בחורבת מורן נחשפו שרידי מגדל מלבני המתוארך על סמך הממצא הקרמי למאה הח' לפסה"נ. הוא נבנה על שלוחה המשתפלת מערבה בדרום שפלת יהודה, וצופה אל הרי חברון במזרח, אל שפלת יהודה בדרום ובצפון ואל מישור החוף ואשקלון במערב. מצפון-מזרח לאתר נמצאים תל בית מרסים (2 ק"מ מהאתר) ותל עיטון (6.5 ק"מ מהאתר), שניים מהאתרים הגדולים באזור בתקופת הברזל 2 ועד חורבנם על ידי האשורים בשנת 701 לפסה"נ. במרחק 6.5 ק"מ מדרום לאתר נמצא תל חליף, אתר גדול מהמאה הח' לפסה"נ.

למיקומו האסטרטגי של המגדל יתרון בולט לתצפית והתראה, שיכול היה לשמש אל מול האויב הפלשתי שאחת מהערים שלו הייתה אשקלון. בתקופת הברזל נבנה בממלכת יהודה מערך של מגדלים ומצודות ששימשו נקודות קשר, התראה ואיתות להעברת מסרים ומודיעין שדה. המגדל שנחשף בחפירה היה חלק ממערך זה, והוא קישר בין הערים הגדולות בסביבה ששכנו בתל בית מרסים, בתל עיטון ובתל לכיש. לצורך העברת המסרים השתמשו בעת העתיקה בהשאת משואות עשן ביום ובהדלקת אש בלילה. במקרא נזכרות משואות או בלשון המקרא "מַשְׂאֵת" כמה פעמים