.חורבת קיטמית הוא אתר ארכאולוגי השוכן כ-10 קילומטרים מדרום לתל ערד

חורבת קיטמית בצפון הנגב זוהתה כאתר פולחן אדומי משלהי תקופת הברזל. גודל האתר כשני דונמים והוא ממוקם בקצה הצפון־מזרחי של פסגת ששוכות דרום-מערבית לנחל קיטמית. האתר ידוע בשרידי המקדש הכולל מבנה מלבני (5×10 מטר) של שלושה חדרים, שנבנה באבנים גדולות ורוצף בטיח. דרומית למקדש נחשפה במה מגודרת באבנים ומזבח. בבמה נמצאו שברים של כלי חרס וכן פריטי פולחן אדומיים כגון צלמיות, כלים, חותמות, תכשיטי מתכת ואף כתובות באדומית עם השם "קוס", האל האדומי הראשי. האתר וממצאיו מתוארכים למאות ה-7-6 לפנה"ס, כלומר שלהי תקופת הברזל. האתר נתגלה במהלך הסקר של רשות העתיקות ונערכו בו חפירות על ידי יצחק בית־אריה בשנות ה-80.

שלוש הקרניים של הפסלון הזה מזהות אותו כראש של אלוהות. היעדר זקן מרמז על אלילה, בעוד שרידי צבע מצביעים על כך שהפנים נצבעו במקור באדום והשיער והידית נצבעו בשחור. תווי הפנים והשיער עוצבו סביב חפץ חלול והתוויות מעט אסימטריות. האף בולט והשפתיים חתוכות בחיוך קטן.

ממצאים פולחניים נוספים, כולל ראש אלילה זה. סגנון החרס והממצא הביא לפרשנות האתר כמקדש אדומי, השוכן בסמוך למספר יישובים קטנים של יהודה ששמרו בחלקם על דרך העוברת מאדום דרך בקעת באר שבע ליהודה. מספר הפסלונים, כולל זה, לא נעשו באדום אלא יוצרו בסגנון אדומי מחומרים מקומיים באזור, כפי שעולה מניתוח הרכבם הכימי. לא ברור אם האתר שימש בעיקר אדומים, יהודים, או היה פתוח לכל אחד. ריבוי הפסלונים והממצאים הפולחניים בחורבת קיתמית עומד בניגוד גמור לכמות הקטנה שנמצאה בהיכל יהודה בערד, אך הסיבות לניגוד זה אינן ברורות לחלוטין.