אנחנו בישוב המקראי קֶדֶשׁ, שנמצא בלב שטח נחלת שבט נפתלי. מכיוון שישנם מספר מקומות נוספים במקרא שנקראים קדש, ניסקור בוידאו את המקומות השונים כך שנזהה את הישוב שאכן שוכן במקום הזה.
נחשפו כאן סרקופגים מהגדולים שנמצאו בארץ, בודדים וזוגיים כולל מכסי אבן גדולים.
יתכן שהסרקופגים עמדו בתוך מאוזוליאומים שהם קברים מפוארים – שגם אבניהם נשדדו לצרכי בנייה או ראיתי על הגבעה המערבית שימוש בסרקופג כשוקת מים לצאן. הסרקופגים עשויים מאבן גיר מקומית, שנחצבה מהגבעה שממערב לתל קדש ועל פי העיטורים והסגנון, הם עוצבו על ידי אומנים מהעיר צור. משקלם לידיעה כללית נע בין 4–5 טון.
המקדש הרומי שלפנינו הוא מן המפוארים ששרדו בארץ. מדובר במקדש לאל בעל שמין, וזאת על סמך מספר כתובות יווניות שנמצאו באתר. מדובר במקור באל כנעני שהיה אל השמים השמי, אחד האלים הראשיים באזור פיניקיה וסוריה בתקופה הרומית. מכלול המקדש מורכב ממתחם בגודל 80 על 55 מטר שבמרכזו המקדש. ניתן לראות בכמה קטעים, כמו כאן למשל את חומת המתחם. החומה אינה אחידה ולא תמיד ניתן להבחין בה.
על פי החופרים נבנה המקדש בסביבות שנת 117 , ונראה שחרב ברעידת אדמה שפקדה את המרחב בשנת 363.
חזית המקדש מתנשאת לגובה של כ 10מ' ובנויה אבני גזית בבנייה יבשה, כלומר ללא חומרי מלט. בחזית רואים שלושה פתחים. לאורך המפתן של הפתח המרכזי אפשר להבחין בחורים שבהם היה ניצב סורג שסגר את הפתח ומנע כניסה לתוכו. המסקנה היא שהפתח המרכזי לא שימש לכניסת בני אדם אלא שימש חלון גדול שדרכו יכלו המאמינים לראות את פסל האלוהות ואולי הכניסה למקדש בכלל היתה מותרת לכהני המקדש בלבד.
ממצאים של תאריכים שהתגלו על גבי כתובות והעיטור הארכיטקטוני מעידים על שימוש במקדש במאות השנייה והשלישית לספירה .
יהודה הולצמן