עין גדי

זיהוי והיסטוריה:

עין-גדי הוא נווה מדבר בחופו המערבי של ים המלח וניצב כאחד האתרים הארכיאולוגיים המשמעותיים ביותר במדבר יהודה. השם אן-גדי קשור למעיין הרב-שנתי הזורם מגובה 200 מ' מעל ים המלח. האזור סביב המעיין מכונה "מדבר עין-גדי" בסיפורי המקרא, במיוחד בסיפורים על יחסי הגומלין של דוד עם שאול. האתר מוזכר גם בשיר השירים, בהקשר לכרמיו, ובנבואה מאת יחזקאל.

במקרא:

עין-גדי מוזכרת באופן בולט בסיפורי המקרא. בסיפורים על בריחתו של דוד משאול, האזור המדברי הסמוך למעיין מכונה "מדבר עין-גדי" (שמ' א' כ"ד, א'). המחנות המוקפים בחומה בראש ההרים מתוארים כ"מעוזי עין-גדי" (שמ' א' כ"ג:29). בנוסף, עין-גדי רשומה בין ערי יהודה במדבר (יוח' ט"ו:62). במקור מקראי מאוחר יותר, זה מזוהה באופן שרירותי משהו עם חזון-תמר (ב' כ', ב'). האתר מוזכר גם בשיר השירים (א, י"ד) בקשר לכרמיו ובנבואה מאת יחזקאל (ל"ז, י).

בית שני ותקופות מאוחרות יותר:

אזכורים שונים מימי הבית השני, הרומית והביזנטית מדגישים את משמעותו של אן-גדי. יוסף בן מתתיהו מפרט את אנ-גדי בין מפקדות הטופרכיות של יהודה ומציין שהסיקאריים פשטו עליה במהלך המרד הראשון נגד רומא. פליניוס מזכיר את השמדתה במהלך אותה מלחמה. מתעודות ממערת המכתבים בנחל חבר עולה כי עין-גדי היה כפר יהודי שהפך לרכושו של הקיסר, ובו מוצב חיל מצב רומי. בתקופת מרד בר-כוכבא שימש אן-גדי כאחד ממרכזי המנהל והצבא של בר-כוכבא. אבות הכנסייה מהתקופה הרומית-ביזנטית מתארים את אן-גדי ככפר יהודי גדול.

חקלאות וכלכלה:

אן-גדי הייתה ידועה בזכות התמרים והגידולים המצוינים שלה של צמחים מייצרי בלסם. השילוב של אקלים טרופי ואספקת מים בשפע אפשרו לתושבים לטפח את הצמחים הללו, בעיקר בלסם, שבזכותם התפרסמה אן-גדי.

תל גורן (תל אל-ג'ורן):

ממוקם מדרום-מערב למישור ליד נחל ערוגות, אתר זה היה מרכז ההתיישבות העיקרי בנווה המדבר מסוף תקופת הברזל ואילך. המתיישבים בנו על מדרגות הגבעה והתרחבו עם הזמן לתוך המישור שבין נחל דוד לנחל ערוגות.

חפירות:

סקרים ראשוניים:

אנ-גדי נסקרה לראשונה ב-1949 על ידי ב' מזר, א' רייפנברג ות' דותן. סקרים אלו חשפו את רשת ההגנה של נווה המדבר, מערכות אספקת המים ושרידים מהתקופה הכלקוליתית.

חפירות שנות ה-60 וה-70:

בין השנים 1961-1965 נערכו חפירות בעיקר בתל גורן על ידי ב' מזר, א' דונאיבסקי, ט' דותן וא' שטרן. בשנים 1970 עד 1972 חפרו ד' ברג וי' פורת את בית הכנסת בעין-גדי.

חפירות של שנות ה-96 וה-2002:

חפירות נערכו בניהולו של י' הירשפלד מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. חפירות אלו התמקדו במספר אזורים בנווה המדבר של עין-גדי, ביניהם הכפר הרומי-ביזנטי, בית המרחץ הרומי, מרכז ערוגות, טחנות הקמח ואתר האיסיים. בנוסף, נחקרו הטרסות החקלאיות ומערכת ההשקיה.

ממצאים

שרידי מקדש כלקוליתי בעין גדי נצפו רק בשנת 1956 במהלך סקר ארכיאולוגי של האזור, למרות העובדה שהתוכנית הכללית של המבנה הייתה מובחנת מעל פני הקרקע. תאריך המבנה נקבע בחפירה קצרה בשנים 1956-57 על ידי י. נוה, כאשר מצא חרסים ע'סוליים על רצפת אחד המבנים. המבנה הכלקוליתי נחפר באופן שיטתי בשנת 1962. כל המבנים ורוב החצר נוקו עד לסלע האם. שארית החצר פונתה ב-1964.

המקדש הוקם על רמה גבוהה מעל מעיין עין גדי, ומשקיף על ים המלח. נראה כי התוכנית הבסיסית של המקדש נקבעה על פי צורת הרמה עליה הוא נבנה. גם מעיין עין שולמית בנחל דוד נמצא בקרבת מקום, הממוקם רק 600 מטר צפונה. מיקומם של המעיינות והרמה הגבוהה טיפחו ללא ספק אווירה של קדושה למיקום זה של המקדש.

במישור שמתחת למקדש נמצאים שרידי בית כנסת וכפר מהתקופה הרומית המאוחרת – הביזנטית. רצפת הפסיפס של בית הכנסת התגלתה במקרה בשנת 1965. בית הכנסת נחפר בשנים 1970-72, במהלכה נחשפו שלושה בתי כנסת רצופים, החל מסוף המאה השנייה ונמשכו עד המאה השישית לספירה. מסביב לבית הכנסת יש כפר בן 10 דונם.

משנת 1996 עד 2002 נחפר 1 דונם מהכפר מצפון לבית הכנסת על ידי י. הירשפלד. הוא חשף בתים רבים, בתי מלאכה, מחסנים ואמבטיה, שנבנו לאורך רחובות וסמטאות. שרידים רומיים קדומים מקוטעים מתחת לכפר מעידים על מקום מגורים מוקדם יותר באתר.

מקורות

Stern, Ephraim-New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 1-Israel Exploration Society (1993)