנהלותם הייתה נגועה בעוינות ובשחיתות מול העם היהודי.
ההתנגשויות האלימות וההתקוממויות הגיעו לשיאן בשנת 66 לספירה עת פרץ המרד הגדול ביהודה כנגד הרומאים. המרד הקיף את הארץ כולה ובמסגרתו טבעו המורדים מטבעות כסף וברונזה עצמאיים. מטבעות אלה נשאו מוטיבים יהודיים ונטבעו במהלך חמש שנות המרד. המרד היהודי תואר בפרוטרוט על ידי יוסף בן מתתיהו אשר הנהיג את המרד בצפון הארץ והפך להיסטוריון ברומא תחת השושלת הפלבית. המרד החל בשנת 66 לספירה עם הפסקת הקרבת הקורבנות היומיים לקיסר, והסתיים עם כיבוש מצדה, מעוז המורדים האחרון, בשנת 73 לספירה.
הקיסר אספסיאנוס ובנו טיטוס דיכאו את המרד היהודי, בית המקדש בירושלים נחרב ויהודה איבדה את מעמדה המשפטי כ"בעלת הברית של העם הרומאי". בעקבות שינוי המעמד נשלחו לירושלים נציבים בדרגה גבוהה יותר, והלגיון העשירי ישב במקום דרך קבע. מס גבוה ומיוחד ("פיסקוס יודאיקוס") הוטל על היהודים.
עלייתו של הקיסר הדריאנוס כשליטה החדש של רומא בשנת 117 לספירה, ותכניותיו לגבי בניית מקדש לאל יופיטר בירושלים, הציתו את אש המרד מחדש ב-132 לספירה. המרד השני הונהג בידי שמעון בר כוכבא ונמשך כ-4 שנים, במהלכן השתמשו חיילי בר כוכבא בטקטיקת לוחמה שכללה מארבים ולחימה בשטחים פתוחים ולא בערים. הם בנו וחצבו מערות ומערכות מסתור וטבעו מטבעות אוטונומיות. בשנתיים הראשונות השיגו המורדים הצלחות צבאיות מרשימות ולאחריהן הרומאים העבירו לארץ ישראל כוחות רבים מאירופה וממצרים והצליחו לדכא את המרד. המורדים הנותרים נמלטו למערות במדבר יהודה.
עם סיום המרד הדריאנוס כונן בארץ ישראל את פרובינקיה "סוריה-פלשתינה" במקומה של פרובינקיה "יודיאה". היישוב ביהודה נמחק כמעט כליל ועיקר ההתיישבות היהודית עברה לגליל. מאז דיכוי מרד בר כוכבא, נשמר השקט בפרובינקיה עד לסוף התקופה הרומית בשנת 324, עת הרחיב הקיסר קונסטנטינוס השני את האימפריה הביזנטית הנשענת על הנצרות.
***
ארץ ישראל, מצפון עד דרום, משופעת בממצאים רומיים. כמות הממצא הקטן משמעותית מאוד והיא כוללת מטבעות, כלי זכוכית, כלי מתכת, כלי נשק וממצאים אפיגרפיים. בחפירות מאות אתרים ארכאולוגיים נמצאו כלים מאבן, מתכת ועצם, כלי נשק, כתובות מלכותיות וצבאיות, מגילות (דוגמת המגילות שנמצאו בנחל חבר מימי מרד בר כוכבא). עוד נמצאו כלי זכוכית רבים עקב חדירתה של הטכנולוגיה הרומית לניפוח הזכוכית במקום שימוש בתבנית. נמצאו מטבעות מברונזה (אשר הוטבעו בארץ באישור האימפריה), מטבעות כסף וזהב אימפריאליים ומטבעות מרידות היהודים.
ממצאים מרשימים במיוחד הינם העדויות למפעלי הבנייה האדירים שנעשו בערים רבות בארץ בטכנולוגיות ובסגנון רומי. בדומה לשאר שטחי האימפריה הרומית, נבנו בארץ כבישים המסומנים באבני מיל, מפעלי מים משוכללים ובתי מרחץ. כמו כן נמצאו מקדשים ואזורי שעשועים כגון אמפיתיאטראות לקרבות ולמופעים והיפודרומים למרוצי סוסים בבית שאן, קיסריה, ציפורי, טבריה ועוד. בנוסף נבנו נמלים, דוגמת נמל קיסריה, בשיטות חדשניות ותוך שימוש בחומרים מיובאים כגון אפר וולקני מנאפולי.
בתקופה הרומית נוסדו בארץ ישראל ערים חדשות אשר נבנו בסגנון האדריכלי ועיצובי רומי כגון קיסריה, אנטיפטריס, אליותרופוליס (בית גוברין) ועוד. גם ערים קיימות שינו את שמן וזכו בבנייה חדשה ומתוכננת כמותה נמצאת במרשה, סקיתופוליס (בית שאן), היפוס (סוסיא) וסבסטיה (שומרון). ערים מסוימות זכו לסטטוס של קולוניה רומית (קיסריה, עכו, ירושלים, שומרון, טבריה), מעמד שהקנה לתושביהן אזרחות רומית והקלות במס. בתי עשירים וארמונות שנבנו בתקופה ההרודיאנית שימשו בהמשך התקופה הרומית כבתי ממשל. דוגמה לכך קיימת בארמונו של הורדוס בקיסריה או בארמון אגריפס בפניאס.
ממצא ארכאולוגי צבאי מהתקופה הרומית ניתן לראות במבנים ומצודות אשר נבנו בערים ובשטחי הסְפר. לאחר המרד הגדול התיישב הלגיון העשירי בירושלים והלגיון השישי במקום אסטרטגי ליד תל מגידו. חלק מהכוח הצבאי עסק בבנייה של מפעלי מים, מצודות וסלילת כבישים.
כחלק מהאימפריה הרומית האדירה שהשתרעה על גבי יבשות שלמות, ארץ ישראל נהנתה מטכנולוגיה רומית חדשנית אשר בנתה ושיפרה תשתיות ותהליכים והעלתה משמעותית את רמת החיים. יחד עם זאת, התאפיין הכיבוש הרומי גם בתקופות של שלטון אכזרי ותובעני, אשר פגעו בכלכלה ובחופש הדת של בני המקום.
מקורות
יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס). תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים. מתורגמים מן המקור היווני על-ידי אולמן, ליזה 2009. כרמל. ירושלים.
ייבין, ש' תש"ו (1952). מלחמת בר כוכבא. ירושלים.
רפפורט, א' תשע"ב (2011). המרד הגדול- להבנתו לאור המקורות ההיסטוריים. בתוך: שחר, י' בשיתוף עם מוסטיגמן, ר' ואופנהיימר א' (עורכים). בארץ ובתפוצות בימי בית שני ובתקופת המשנה, ספר זיכרון לאריה כשר. תל אביב: 191-147.