מקום
קובור אל-וואליידה הוא אתר ארכיאולוגי קטן בדרום מערב ישראל, בגודל של כ-2 דונם. הוא ממוקם על הגדה הימנית של נחל באר שבע, בין תל ג'מה לתל אל-פרעה (דרום). מקור שמו של האתר מהבדווים בני וליידה, תת-קבוצה של הג'וברת.
זיהוי
האתר נרשם לראשונה על ידי מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי של פלסטין ונבדק ב-1977 על ידי רודולף כהן. החפירות בקובור אל-וואליידה התמקדו בהבנת יישוב כפרי מתקופת הברונזה המאוחרת והברזל, חקירת המעבר מתרבויות חופיות ליבשה, ובחינת ההבחנות בין תרבויות חומריות עירוניות וכפריות.
היסטוריה
קובור אל-וואליידה ממוקם באזור המסמן את המעבר ממישור החוף המיושב לסביבות הערבות והמדבר הצחיחות יותר ממזרח ומדרום. האתר מורכב משני אזורים: יישוב דרומי בצמוד לטופוגרפית החבל הבד של נחל באר שבע ויישוב צפוני על גבעה קטנה.
מקרא
בעוד שהאתר אינו מזוהה ישירות עם מיקום מקראי ספציפי, החקירות תורמות להבנה הרחבה יותר של התרבויות הפלשתיות והישראליות, שהן משמעותיות בנרטיב המקראי.
חפירות
מאז 2007, האתר נחפר בפרויקט משותף של אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת לייפציג ואוניברסיטת רוסטוק. החפירות התמקדו בשני שדות, כאשר חקר משטח גיאומגנטי נערך בשנת 2008.
ממצאים מתקופת הברזל
תקופת הברזל IIA (שדה 2)
- שרידים אדריכליים מהמחצית השנייה של המאה ה-8 עד תחילת המאה ה-7 לפני הספירה.
תקופת הברזל II (שדה 2) - שרידים אדריכליים מהמאה ה-7 לפני הספירה.
מתקופת הברזל IIC (שדה 2) - שרידים אדריכליים מסוף המאה ה-7 לפני הספירה.
תקופת הברזל IB (שדה 1 ו-2) - בניין "המעון", ללא עיסוק בשדה 2 בשלב זה.
שכבות תקופת הברזל בקובור אל-וואליידה מספקות תובנות חשובות לגבי תרבות הכפר הכפרית של מישור הפלשתים של החוף וההתפתחות שלה לתקופת הברזל. הסטרטיגרפיה והתרבות החומרית של האתר משקפים את המעברים התרבותיים והחברתיים בין מישור החוף לקבוצות היבשה, ומדגישים את ההבחנות בין זהות פלשתית וישראלית.