חורבת עוזה (בעברית: חורבת עוזה) הוא אתר ארכיאולוגי השוכן בצפון מזרח מדבר הנגב בישראל. האתר ממוקם במזרח בקעת ערד ומשקיף על נחל קינח (בקעת קינח). בימי קדם הוקמו שם מבצרים לשליטה על דרך הוואדי, שקישרו בין יהודה לערבה ושטח אדום. זה הוזכר כקינה על ידי יוספוס בספר 15 של עתיקותיו.

האתר נחפר לראשונה בשנות ה-50 על ידי נחמן אביגד. החפירות גילו כי האתר היה מיושב מתקופת הברזל ב' (מאות 9-6 לפנה"ס) ועד לתקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). האתר ננטש במאה ה-7 לספירה, ככל הנראה עקב חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים.

הממצא הבולט מהאתר הוא מספר חרסים כתובים עם כתובות בעברית. הכתובות מתוארכות למאה ה-7 לפני הספירה ומזכירות את שם האתר "עוזה". בכתובות מוזכרים גם שמות של כמה אנשים, ביניהם אדם בשם "אחז" ואישה בשם "עתליה".

הכתובות מחורבת עוזה מספקות תובנות חשובות על ההיסטוריה של האתר והאנשים שחיו בו. מהכתובות עולה כי האתר היה מיושב בתקופה של טלטלות פוליטיות וחברתיות גדולות. הכתובות גם מלמדות שאנשי עוזה היו יודעים קרוא וכתוב ובעלי תחושת קהילה חזקה.