גת מוכרת כעירו של גולית, והוזכרה בקינת דוד על מותו של יהונתן: אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. במקרא העיר מוזכרת בעיקר בסיפורים הקשורים לדוד ולמסורות מלחמה בין יהודה והפלשתים. בעבר נעשה ניסיון לזהות את גת עם אתרים כגון תל ערני או תל בטש, אך כיום לאור המחקר הרב מקובל לזהותה עם תל צפית (תל א-צאפי בערבית). תל צפית הנו תל רחב ממדים הממוקם בין שפלת יהודה לדרום מישור החוף, על הדרך בין ירושלים לאשקלון. על האתר ישנן עדויות להתיישבות כבר החל מן התקופה הפרהיסטורית ועד לעידן המודרני. האתר נושב לאורך תקופות הברונזה ובתקופת הברונזה המאוחרת שגשג ואף הוזכר במכתבי אל-עמרנה מהמאה ה-14 לפנה"ס ומלכה נקרא שוורדתה. גת הכנענית נחרבה בסוף תקופת הברונזה (מאה 12 לפנה"ס) ועל גביה הוקמה גת הפלשתית בראשית תקופת הברזל א' (מאות 12-11 לפנה"ס). במאה ה-9 לפנה"ס היתה גת העיר הגדולה ביותר בארץ עד שחרבה במחצית השנייה של מאה זו בעקבות מסע חזאל, ולאחר מכן לא שבה למעמדה כעיר גדולה וחשובה.