בין השנים 2000 – 1500 לפסה"נ. מאופיינת בהתחדשות היישוב העירוני וחברות רב-שכבתיות בארץ ישראל.

התקופה מאופיינת בתחילת קשרים מחודשים עם מצרים, תחילת ערי המדינה בכנען תחת שושלת החיקסוס וסיומה נקבע עם נפילת שושלת החיקסוס ועליית הממלכה החדשה במצרים.

באותה תקופה ערים רבות בכנען בוצרו, והעיירות סביבן הפכו לכפרי לוויין בדומה למדינות עיר. הביצורים הפכו לסממן הראשי של התקופה: חומות, חלקלקות, סוללות, חפיר, מגדלים ובתי שער שתפקדו כמצודות עצמאיות. ביצורים הללו עיצבו את צורת התלים האופייניים ללבנט והיוו באותו זמן הפגנת כוח כלפי פנים וחוץ. גם ארמונות העיר הפכו לסממן תקופתי ביחד עם המקדש המגדל שהגיע מאזור צפון הלבנט.

לצד השליטה וההשפעה המצרית, התקיים סחר פורה עם כל אזור הים התיכון המזרחי: קפריסין, אזור הים האגאי וכולי.

בארץ לא נמצאו ממצאים כתובים רבים, ולכן ניתן להסיק שהכתב עוד לא נכנס לשימוש רחב באזור. זאת לעומת צפון הלבנט, מצרים ומסופוטמיה שם כבר היה הכתב נפוץ.

סיום התקופה נקבע על בסיס שינוי השושלות במצרים, אך בארץ ניתן לראות שילוב של המשכיות לצד שינויים מסוימים. לדוגמא, התרבות החומרית, ההשפעה המצרית והסחר הימי הפורה ממשיכים אך ישנה ירידה מסוימת של חלק מאתרי המפתח בארץ, לדוגמא כברי ושילה.

כמה אירועים מכוננים בסיום התקופה הם כיבוש העיר הכנענית שרוחן על ידיד יעחמס מידי החיקסוס ומסעותיו של תחותמס השלישי.