עתלית העתיקה נמצאת כ-20 קילומטרים דרומית לחיפה, מתחת ומסביב לעתלית המודרנית. חלק מהאתר שקוע מתחת למים. האתר חשף כפר פרהיסטורי מהתקופה הנאוליתית (סוף האלף השביעי לפני הספירה). באלף הראשון לפני הספירה התקיים במקום יישוב פיניקי, שנמשך עד התקופה ההלניסטית. הצלבנים בנו מבצר בשם "קסטלום פרגרינורום" על יריק הים בעתלית (כיום בשטח צבאי מוגבל) כדי להגן על עולי הרגל. לאחר מכן התיישבו הצלבנים גם מחוץ למבצר, בעיקר על שרידי היישוב הפיניקי.
ממצאים משמעותיים באתר כוללים נמל ושער עם שני מגדלים המיוחסים לתקופת הברזל, ושרידי יישוב פרהיסטורי שהתגלו כ-400 מטרים מהחוף. בין התגליות הארכיאולוגיות הבולטות יש עדויות לאחד מהמקרים המוקדמים בעולם של שחפת, שנמצאו באמצעות ניתוח עצמות.
זיהוי והיסטורית המחקר בעתלית
חוקרים מזהים את עתלית עם "קראת זבולון", שהוזכר על ידי יוספוס פלביוס (המונח "קראת" נובע מהמילה הפיניקית לעיר: "קרטה"). חוקרים מאמינים שהשם המאוחר יותר "עתלית" נגזר מהמלכת עתליה מיהודה. גילוי כתובת חלקית עם האותיות 'עין' ו'טט' בכתב הפיניקי תומך בתיאוריה זו.
במהלך השנים היו עתלית אתר של סקרים וחפירות ארכאולוגיות רבות. החפירה הראשונה התקיימה בין השנים 1932-1936 ו-1938, בהנהגת הארכיאולוג הבריטי סדריק נורמן ג'ונס, ראש המחלקה המנדטורית לעתיקות. חפירה זו התמקדה ביישוב הפיניקי. הנמל התגלה בשנות ה-60 על ידי החברה הישראלית לחקר. בשנות ה-70 נסקר הנמל על ידי המרכז ללימודים ימיים באוניברסיטת חיפה בראשות פרופסור אבנר רבן וד"ר לינדר. לאחר מכן, ד"ר חגי ארליך תיארך את הנמל באמצעות ניתוח פחמן-14. בשנים 2002-2003 נחפר אתר הנמל על ידי פרופסור רבן וד"ר ארליך.
כפר נאוליתי שקוע (אלף 7 לפני הספירה)
שרידי הכפר התגלו כ-400 מטרים מהחוף מעתלית, בעומק של 8-12 מטרים. הממצאים מתוארכים לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית (האלף השביעי לפני הספירה). הכפר עמד כנראה על הגדה הדרומית של נחל אורן.
חפירות תת-מימיות העלו ממצאים רבים, כולל שרידי מבנים ואחת מבארות המים העתיקות בעולם. תושבי הכפר עסקו בדיג, רעיית בקר וצאן וגידול חיטה. מבנה ייחודי המורכב מכמה אבני כורכר גדולות עם סימני כוסות המסודרים במעגל מעיד על פעילות פולחנית במקום. ממצאים נוספים כוללים כלי עצם, קערות טחינת בזלת, כלי צור רבים לעיבוד עורות ובשר, וראשי חץ לציד.
ליד בתי הכפר התגלו קברים בודדים ובהם כ-15 שלדים. מחקר של פרופסור ישראל הרשקוביץ מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב זיהה את אחד השלדים כאחד ממקרי השחפת המוקדמים ביותר הידועים בעולם.
בשנת 1985, סקר ימי ליד עתלית בראשות הארכיאולוג אהוד גלילי חשף יישוב פרהיסטורי. מספר עונות חפירה נערכו בכפר הנאולית עתלית בשנים 1986, 1989, 1990 ו-1993 על ידי רשות העתיקות ואוניברסיטת חיפה בהנחיית גלילי.
By Hanay, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=15044105
ההתיישבות הפיניקית בעתלית (האלף הראשון לפני הספירה)
היישוב הפיניקי בעתלית היה קטן יחסית וכלל נמל, מדרום לנמל הפיניקי הראשי בדור. בחפירות נמצא שער ובו שני מגדלים ובית קברות ובו קבורת קנקן לילד. עדויות על שיטות קבורה האופייניות לעולם הפיניקי כוללות שריפת גופות מהמאה ה-8 לפנה"ס וקבורת אדמה מהמאה ה-6 לפנה"ס. יישוב זה התקיים עד התקופה הפרסית-הלניסטית (מאות 6-1 לפני הספירה).
הנמל נבנה סביב מפרץ טבעי המוגן מהרוחות וכלל מזח באורך 38 מטרים. טכניקת הבנייה של הנמל מוכרת כפיניקית, עם שיטות דומות שנמצאו במספר אתרים מהמאה ה-11 לפני הספירה בלבנון. טכניקה זו כללה אגני שטיפה ובריכות איסוף שנועדו למנוע הצטברות משקעים בתחתית הנמל. אבנים וחלוקי נחל שהובאו מצפון סוריה ומקפריסין מעידים שלפיניקים בעתלית היו קשרי מסחר ברחבי אגן הים התיכון. חוקרים מציעים שהנמל נבנה בתגובה לביקוש המוגבר לייבוא מתכות על ידי ממלכת ישראל בתמורה למוצרים חקלאיים.
מאת אסף.צ מוויקיפדיה העברית – הועבר מ- he.wikipedia לוויקישיתוףעל ידי מתניה., נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=9497957
תקופה צלבנית בעתלית
תקופה זו היא הבולטת והענפה ביותר בתולדות עתלית העתיקה. הוקם יישוב צלבני, ובחצי האי ניצב מבצר בשם "קסטלום פרגרינורום" (טירת עולי הרגל), המכונה בצרפתית "שאטו פלרין". הנוכחות הצלבנית החלה בשנת 1103 לספירה. באזור שנקרא בעבר "חירבת דסטארי" (המוזכר במאה ה-4 לספירה), נבנה מבצר קטן בשם "לה דסטרויט" להגנת עולי הרגל בדרכם לירושלים. בסמוך למצודה שוכנת מחצבת כורכר עתיקה, בה נמצאו האותיות 'א' ו'ת' מגולפות בכתב פיניקי קדום, אולי מסמנות את גבולות היישוב עתלית.
המבצר הקטן עמד כמאה שנים עד ליישוב הצלבני הרחב בעתלית, שבמהלכו נבנתה טירה גדולה בחצי האי. ההיסטוריון אוליבר מפדרבורן ציין כי מטמון של מטבעות פיניקים התגלה ככל הנראה במהלך הבנייה, מה שסייע לממן חלק מעלויות הבנייה של הטירה.
המצודה עמדה בהתקפה מוסלמית מאסיבית בשנת 1220, מה שגרם לצלבנים להתיישב סביבו. בחפירות התגלו כנסייה, בנייני מגורים, אורוות ואסמים. עד 1265, השליט הממלוכי בייבארס הרס חלק ניכר מהמצודה, אך רוב התושבים נשארו. הטירה ננטשה בשנת 1291. השכבה העליונה של חפירותיו של ג'ונס בעתלית חשפו כלי חרס ומטבעות הקשורים לנוכחות הטמפלרית מ-1217 עד 1295 לספירה. תחת האימפריה העות'מאנית, חלק ניכר מהמצודה פורק למטרות בנייה משניות.
By Charles William Meredith van de Velde – File:Le_Pays_d'Israel.pdf, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=95021738
מקורות:
Arad, H. 2013. Phoenician Atlit and Its Newly-Excavated Harbour: a Reassessment. Tel Aviv Journal of the Institute of Archaeology of Tel Aviv University. Pp. 43-60.
Arad, H. 2010. Report on Underwater Excavation at the Phoenician Harbour, Atlit, Israel. The International Journal of Nautical Archaeology 39.2: Pp. 278–285.
Arad H. and Artzy M. 2007. The Harbor of Atlit in Northern Canaanite/Phoenician Context. Near Eastern Archaeology , Vol. 70, No. 2, pp. 75-84.
C.N.Johns, Atlit. In Stern, E. (ED). 1993.. Encyclopedia of Archeological Excavations in the Holy Land. Vol 1. Pp 112-118 The Israel Exploration Society. Carta. Jerusalem.
Raban, A. and Linder, E. MARITIME 'ATLIT . In Stern, E. (ED). 1993.. Encyclopedia of Archeological Excavations in the Holy Land. Vol 1. Pp 118-120. The Israel Exploration Society. Carta. Jerusalem.
מפת טיולים